אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן מט › ט

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מט · ט

ח

וע"ד הריטב"א ביבמות דפ"ב והרא"ה בבדה"ב שכ' לדהכי חתיכות חטאת טמאות תעלה אף דהוה חהר"ל משום דאין איסורו מחמת עצמו והבה"ב תמה ע"ז מאיזו סברא דהא אין זה מחמת בלועה ועוד דגם בדבר חשב ליבטיל וע"ז השיב כת"ר לתרץ דבריהם וכונתם דכיון דהאיסור מחמת טומאה י"ל דלענין טומאה לא גזרי משום דין חהר"ל ובטל וממילא גם איסור שבו נפקע והרב דזאגר דחה דהא לר"ל דס"ל בפסחים דל"ד היסה"ד פסול הגוף כיון שנטמא הרי נאסר ג"כ מחמת היסה"ד ואף דלענין טומאה בטל יש בו פסול דהיסה"ד וכתב לתרץ דבחתיכות חטאת שאין לו בעלים ל"ש היסה"ד ז"א נראה מדברי התוס' דחגיגה דכ"א שנסתייע משקלים ומהירושמי דשקלים פ"ז שם וכן מפרת חטאת פסחים די"ח וגם לא בעינן שמירת הבעלים דוקא וע"י מי שהיה משומר די ועי' כה"ג בב"מ דף ל' בתוד"ה לאף דניחותא דעושה סגי, אולם לכאורה י"ל עפ"י המבואר בירושלמי ספ"ק דפסחים דמקשה מ"ט אין שורפין הטהורה עם הטמאה דהא נפסלה בהיה"ד ומשני הירושלמי דעדיין משמרה שלא יגע בטהרות והמפרשים שם שלא יתערב החמץ וא"כ גם זה חשוב שימור ומה"ט גם בחתיכות חטאת טמאות בטהורות לא הסיח דעתו שצריך ליזהר הטמאות שלא יגע בטהרות (וע"ע בירושלמי תרומות פ"ח) והנה התוס' בפסחים דל"ד בד"ה פסוה"ג הקשו בתלוי' אמאי לא יטמאנה הא כבר מסיח דעתו ממנה ולדברי הירושלמי לק"מ דהא משמרה שלא יגע בטהרות אולם הא גם מגוף דהג"מ דפסחים שם דשתילי תרומה ששתלן טהורין מלטמא ואסורין מלאכול דאסורין לכהנים הואיל ואיפסל בהסה"ד ותמוה דהא משמרן שלא יגע בטהרות ומוכח דלא כהירושלמי (אם לא דנימא דדוקא לר"י דס"ל הסה"ד פסול טומאה וכיון דמשמרה שלא יגע בטהרות אחרות הרי משמרה מן הטומאה אבל למ"ד דהיסה"ד פסול הגוף סוף סוף בכה"ג מסיח דעתו מאחד) ועי' בפ"מ בירושלמי תרומות פ"ח ונראה שאין סתירה מד' הירושלמי להבבלי דבאמת דברי הירושלמי דמשמרה שלא יגע בה טהרות צ"ע איזה שימור הוא לתרומה מה שלא יגעו בה טהרות א"כ הרי זה שימור לטהרות ולא להתרומה אולם פשוטן של דברים נראה דבחמץ אף דהולך לאיבוד מ"מ יש בו ענין שימור מטומאה וכן בתלוי' למדס"ל דתלוי' בעי שימור הרי יש בה דין שימור שלא וטמא טומאה ודאית אולם הירושלמי מקשה שהרי מסיח דעתו בחמץ שהולך לאיבוד ובתלוי' שטמאה מספק והרי נפסל בהסה"ד וע"ז משני שלא יגע בטהרות הרי הוא משמרה וממילא היא נשמרת על פיו מטומאה בתלוי' שלא תטמא ודאית וכיון דיש בה דין שימור ונשמרת שלא יגע בטהרות חשוב שימור וכ"ז בתלוי' ובחמץ משא"כ בטמאה דל"ש בה ענין שימור מטומאה כלל דמה יתן ומה יוסיף הטומאה על טומאתה אם גם משמרה שלא תגע בטהרות אחרות הרי אין זה ענין שימור של תרומה כלל רק שימור הטהרות מטומאה, ועפ"ז י"ל מאי דמקשים בסנהדרין דל"ג בטימא את הטהור דאגע בה שרץ והא כיון שטימא החכם את הטהור הרי אסחו הבעלים דעתייהו מיני' וע"ז פטור מלשלם כמבואר בגיטין דנ"ג בשוקל מי חטאת והכניסה לרבקה דפטור על מחשבה אף בגרם מחשבה דהוי כגורם דגורם וכיון שכבר נאסר ונפסל מצד היסה"ד א"כ גם באגע בה שרץ יפטור דהא התרומה נפסלה ולא הוסיף כלים בטומאתו, ולמש"כ י"ל דבאמת הרי הוא טהור ויש בו ענין שימור ורק דקסבר שטמא והסיח דעתו וע"ז שייך שפיר לומר דמשמר שלא יגע בו טהרות וכיון דאיגלאי מילתא דטהור הוא ושמר מטהרות שפיר חשוב שימור ולא נפסל בהיסה"ד ולפי"ז בחתיכות חטאת טמאות יש בו ג"כ משום פסול היסח הדעת ולא מהני מאי דמשמרן שלא יגען בטהרות.

אולם י"ל לפמש"כ התוס' בחגיגה דכ"א דבנאבד ל"ש היסה"ד דמיירי בנאבד ונמצא בתוך התערובות ואם נטמא באותה שעה ל"ש היסה"ד ולכשנודע מטומאתו אחר שנתערב בטיל בתוך התערובות ויש בו שימור ועי' לעיל א' ובסי' מ' ובעיקר תירוצו בד' הרא"ה לכאורה נראה מלשון התוס' בזבחים, דע"ב בד"ה אלא דהא אפילו חתיכה בעלמא חשיבה את שדרכו למנות יעו"ש מבואר מדבריהם דס"ל דחתיכה הר"ל לא בטיל מטעם דהוי את שדרכו למנות א"כ כמו בדין שדרכו למנות אמרינן לכל הדברים גם לענין טומאה כמ"כ בחתהר"ל אך י"ל בדעת הרא"ה דס"ל דחהר"ל היא גזירה בפ"ע ונראה דבזה נחלקו בדין מחוסר תיקון אי חשוב חה"ל יעוי' ברא"ש פה"נ סי' ל"ו ובס' בית הלוי ח"ב סי' ל"ד מה שביאר דטעם מחלוקתן אי דהוי גזירה בפ"ע ובעינן שיהי' ראוי להתכבד ממש או משום דהוה דבר חשוב ואת שדרכו למנות וי"ל דהרא"ה ס"ל דהוי גזירה בפ"ע ורק לענין איסור ולא לענין טומאה.

(ועי' בבכורות דל"ב מש"כ התוס' דל"א טעכ"ע לענין טומאה ופי' בר"ש פ"ב דטבו"י) משא"כ דבר חשוב ודרכו למנות וברי' דמצינו בשא"ד כמו שכתבו התוס' בב"מ דנ"ג לענין מעשר ובביצה ד"י לענין מוקצה,

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה