אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מז · ד
והשעה"מ בפ"ו מהל' מעילה כ' דמדהתוס' בקידושין דנ"ד בד"ה קרבן שכתב דלא היה חייב ר"מ בהוצאה אלא באכילה והנאת הגוף דכונתם דהא דבבהמה וכלי שרת יש מועל אחר מועל הוא רק מעילה דהנאה ולא דשינוי רשות כיון שאינו מתחלל, וכן מבואר מד' המהרש"א וחולקים עדהר"מ שכתב דיש מועל אחר מועל על ידי נתינה בקדוה"ג ותמה עדהתו"ס מהתוספתא דמעילה דבעולה דנתנה לחבירו וחבירו לחבירו כולן מעלו הרי דמעל על ידי נתינה ותמה עדהר"מ איך יפרנס להא דקידושין דנ"ד דמפורש אליבא דר"מ דכיון שאינו מתחלל אינו חייב קרבן, וגם קשה מהתוספתא דמבואר דיש מעילה דשינוי רשות בעולה והסוגי' דקידושין סותר לפ"ז להתוספתא יעוי"ש, ונראה דיש לחלק בין קדושת דמים לקדושת הגוף דבקדו"ד דעיקר המעילה הוא משום דררא דגזל דאף דגם בקדו"ד נהנה ולא פגם חייב בדבר שאין דרכו לפגום היינו מצד שיווי ההנאה דהקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי כמבואר בב"ק ד"כ ומחויב מצד שכירות עבור ההנאה, ולהכי גם בהוצאה מרשות כיון שלא נתחלל ואין כאן דררא דגזל וחיוב ממון כיון דלא אהני מעשיו וכל שאין תשלומי קרן אין חומש ואשם משא"כ בקדושת הגוף דהוא מצד כפרה וכמש"כ התוס' בכריתות די"ג לחלק דלהכי מעל בנותר דהוי קדושת הגוף וכמו שהסביר הנתיבות בסי' כ"ח להכי אע"פ שלא יצא לחולין ואין כאן דררא דגזל מ"מ מעל ולהכי בעולה כולן מעלו בנתנה לחבירו וחבירו לחבירו דיש כאן מעילה דשינוי כדילפינן במעילה די"ח ואע"פ שלא יצא לחולין ולא אהני מעשיו מ"מ עבר אמימרא דרחמנא ובעי כפרה, ולפי"ז יפורש סוגית הגמ' דקידושין דנ"ד לשי' הרמב"ם דלא אמרו בשוגג מתחלל אלא לענין אכילה בלבד בקדושת דמים אבל בקדוה"ג אע"פ שאינו מתחלל מעל ולמשנ"ת לפי מסקנת הש"ס דכל דאשה אינה מתקדשת מעות לא יצאו לחולין ובקושת דמים בעינן קנין בפועל וא"כ עכצ"ל דהא דהיתר שמוש מביא לידי מעילה היינו דבמותרין דמי כמלוה ויש לו קנין בגוה דלהוצאה ניתנו ולאו ברשות בעלים לחזרה קאי וכל היכי דליכא קנין בפועל אין זה ש"ר לא יצאו לחולין א"כ לפי"ז במשאיל קרדום של הקדש דלא קני במשיכה מן התורה אף שיש לו זכות השתמשות מ"מ לית לי' קנין בגוה, אולם י"ל לפמש"כ דהא דבעינן שיהי' שינוי רשות בקדושת דמים דהוא משום דררא דגזל שפיר י"ל כיון דמדרבנן קנהו ומן התורה מותר להשתמש הרי יש בזה דררא דגזל ונהנה ופגם: