אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן מח

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מח

סימן מז

תשובת מר חותני הנאון מו"ה אלי' אליעזר זצ"ל אדות הקארעקטין

א

נשאלתי בדבר הקארעקטן ספרי ישראל אשר מתרבים אצלם כ"כ עד שילאו למצוא עצה מה לעשות בהן כי לגונזן בארונות של חרס או עץ לבד שהדבר כבר בטרחא יתירא והוצאה רבה עוד הם באים עי''ז לידי בזיון כי נכרים מוציאין אותם משם ומוכרים לכל תשמיש. והנה כבר שקלו וטרו בזה השבו"י עם הגאון בעל כנסת יחזקאל כמבואר בתשובותיו סי' ל"ז עיי"ש, והגאון ר"י הביא בשם תשובת בא"ש שכל כתבי הקדש אסור לשורפן או לאבד ביד אף דלא נתנו לכתוב ולקרות בהן וראי' גדולה לדבריו מהא דגיטין מ"ה דאיתא התם ס"ת שכתבו עכו"ם תני חדא ישרף כו' ותני חדא יגנז ואמרינן מ"ד ישרף משום דסתם מחשבת עכו"ם לעכו"ם, ומ"ד יגנז משום דכל שאינו בקשירה כו' חזינן מהכא דאף דלא ניתן לקרות משום דכל שאינו בקשירה מ"מ אסור לשרוף וטעון דוקא גניזה, אך יש להסתפק אם הגניזה שלה היא דוקא בכלי חרס כמו דאיתא במגילה כו' לענין ס"ת או דדינה כמו מטפחת שבלה דאיתא התם שעושין אותה תכריכים למת מצוה וכ' הב"י בטוי"ד סי' רפ"ב דלאו דוקא וכונתו דיכול לגונזן בקרקע סתם כמו אם היה עושה אותם תכריכים למ"מ היו נקברין בקרקע כדין מת.

כמו דאיתא ביו"ד סי' שס"ב ואולי ה"נ ספרים שלא נתנו לקרות גניזתן קבורה בקרקע בלי כ"ח. ולכאורה יש להביא ראיה דאיתא בפסחים פ"ב דה"א קדשים שנטמאו הואיל דאיתעביד בהו עובדין דחול (ופרש"י שנתחללה והוזלה מקדושתה) לא תבעי שרפה ותסגי לה קבורה משמע משם דקבורה בזיא מילתא טפי משרפה וכן משמע שם כל הסוגיא עיי"ש, (ובזה יש לפרש הא דשבת קט"ז כשם שאין מצילין מפני הדליקה כך אין מצילין מפני המפולת. ופרש"י אין מצילין אף בחול (עיי"ש בתוס') ולדבריו צ"ע מ"ט לא תני כשם שאין מצילין בשבת כך אין מצילין בחול. ולפי הנ"ל ניחא דשארי דברים המאבדן בזיא מילתא טפי משרפה ומש"ה תני לה רבותא, ואף דיש לפקפק ולומר דהכונה כיון דנתחללה אינו בכלל כל שבקדש פסול מ"מ הלשון וכן כל הסוגיא שם משמע כדברינו א"כ אותם ספרים שלא נתן לקרות בהן ובעי גניזה אם נימא דגניזתן היא בקרקע בלי כ"ח משום דאסור לשורפן הא קבורה בזיא מילתא טפי, אלא ע"כ דגניזתן היא דוקא בכ"ח ולא דמי לסתם קבורה אך זה יש לדחות דאיתא בסוף סנהדרין דבשרפת מזוזה עובר משום לא תעשון כן ויעוי' ברמב"ם במנין המצות סי' ס"ה דכל כה"ק אסור כ"כ לאבדן משום לא תעשון כן עיי"ש, ואיתא בשבת ק"ך דאיסור דל"ת כן הוא דוקא עשי' אבל גרמא שרי וא"כ נוכל לומר דכ"ק שאין קורין בהם גניזתן הוא בלי כ"ח רק בקרקע סתם ובכ"ז אף דקבורה בזי' טפי משרפה אסור לשורפן משום ל"ת כן, אבל קבורה מותר דהכליון שיהי' בקרקע הוא רק גרמא והיא גרמא רחוקה מהא דשבת בנזדמנה לו טבילה של מצוה דמכניס בשרו עד השם למים ויומחק בודאי לזמן קרוב דהא מוקמינן שם בדיו לחה וכן משמע שם א משני הגמרא שם דלהכי שרי גבי שם דהו"ל דבר שאין מתכוין אלא ודאי דהוי פסיק רישא (ואולי גם גבי שבת שם הו"ל דבר שאין מתכוין דאין מכוין רק שלא תעבור האש) אף דלגבי שבת היכא דהעמיד קדרה אצל האש והאש מבשל והמאכל נחשב למלאכה גמורה נוכל לחלק דשאני לגבי שבת שאצל המדפיסים דמלאכת מחשבת אסרה תורה (כל מלאכה כדרך שנעשית) כמבואר בב"ק ס' אך צ"ע מסנהדרין ע"ו וע"ז כבש עליו לתוך המים דחפו לתוך המים כו' דדמי לזה שהכניס בשרו למים והמים מוחקין את השם ומחייבין ליה שם (ואיפשר דדוקא למיתה נתרבה מצמצם וגלי קרא ובנזקין ילפינן מקו"ח שפשה בו שוגג כמזיד ואונם כרצון. משא"כ בשארי איסורין אבל תמוה הדבר שיהי' דין איסורין קולא מדין חיוב מיתה), והרשב"א בשבת שם כתב דלא דמי למקרב את כיבויו משום דאם יפלו שם ניצוצות. או מגיע שם הדליקה ודאי תכבה, אבל כאן איפשר דלא ימחק שאלו ודאי נמחק היינו כמשפשף שהרי הוא נותן ידו במים, אולם ד' הרשב"א תמוהים וצריכים ביאור דהא איך מדמה הגמרא שם גרמא לגרם כיבוי שבודאי יכבה, וגם אם הי' נמחק בודאי הוי כמשפשף בידים א"כ מאי ענין זה לגרמא. ועי' בשו"ת בית אפרים סי' ס"א צ"ל בכונת הרשב"א דאותו רגע שנותן ידו לתוך המים אינו בודאי שימחק ורק אחרי כן הוי גרמא, ולכאורה יש להביא ראי' דכ"ק שאין קורין בהם בעי גניזה בכלי חרס משבת קט"ו דאמרינן שם היו כתובים תרגום כו' אליבא דמ"ד לא נתנו לקרות בהן כו' ר"ח אמר מצילין משום כתבי הקדש, ולפיה"נ אחרי כי לא נתנו לקרות דינן לגנוז כפו ס"ת שכתבו עכו"ם וכן משמע פשטות הסוגיא שם, ותסברא אימא סיפא טעונין גניזה השתא אצלי כו' ומשמע דהכונה היא מה צריך תנא לאשמעינן דטעונין גניזה ושלא יהיו מוטלין בבזיון הלא ק"ו הוא ממה דצריך להצילן אבל עצם דינן הוא גניזה וכן אמר ר"י שם דר"ג צוה עלי' וגנזו וא"כ קשה סברת ר"ח שמתיר להציל בשבת מהדלקה שנעשית מאליה כדי לגונזן אם נימא דגניזתן היא בקרקע בלי כ"ח הלא הגניזה בזי' מילתא טפי משריפתן בהדליקה שלא חלו בה ידים כמו שהוכחנו למעלה, וע"כ נשמע מזה דגם כ"ק שאין קורין בהם גניזתן הוא דוקא בכ"ח וא"כ נכבד זה יותר משריפה.

ב

אך גם זה יש לדחות ונקדים דברי הנוב"י תנינא או"ח סי' י"ז שתמה על מה שהשמיטו הפוס' הך דינא דק"כ דמחיקת השם ע"י גרמא שרי ותי' דסוגי' זו נסתר מסוגיא דמגילה דכ"ו דס"ת שבלה שהובא לעיל ולא הבנתי דבריו דיותר הו"ל להביא גמרא דשבת י"ד דאמרינן דגזרו טומאת ידים על ספר משום שלא יצניעו ספר אצל תרומה ויבואו לידי פסידא אלמא מפני גרמא רחוקה כזו גזרו טומאה אשר אפושי טומאה לא מפשינן (ביצה ז') וכש"כ שאסור גרמא קרובה, אך לדעתי הם שני פנינים נפרדים דספרים שמצילין מפני הדליקה משום דמצוה איכא בהצנתן איך יעלה על הדעת להתיר לאבדן ע"י גרמא ויותר מזה אמרו דהרואה ס"ת שנשרף חייב לקרוע ולאבדן ע"י גרמא יהי'.

רק דמה שאמרו דמותר ע"י גרמא הוא רק בשם יחידי דאיתא בשבת הברכות והקמיעין אין מצילין מפני הדליקה אע"פ שיש בהן אותיות של שם בזה י"ל דגם אבוד שע"י גרמא מותר אחרי כי אין מצוה בהצלתן (וע"ד הפלפול ההפרש בזה עפ"מ שראיתי בס' מנח"ח מצוה תל"ב דמחיקת השם איכא גם עשה דאת ד' כו תירא ואם כי הראי' שהביאו שם מסנהדרין כו' הוא להיפך דלגבי נוקב דהיינו מיברז אמרינן דאזהרתו הוא מלא תעשו כן וגבי מפרש השם אמרינן בי' אזהרה מאת ד' בכ"ז סברתו תוכל להיות אמת וגבי מיברז ניחא לי' להגמ' להא אזהרת לאו ומה יש לישב קושי' העולם על הא דאיתא בסוף סנהדרין גבי עיה"נ דכיון דאיכא עשה דושרפת באש תדחה ל"ת לא תעשון כן ולפי הנ"ל ניחא דבאבוד כ"ק איתא גם פשה דאת ד' ובזה נוכל לומר דקבלו דהעשה דואת ד' כו' הוא גם להציל כ"ק מאיבוד שנעשה ע"י אחר ואף שנעשה ממילא וכמו דדרשינן בספרי ואהבת את ד' אהבהו על הבריות וכן מצינו בברכת ד' דמחויב לקרוע (עי' בסנהדרין נ"ו ע"ב אלא נרבי) ולענין הזכרת ש"ש לבטלה דנפקא לן בריש תמורה מאת ד' אמרינן בנדרים ז' דמחויב השומע לנדותו וא"ל הוא בעצמו בנדוי מה שלא מצינו כן בשארי מקומות ואולי המצוה הזאת לא נאמרה רק במה שראוי לשם ומשו"ה שם יחידי דלא ניתן לכתוב לא נאמרה מנות עשה זו ומשו"ה אין מצוה בהצלתו ורק נשאר האיסור דלא תעשון כן ובזה נאמר דגרמא שרי' ובזה יש לישב מה שהקשה לי גדול אחד דלר"ל דס"ל בב"ק כ"ב אשו משום ממונו וכל שנעשה אחר ההדלקה שלו לא נחשב כחו ועי' בנמוק"י שם מה דמקשה לענין הדלקת נר בשבת דלר"ל לק"מ מה שבוער האש מעצמו בשבת עיי"ש א"כ מאי קאמר כיון דאיכא מזוזה אחת לא אפשר הא יכול להדליק רחוק ממקום המזוזה ואז מה שישרוף אח"כ המזוזה לא הוי כחו ולא יהי' רק כמו גרמא דשרי ודוחק לומר דגם מצות שרפה דושרפת בעינן כחו דוקא ולר"ל צריך שידלוק כל השלל והעיר בעצמו ולפי הנ"ל ניחא דכ"ק שקורין בהם דהיינו שבעת כתיבתן נתנו לכתוב ולקרות איכא מצות עשה דאת ד' וגם גרמא אסור ומצוה יש בהצלתן), ולפ"ז נדחה גם הראי' שהבאנו מהא דר"ח דגם כ"ק שאין קורין בהם מצוה להצילן מפני הדליקה ע"כ דסובר דגם גרמא אסור ומשו"ה גניזתן היא דוקא בכ"ח וכסברת הנוב"י הנ"ל דאם יקברו בקרקע סתם הכליון נחשב גרמא דילי' אך אנן נקטינן כרב הונא דאותן כ"ק שאין קורין בהם אין מצילין מפני הדליקה כמש"כ הרא"ש שם לא בעינן כ"ח גם גרמא שרי בהן.

אך העומד לנגד זה הוא מה דאיתא בשבת שם ר"י הלך לבדוק כותב ברכות וכשהרגיש בו נטל טומוס ושקען במים ובלשון הזה א"ל גדול העונש האחרון כו' הא לדעתו דסובר דלא ניתן ליכתוב וגם אין מצילין גם גרמא שרי בהן ומדוע יגרע מה ששקע בספל מים מטובל כדרכו בשם שכתוב על בשרו דלא הוו אלא גרמא ושרי והר"ן שם כתוב דהוי כאובדן בידים וצ"ע מאי שנא משם כתוב על בשרו ואולי אפ"ל לפי סברתו דסובר דמותר לכתוב א"כ ניתן לקרות בהן דזה בזה תלוי כדאיתא בגיטין ס' לענין ספר אפטרתא ומה דהתירו לקרות משום עת לפשות וגו' התירו נמי לכתוב כדאיתא בתמורה י"ד ומשו"ה לפי סברת הכותב דמותר לכתוב ולקרות בהן משום עת לעשות מצילין גם מפני הדליקה ומשו"ה גם גרמא אסור.

העולה מזה, דכ"ק שלא נתנו לקרות מותר לגונזן בלי כ"ח וגס גרמא שרי בהן ודוחק לחלק בין גרמא דכתיב שם על בשרו דאינו מכוון בין היכא דמכוון לאבדן שלא יבוא לידי בזיון אחרי כי מכוון שלא יבוא לידי בדון להשחית וצ"ע בכל כתבי שם דאמר רבי וכי מותר לאבדן ביד אלא מניחן במקום התורפה הא כשיניחן במקום התורפה כדי לכלותן יראה בזיון לזמן מרובה ועי' רשי' ע"ז י"ג ע"ב ד"ה דהתם ומדוע לא יתחייב לגונזן כדאיתא שם לענין קמיעין (ומדברי רבי דאמר וכי מותר ביד על מה דאמר עריבה של טיט כפו עלי' יש להביא ראי' לדעת המעיל צדקה הובא בפ"ת יו"ד (והס' מ"צ אינו סק"ט לסוד בסיד כותל שכתוב עליו שמות שאינן נמחקין ואולי ע"ג נייר שאני ודמי לכתב ע"ג כתב גיטין י"ט) ועתה נחזור לענין הקארעקטין דכיון דא"א ללמוד בהן מפני שאינן מסודרים עדיין ומלאים טעותים גרע מס"ת שאינו מוגה דטעונה גניזה אם א"א לתקנה יו"ד סי' רע"ט וכיון דאין קורין בהם לא נתנו להצילן וגם מותר לאבק ע"י גרמא היכא דמכוון לטובתן ואם כי התשב"ץ סי' ב' ח"ר שדא בי' נרגא וכתב דלא הותר גרס מחיקת השם רק במקום דעומד להמחק ממילא ע"י זיעה ובדבריו יש ליישב מה דקשה שם בסוגיא דשבת דפריך לפי דהוה ס"ד מעיקרא דכורך עליו גמי למען שלא ימחק הא הו"ל חציצה ופריך חציצה תפוק לי' משום דיו הא מבואר ביו"ד סי' קצ"ח לענין קליפת שערות הנקרא קאלטענעם דכיון דא"א להסירן נקרא אינו מקפיד וגם רביתי' ואף רובו אינו חוצץ וכ"ש ממעט בשרו אך לדבריו ניחא משום דעומד להמחק ממילא ולא דמי לקליפת שפרות אך בכ"ז העיקר חסר מן הספר ומה מדמה שם לענין שבת דפריך ה"נ כתיב לא תעשה כל מלאכה כו' וי"ל וצ"ע, והנה התוס' בע"ז י"ג ד"ה יוליכם כתבו לענין מקדיש בזה"ז מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח וכתבו דה"ה שארו נהרות ע"י שחיקה וקשה דאמרינן שם ולישוי גיסטרא ומשני אביי א"ק לא תעשון כן ואף רבא דמשני משום דנראה כמטיל מום לא פליג על אביי רק רצה לתרץ גם הקושיא דינשר פרסותיו דגם זה הוי מום אבל לא פליג על סברת אביי דאסור משום ל"ת כן ואיסור דל"ת כן מצינו בפסחים מ"ח גם בעצי הקדש וא"כ קשה על התוס' מי התיר להם שחיקה במעות וכלי מתכות דהקדש (ואולי נאמר דמאי דאמר אביי ל"ת כן הוא רק מדרבנן וע"כ סברת התוס' דכיון דלא אפשר היכא דליכא ים המלח דלהשהותו אתי לידי תקלה וגם לקוברן יוכל לבוא לידי תקלה כדאיתא התם ס"ב ובתוס' שם ד"ה ולקברינהו משו"ה משום כבודן ליכא איסור דלא תעשון כן ואף דיכול להיות דהכא האיסור דל"ת כן הוא רק מדרבנן כמו שכתבנו גם גרמא אף לדברי התשב"ץ האוסר היכי שאינו עומד להמחק ולפיה"נ הוא רק מדרבנן דהא מדאורייתא לא תעשון כתוב עשי' הוא דאסור וגרמא שרי בכל גוני וגם הרשב"א בשבת שם דסובר דהיכא דודאי ימחק אסור הוא רק משום דסובר דגבי טבילה אם בודאי ימחק לא נחשב גרמא רק מעשה שלו ממש אבל גרמא בודאי שרי לכה"פ מדאורייתא כי אף דברי הזיקא בכ"ז בעינן ג"כ שיהי' המעשה בגוף הדבר וגם גרמי לא הוי רק גרמא עי' ברא"ש ב"ב פ"ב מכל הלין טעמי נראה דהקארעקטין מותר לגונזן אף שלא בכ"ח ולאבדן ע"י גרמא ג"כ שרי ועיקר האיסור דשריפת ואיבוד כתבי קדש א"א מדרבנן וכמש"כ הרמב"ם בפ"ו מהל' יסוה"ת הל' ח' דהמאבדן ביד מכין אותו מכת מרדות וכ"כ החנוך במצוה הל"ז וכמו שהאריך בזה התשב"ץ בח"א סי' ב' וזהו דלא כהנראה מד' המג"א בסי' קנ"ד ס"ק ט' והביא שם ד' סה"מ בסי' ס"ה דמשמע שם דאיכא איסור תורה אולם האזכרות הא אסור לשורפן מן התורה אלא בהאזכרות שלא נכתבו בקדושה הרבה פוסקים ס"ל דמותר למוחקן מן התורה ועי' בהגה"מ רפ"ו מהל' יסוה"ת ובהקארעקטין שאינם מוגים י"ל דל"ש לומר סתמא לשמה נכתבו). והנה לענין איסור שבת החמירו חכמים ביותר ע"י עכו"ם מגרמא דגרמא אמרינן שם בשבת ק"כ פשי' הוא דאסור גרמא שרי ופ"י עכו"ם אמירה לעכו"ם שבות ולענין בכור להטיל מום דעת הגרפ"א בתשובותיו סי' ס"ד דאף גרמא אסור מדאורייתא בכ"ז ע"י עכו"ם הוא רק מדרבנן (ואם כי ראיתו מהרא"ש דב"מ פ' הפועלים נעלם ממני כוונתו על מה שכתב הראב"ד ואע"ג דמסקינן במטיל מום ע"י מעכו"ם נמי אסור ואפילו בזה"ז שאין אסור אלא מדרבנן כדאיתא פ' כל פסולי המוקדשין דל"ה עכ"ל אפ"ל דכונת הראב"ד (על איסור ע"י נכרי) דל"ה אלא מדרבנן משום אין איסור הטלת מום מדאורייתא כדאיתא בפ"ז י"ג ואף דלפ"ז ראית הראב"ד על איסור פ"י נכרי בזה"ב מכל פסולי המוקדשין אינה מוכרחת די"ל דמעשה דקסטור הי' בחו"ל בזמן הבית ומשו"ה אמרו לי' ואינו נשחט אלא א"כ הי' ו מים דאין מביאין בכור ומעשר מחו"ל כדאיתא בתמורה כ"א י"ל כוונתו של הראב"ד דאחרי דהלכה כרר"ק שם בשרה

דגם אם הובא מחו"ל לא מקבלין וא"כ דמי אינו נקרב וגם לדמי לא חזי כדאיתא דהוא בע"ז שם דמה"ט בזה"ז הטלת מום אינו רק מדרבנן אך גם בלא זה מוכרח הך דינא דגם בזה"ז אסור להטיל מום ע"י עכו"ם דאל"כ אמאי בטלו מעשר באמה כונת הגרע"א דמאי ראי' מייתי, הראב"ד בזה"ז לסירוס הא שם גרמא אסור מדאורייתא עכו"ם משו"ה החמירו חכמים גם בזה"ז כמו דשניהם ענין אחד משא"כ לענין סירוס דנפקא לו מובארצכם ל"ת הו"ל להיות גרמא מותר (אך לא כן מבואר מדברי השאילתות הביאם התום' בב"מ שם ועי' שבת ק"י וצ"ע) כמו ל"ת דמחיקת השם משו"ה גם ע"י עכו"ם שרי א"ו דגם בזמן הבית נהראב"ד אמירה לעכו"ם להטיל מום אינו רק מדרבנן והנה בשארי איסורי נחלקו הקדמונים אם אסור אמירה עי' ברא"ש ב"מ שם ולשי' כמה פוסקים דאמירה לנכרי מותר בשאר איסורים נראה דיש להתיר אמירה לנכרי לשרוף ע"י גרמא וכאן במקום דלא אפשר מותר גרמא גם מדרבנן ואם נצרף לזה עוד קולא לצווח לנכרי ע"י נכרי אחר לשרוף הקארעקטין (דדעת החו"י דגם לענין שבת) אשר זהו האיבוד היותר נכבד כמו שהוכחנו ובמקום דא"א בענין אחר הנני מסכים להתיר אם יסכימו גדולי דורנו. ב"ה ב"ך כסליו תרס"ה.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה