אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן נ · ט
ומה העיר מעכ"ת באהל תורה לסתור הראי' מדהתוס' זבחים דמ"ט דקדשים שמתו אע"פ שאין בהם מעילה מ"מ אסור בהנאה מן התורה מדהקשו דלא ליחול איסור נבילה על איסור קדשים דהא הוי קדשים שמתו והשיב על זה דאפילו בחטאות המתות דלא נהנין אינו אלא מדרבנן מ"מ איכא איסור לאו באכילתן כמבואר בבכורות דט"ז פכ"ד, תמיהני דמאי ענין קדשים שמתו לחטאות המתות דבהו איכא הלכתא וקרא אבל בקדשים שמתו אי נימא דנפקא איסור קדש לגמרי איזה איסור אכילה יש בהו, אולם כת"ר השיבני על זה בשם גדול אחד מד' הספרא דנפיק מקרא את זה לא תאכלו מפרסת פרסה חטאות המתות ופסולי המוקדשין ומפי' הראב"ד שם דקאי על פו שלא נפדו דאסורים באכילה מן התורה אלא דגם לפי' הראב"ד בד' הספרי לא יתישבו דהתו"ס דבעכצ"ל דאיסור אכילה זה מחודש אחר השחיטה דבעודה בחייה קדשים שהוממו הרי אסורין באיסור מעילה מן התורה, וא"כ מאי הקשו התוס' בזבחים הא איסור נבילה ואיסור דלא תאכלו טמא הוא לכם אתי בהדי הדדי, וע"כ דס"ל להתוס' שמתו אסורים משום איסור קדש שלא ניתר ע"י זריקה, ולכאורה יש להוכיח לפי פי' הראב"ד דבקדשים שמתו ליכא איסור הנאה דקדש מדאיצטריך קרא לאיסור אכילה.
אולם י"ל כדמשני בבכורות דט"ז דאיצטריך קרא ואיצטריך הלכתא דאי מהלכתא היכי דעביר איקרי ואכיל איסורא איכא לאו ליכא, ולהכי איצטריך בפסוהמ"ק ג"כ לאו אלא די"ל דבחטאות המתות באמת אין בו איסור קדש כמו שפירש"י בריש מעילה דלא נהנין מדרבנן והא דקאמר איסורא בעלמא היינו ההלכה דתמות כמבואר ברמב"ם דעורפו בקופיץ ומההלכה נשמע דאסור באכילה (ומיושב בזה מה שתמהתי בסוס"י י"ג) ולהכי איצטריך לאו אבל בקדשים שמתו אי נימא דאיכא איסור קדש אע"פ דאין בו קרבן מעילה יש בו איסור לאו דלא תוכל לאכול בשעריך וא"כ למ"ל קרא לאיסור אכילה ואפ"ל לפמש"כ המהרי"ט אלגזי בפ"ה דבכורות דקדשים שמתו אסורים בהנאה משום דהא גם פסוהמ"ק אחר פדיון אסורים להאכילם לכלבים והא פסוהמ"ק דאסורין להאכילן לכלבים וה"ה שארי הנאות הוא רק היכי שאסורים להדיוט כמו טריפה אבל מה שמותר באכילה מותרים גם שאר הנאות כמש"כ קרא דאסורים באכילה ואפ"ל דקדשים תמימים שיש בו קדוה"ג ואינם ניתרים בלי זריקה בודאי אסורים מחמת איסר קדש אפילו לכשמתו דאע"פ שאינם ראוי"ם לגבוה בו רק קדושת לפי דחזי לפדיון הו"א דלכשכנשחטו דאינו ראוי לפדיון ואין בו עוד קדושת דמים דמותרים באכילה לכשנשחטו כמו לאחר פדיון דקדושת דמים שבו פקע ולהכי איצטריך דגם בכה"ג אסורים באכילה וממילא דאסורים ג"כ להאכילן לכלבים כמו פסוהמ"ק אחר פדיון ובעיקר ד' הספרא מנין לרבות פסוהמ"ק ת"ל ממפריס פרסה טמא מפרש הקרבן אהרן דקאי על תמורת פסוהמ"ק דלאחר שנפדו התפיסו בתמורה דלא מצי למיקרב כמבואר בבכורות דט"ז ועל פסוהמ"ק לפני פדיון לא איצטריך קרא דאסורים מחמת איסור קדש כמו לאחר פדיון וגם לכשנשחטו מ"מ כיון דמוכח דאיסור קדש לא פקע לכשמתו מהכ"ת יהא מותרים לכשנשחטו לפני פדיון