אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מו · א
דברי על דברי הקצוה"ח בסי' שפ"ו בשורף חמץ נוקשה של חבירו שמותר להשהותו דפשיט הקצוה"ח דפטור המזיק מהא דפסחים דכ"ט דהאוכל חמץ של הקדש לא מעל משום דדהגול"מ לאו כממון דמי דקי"ל כותיה ומעכת"ר תמה בזה דמאי ענין זה לדהגול"מ כיון דלקמיה שוי' ממון גם עכשיו שוה ממון וההיא דפסחים דכ"ט כבר תמה הפנ"י שם ותירץ על זה מעכ"ת בחבורו דשאני הקדש דאין לו אלא מקומו ושעתו כדילפינן בערכין דכ"ד דכל שומת של הקדש אינו אלא שומא נקי' ובתר השתא לא שוי מידי ואע"ג דבהדיוט אמרינן ג"כ אין לו אלא מקומו ושעתו כמש"כ הרא"ש בפ"ק דקידושין האריך לחלק בזה אלא דמ"מ ניהו דממון גמור לא הוי דבר הגורם לממון מיהו הוי והא דרשינן מקרא דערכך ביום ההוא דאין שמין אלא לפי שעתו היינו משום דהתם מיירי דאיתא בעינא דל"ש ביה דהגול"מ כמוש"כ הקצוה"ח על פי המבואר בפסחים ד"ו דאיצטריך קרא דלא ימצא אבל היכא דאכלה דהוי גול"מ דחייב לר"ש וכל זה בהקדש דהוי גזה"כ מקרא דערכך ביום ההוא אבל בהדיוט בחמן נוקשה כספיקו של הקצוה"ח מה ששוה ממון לאחה"פ הוי ממון גמור זהו תוכן דבריו, והנה מש"כ מעכת"ר דמקרא דפרכין דוהיה ערכך ביום ההוא לא ילפינן משום דאיתא בעיניה ול"ה דהגול"מ תמוה דבודאי מאי דשוה לאחר זמן עדיף מליתא בעיניה דמאי דחלוק איתא בעיניה מליתא בעיניה משום דמי יאמר אם יבא לידי חיוב משא"כ בליתא בעיניה שנתחייב בודאי א"כ בראוי לאחר זמן דבודאי יבא לידי ממון עדיפא טפי והקצוה"ח שם שכתב ג"כ דהוי כאיתא בעיניה תמוה ג"כ כיון דבודאי יבא לידי ממון אחר הזמן גם אם נימא דבהקדש גזיה"כ דאין להקדש אלא מקומו ושעתו א"כ אפילו לר"ש דס"ל דדהגול"מ כממון דמי לא ימעול גם עיקר הסברא דאין להקדש אלא מקומו ושעתו נראה דל"ש רק בדבר שיש לו שומא כעת דאין ממתינין אותה לאטלס וכן במרגלית כמבואר בערכין במשנה שם אבל בדבר שאין לו כעת שום שיווי וההכרח להמתין עד שיהא לזה שיווי בודאי דממתינים ועי' בירושלמי תרומות פ"ה הל' א' ולא כן סברינן מימר אין להקדש אלא מקומו ושעתו א"ר חנינא תיפתר שחרב אותו המקום ולא מצא למוכרו אפי בדמי עצים ועי' בפני משה שם מהו דתימא דצריך למוכרן מיד ואפילו בזול הרבה כו' להכי קתני בדמי תרומה ואשמעינן דבפחות מזה אין מחייבין אותן למוכרן אלא ימתין כו' עכ"פ בדבר שעכשיו אינו שוה כלום נ"ש לגבי פדיון אין להקדש אלא מקומו ושעתו אולם לא הצטרך מעכת"ר לדון דאין להקדש אלא מקומו ושעתו לגבי האוכל חמץ בפסח דבודאי הא לאו בר פדיון הוא עכשיו דהא אסור בהנאה ואי אפשר לפדותו אלא דמ"מ קושיה הפנ"י במקומה עומדת דניהו דעכשיו לאו בר פדיון הוא מ"מ כיון דלאחר הפסח יש לו פדיון וממילא יש שיווי להקדש זה שראוי לאחר זמן ודין זה דאין להקדש אלא מקומו ושעתו הוה דין לגבי פדיון דוהיה ערכך ביום ההוא אבל לגבי דין מעילה כיון דיש לו פדיון לאחר זמן וממילא דיש לזה שיווי ממון מהיכ"ת שלא ימעול, ב הן אמת דהכ"מ בפ"ו מהל' מעילה כתב בשם המ"ע בשי' הרמב"ם דלהכי מעל בתלש מן העור בקרבן אע"פ שלא פגם ולא ס"ל סברת הראב"ד דגם בקרבן תמים אפשר שיפול בו מום ויפגום משום דהשתא מיהא תמים הוי ואין לנו בהקדש אלא מקומו ושפתו כדאיתא בתוספתא בשעה שנהנה פגם כו' מבואר בדבריו דגם לענין דין מעילה אין לנו בהקדש אלא מקומו ושעתו נראה דבודאי שם המושאל הוא ואין כונתנו להא דערכין דלענין פדיון שנינו ולשון אין להקדש אלא מקומו ושעתו אינו מבואר בתוספתא שם רק לפי ששנינו שם ובמעילה די"ח דבדבר שפגם נהנה ופגימתו והנאתו כאחד וכן הוא בתוספתא שם הרי דלענין מעילה בעינן נמי שתהא פגימתו והנאתו כאחד וכמו שפרש"י במעילה משום דילפינן חטא מתרומה דהנאתו וביעורו כאחד להכי קרי ליה אין להקדש אלא מקומו ושעתו והנה בשי' הראב"ד שם שכתב דגם בבהמה תמימה שתלש חשוב דבר שיש לו פגם דאפשר שיפול בו מום אע"פ דאין זה הנאתו ופגימתו כאחד צ"ל דס"ל להראב"ד דזה חשוב הנאתו ופגימתו כאחד משום דהפגימה בא מיד אלא דלפי שעה אין הדבר נוגע להקדש והרמב"ם ס"ל כיון דלפי שעה אין בו פגם חשוב דבר שאין בו פגם ומעל אע"פ שנהנה ולא פגם ובאמת מאי דמדמה הכ"מ מחלוקת הר"מ והראב"ד להא דמבואר במעילה דבעינן שתהא הנאתו ופגימתו כאחד צריך ביאור דהתם שנינו לענין דין מעילה דלא מעל עד שתהא פגימתו והנאתו כאחד אבל מאי דחשוב דבר שיש בו פגם י"ל דמה שיהא לאחר זמן פגם חשוב ג"כ דבר שיש לו פגם וכמו שאמרו במעילה די"ח בפלוגתא דרע"ק וחכמים בלבוש מציעאה ומלמלא דאין בו פגם עד זמן מרובה,
מ"מ לרבנן חשוב שיש בו פגם עי' פרש"י שם דלא מעל כל זמן שלא פגם בו שו"פ מיד דבעינן שתהא פגימתו והנאתו כאחד אלא דלפי"ז בבהמה תמימה שאין התלישה פוגם מיד רק לכשיפול בו מום לא משכח"ל מעילה אפילו בפוגם שו"פ דהוי נהנה ולא פגם דהא להקרבה קאי ואין זה פגם וזהו דקשי' להכ"מ לשי' הראב"ד וע"כ דבבהמה תמימה חשוב אין בו פגם ולהכי ס"ל להרמב"ם דמעל אע"פ שלא פגם אולם בשי' הראב"ד י"ל כמשכ"ל דזהו חשוב הנאתו ופגימתו כאחד משום דהא הפגימה בא מיד אלא דלפי שעה אין הדבר נוגע להקדש וכיון דדבר שיש בו פגם הוא לא מעל עד שיפגום והרמב"ם ס"ל כיון דלפי מה שהוא תמימה לעולם לא יהי' בו פגם חשוב דבר שאין בו פגם ולא דמי ללבוש מציעאה ומלמלא ובאמת דגם הרמב"ם מודה להראב"ד דזהו חשוב הנאתו ופגימתו כאחד כיון דבא על ידי מעשה התלישה אלא דס"ל כיון דבעינן שיהא דרכו לפגום ובתמימה שאינה נפגמת ע"י התלישה אע"פ דלכשיפול בו מום יהי' עי"ז פגם חשוב אין דרכו לפגום ובאמת בבהמה תמימה דעומדת לרעי' ולפדיון אע"פ שא"א לפדותה עכשיו מ"מ מעל ולא אמרינן אין להקדש אלא מקומו ושעתו וראי' מפורשת ממעילה ד"י ר"פ ולד חטאת דחטאת שעברה שנתה אם עד שלא כיפרו הבעלים תרעה עד שתסתאב ותמכר ויקחו בדמיה אחרת ועושים תמורה ומועלין בה ועי' בתוס' שם ד"ה ואם דקאי על עיברה שנתה או על בעל מום עובר דנדחית מהקרבת מזבח מועלין בה משום דחזי לדמי לכשיפול בו מום קבוע וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מהל' מעילה הל' ה' וכל חטאת שתרעה עד שיפול בה מום מועלין בה עד שתפדה ובודאי דכיון דנדחית להקרבה ומועלין בה משום קדושת דמים שבה כמו שפרש"י בנעילה שם דבעינן שיהא פגם שוה פרוטה כדבר שדרכו לפגום ואע"פ שאין היזק הפגימה בא מיד דהא אי אפשר לפדותה ואין להקדש אלא מקומו ושעתו ואין הנאתו ופגימתו כאחד אעכצ"ל דזה חשוב הנאתו ופגימתו כאחד כיון דבא ע"י מעשיו עכשיו ועכצ"ל דגם הכ"מ מודה בכה"ג היכא דעיקר המעילה משום קדושת דמים של הפדיון דחשוב הנאתו ופגימתו כאחד אע"פ שאינה ראוי' לפדיון כעת ולא אמרינן בזה אין להקדש אלא מקומו ושעתו ורק בתמימה שעומדת להקרבה אע"פ שאם יפול בה מום יהי' בו פגם ס"ל להכ"מ דבכה"ג שאנו מצריכים שיהא בו פגם שו"פ אין הנאתו ופגימתו כאחד אבל צ"ע מה דחקו להכ"מ לפרש כן דהא בפשוטו נראה דלשי' הר"מ דבתמימה אין זה דרכו לפגום להכי בנהנה ולא פגם מעל ולהראב"ד, דס"ל דכל שאפשר שיפול בו מום חשוב דבר שיש בו פגם ובעינן שיפגום בשו"פ מעל משום ממה נפשך דלגבי קדוה"ג הא נהנה ולא פגם מעל ולגבי קדושת דמים שבו הוי הנאתו ופגימתו כאחד שהוזל על ידי מעשה התלישה ואין זה ענין להתוספתא ולהא דאמרו במעילה דבעינן הנאתו ופגימתו כאחד וצ"ע עכ"פ הרי מפורש דבעומדת לרעי' מעל אע"פ דלא חזי לפדיון השתא ולא אמרינן לענין דין מעילה אין להקדש אלא מקומו ושעתו.