אור ברסלב

איגרא רמה חלק א· רבי משה משולם איגרא

השמטות

דינים מהלכות פסח

אורח חיים סיי' תר"ח סעיף ב' במ"א ס"ק ג' והנה מ"ש סע"א משמע דבשאר תעניתים א"צ להתענות. ובאמת הא משמע ואיתא באבן העזר שם לאחר יב"ש שנים אפילו לא בעל דהוי רק ספיקא מדרבנן ואפ"ה חוששין משום דהוי בספק חסרון ידיעה יע"ש בס' ב"ם וא"כ אפילו באבילות צריך להתאבל לאחר י"ב שנים ויום אחד בנקבה ובזכר י"ג שנים ויום אחד ולענין תענית בה"ב ואמר אמן בשעת אמירת השץ אם צריך לכתחלה להתיר לצאת ידי שמים ולאפוקי נפשי' מפלוגתא והנה י"ל אם הדין בבה"ב דהדין דהוי על סעודת מצוה א"צ להשאיל וכמו כדאיתא בהגהת רמ"א באו"ח סי' תקס"ז. והנה אפילו אם יענה אמן בשעת שאמר החזן אפ"ה א"צ להתענות ורשאי לאכול בסעודת מצוה י"ל דאפ"ל לפמ"ש הט"ז לעיל דאמת הא לענין תענית הוי מחשבה בלב מהני ג"כ כמו הקדש אך הא כתב הט"ז דעכ"פ לא מהני רק בשעת תפלות מנחה ואך מעיקרא לא מהני בלב וגם באמירה משום דאין קבלה שלימה דעבידי להתחרט כמו דעבידי דרחוק זמן הוי עבידי להתחרט והנה אם נימא כמ"ש רמ"א ודלא כמ"א וא"כ אם קיבל בנדר בשעת תפלת מנחה אסורה לאכול בסעודת מצוה ועכצ"ל דבזה דקיבל בנדר לא מהני סעודת מצוה דלא מהני רק במה דמתענה והוי נדר דמסתמא על דעת מה שנהגו אנשים ובאנשים נהגו דיאכל בסעודת מצוה ומשא"כ בנדר דכיון דלא התנה לא מהני ולפ"ז אם מכבר נהגו להתענות בה"ב וקיבל בשעת אמירת החזן והיא ענה אמן דבזה שפיר הוי סך קבלה מהני אפילו שלא בתפלת מנחה ול"ל משום דאין קבלה בלב שלם דעבידי להתחרט דהא להתחרט מכל וכל שלא יתענה כלל אי אפשר דשא כבר קיבל במה שהתענה מקודם בשנה העברה וא"כ בודאי אין דעתו להתחרט מכל וכל ואם כן הוי קבלה על כל פנים בלא סעודת מצוה על כל פנים קבלה בלב שלם ואם כן כיון דקבלה בלב שלם ולא התנה וממילא אסורה לאכול אפילו בסעודת מצוה דכיון דהוי לא אפיק אדעתי' באם שיהי' סעודת מצוה לאכול ולא אסיק אדעתו להתנות בזה וקיבל עיקר התענית בלב שלם אך לפמ"ש המ"א דאם קבלו בתפלת המנחה ג"כ ל"מ. ודלא כהרמ"א וא"כ א"צ להתיר אך לכתחלה עכ"פ כל זמן דאפשר להתיר צריך עכ"פ להתיר הנדר כדין על פי שלשה ולצאת כל הדיעות ולצאת ידי שמים:

בענין בסיס לדבר איסור בהלכות שבת והנה הא דאיתא דאם הוי בסיס לדבר היתר ג"כ לדבר חשוב (ב"ה) לא הוי בסיס לדבר איסור נ"ל דאם הוי דבר היתר שחישב ליטלו בשבת וא"ב ניחוש להך דעה דס"ל דאם דעתו ליטלו דבר האיסור ע"י נכרי בשבת דלא הוי בסיס לדבר איסור וא"כ ה"נ בהיתר וא"כ הא האיסור לא חשוב ליטלו והיתר חשוב ליטלו וא"כ הוי רק בסיס לדבר איסור וא"כ אם חישב ליטלו ע"י נכרי האיסור אזי ממ"נ שרי אפילו בלא הפסד כלל דממ"נ אם נימא דמאי דחשוב ליטלו פ"י נכרי לא מועיל וא"כ חשוב לבסיס לדבר היתר אע"ג דחשוב ליטלו ואם אמרינן מאי דחשוב ליטלו תו לא הוי בסים לדבר היתר וא"כ לא הוי בסים לדבר איסור ג"כ ושרי אפילו שלא במקום הפסד:

הרמב"ם פסק אם שלח הגט ע"י פסול בעברה מה"ת ה"ז פסול וי"ל טעם של הרמב"ם דהנה למאי דאמרינן גט שאין בו זמן פסול משום חיפוי הקשי' בתוס' דף י"ז ע"ב ד"ה עד שעח נתינה כו' אמאי כותבין גט לאיש לחוש שמא תזנה ויתן לה בצנעה כדי לחפות ותירץ התוס' דלא יקדים פורענותא לנפשה דמסתמא יתן לה מיד אך עדיין קשי' אמאי לא ניחש דלמא ישלח ע"י שליח ותו לא שייך תי' התוס' הנ"ל אך התוס' לשטתם דכתב שם דהעידי מסירה יודעים מתי נמסר לה דכיון דאיכא זמן ורואין זמן הכתיבה קודם שנמסר ויש להעמיס זאת בכוונת התוס' והא תינח אם ימסר לה בפני עדים אך ניחוש דלמא מסר לה בלא עדים ויחפה על ב"א והאיך מצאנו ידינו ורגלינו לשלוח גט ע"י שליח אך באמת בחשש דרבנן ע"א נאמן וע"ז נאמן השליח שמסר לה בפני עדים ומשא"כ היכא דהשליח פסול איך נאמינו על זה ומש"ה אע"ג דבאמת מסר לה בפני עדים פסול כמו דפסול גט שאין בו זמן אפילו אם אתי עדים ואמרו דבזמנו נמסר מכל מקום אמרו רבנן דפסול כיון דיש לבוא לידי פסול ואתי שפיר טעמו של הרמב"ם ז"ל ודו"ק

סוף הספר

תוכן העניינים

איגרא רמה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה