אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מד · ג
ומש"כ כת"ר במכתבו השני דהרמב"ם חולק עדהתו"ס וס"ל דחציו אי"ע תמורה ונסתייע לזה ממש"כ הרמב"ם פ"ג מה' תמורה האומר חצי בהמה זו תמורה וחצי' עולה ה"ז תקרב עולה והא הרמב"ם פסק כר"י דאף בגמר דבריו אדם נתפס ובדין שתהי' קדושה ואינה קריבה ותרוייהו חיילי ועכצ"ל דשאני תמורה דלא חלה לחצאין ומשו"ה חלה קדושת עולה וחצי' תמורה וחצי מעשר שאני דא"א לקיים שניהם ואילו ידע האי גברא דאי אפשר שיחולו שניהם בודאי הי' אומר על הקדושה החמורה ולהכי מיבע"ל מי נדחה מפני מי עכת"ד. אבל כמדומה שמעכ"ת ה"ר לסתור דמד' הרמב"ם הנ"ל מוכח דס"ל כשי' התוס' דחציו שאני והנה מש"פ הרמב"ם דהאומר חצי בהמה זו תמורה וחצי' עולה ה"ז עולה לפי פירש"י דהא דחציו מפשר וחצי' עולה לפי שאין מעשר קדוש כ"א פ"י מנין ואין תימא אם גם הרמב"ם מפרש כפירש"י וקרב עולה לפי שלא הי' לו מנין ואף שאין חידוש בדבר עכ"פ הדין דין אמת אולם באומר חצי תמורה וחצי מעשר בעכצ"ל כפירוש התוס' דמיירי שמנה בדיר ואמר עם יציאת מחציתה תמורה והי' שם גם בהמה להמיר דאל"כ אין כאן לא מעשר ולא תמורה וע"כ דרש"י מודה בזה לפירוש התוס' (וראיתי לרבנו גרשום בהא דאמר חצי תמורה וחצי' מפשר דלא אמר כראוי לא על תמורה ולא על מעשר דאין אדם אומר ה"ז תמורה סתם אא"כ אמר תמורה תחת זו וכן אין אדם יכול לומר ה"ז מעשר אלא בשעת יציאתן מן הדיר עכ"ל ומפרש גם איבעי' זו כפרש"י ולא זכיתי להבין דאיך יהי' תמורה או מעשר בכה"ג וצ"ע) ואם איתא שאין חצי' נעשית תמורה פשיטא דמעשר הוה ולא תמורה דהא ע"כ לא פליג ר"מ ור' יוסי בעולה ושלמים דיש בהקדישו לחלות עולה ושלמים כגון באומר ה"ז חצי' עולה אלו לא אמר עוד וחצי' שלמים פשטה קדושה בכולה לכו"ע וכמ"כ אלו אמר חצי' שלמים לבד ובאומר חצי' עולה ושלמים פליגי דר"מ ס"ל תפוס לשון ראשון ור"י ס"ל תפוס לשון אחרון ג"כ אבל בחצי תמורה אלו אמר חצי' תמורה לבד לא הי' תמורה חלה מה יתן ומה יוסף מה שאמר שיהי' חצי' מעשר גם כך ועכצ"ל דחצי' תמורה חלה לבד וגם חצי מפשר חל לפי דעשירי מאליו קדוש אך כשאמר חצי תמורה וחצי' מעשר מספק"ל להגמ' ומדהגמ' אין הכרח דהא אמר הכל מודים וקאי לר' יוסי דס"ל דתמורה חלה על אברים כמו בתחלת הקדש וכש"כ בחציו אבל הרמב"ם שפסק דאין ממירים אברים בשלמים ומ"מ הביא להאבעי' באומר חצי תמורה וחצי' מעשר אם איתא דחצי' הוה כמו אברים שאינו תמורה ובמה שאמר חציו תמורה אין די להתפיס תמורה אף אלו הי' בלבו על כולו דנראה דגם באומר חצי' תמורה ואף אם חשב בלבו על כולו דאינו תמורה כיון דהדבור סותר למה שחשב ועי' בערכין ד"ה ובפרט בתמורה דבטעותו ולא כונתו אזלינן במה שאמר עי' תמורה י"ז ובנזיר ל"ב דתמורה בטעות חלה ואזלינן בתר פיו (ובתשובת ושב הכהן חידש דאין מחשבת תמורה מועלת ולא דמי להקדיש דילפינן מנדיב לב עולות משא"כ בתמורה דהוה עבירה) א"כ כיון שאמר חצי' תמורה וחצי' מעשר אין מה שבפיו להתפיס תמורה כיון דאין ממירים באברים א"כ כיון דמעשר עשירי מאליו קדוש ממילא הוה מפשר ודאי ואיך פסק הרמב"ם דהוה ספק לפ"מ דקיי"ל דאין ממירים באברים וע"כ צ"ל דשי' הרמב"ם כשי' התוספת דחצי' שאני וראיתי בקרית ספר להמבי"ט בהל' תמורה שכתב ומדברי הרב ז"ל שכתב חצי' תמורה וחצי' עולה משמע דהמיר חצי' בחצי' האחרת שהקדיש לעולה ולהכי תקרב כולה עולה דעולה ותמורתה כמוה ומבואר בדבריו בשי' הרמב"ם דממירים בחצי' אולם תמיהני בדבריו דהא דממירין בחצי' היינו בקרבן שהוא קדוש כולו אבל בבהמה שחצי' קדש וחצי' חול אינו עושה תמורה כמש"פ הרמב"ם בפ"א מהל' תמורה דאינו עושה ולא נעשית תמורה והוא מהתוספתא דלא דמי לחצי בהמת קדשים דעושה תמורה דשאני בהמה זו דקדושה מעורבת בחול ובקרית ספר שם כ' חצי' עולה וחצי' מעשר ונראה דהיינו כשאחר קדש חצי' האחר עולה אז קריבה עולה ואע"ג דאמר קודם על חצי' שתהא מעשר או תמורה דלא חשיב כדאמר דאי לא קדיש חצי' זו ג"כ לעולה הו"ל בהמה דחצי' עולה וחצי' חולין ואינה קריבה דהא אמרו דמכשר ותמורה לא חשיבי מעשר דאין דרך הקדישו בכך ותמורה משום דלא קאי שום בהמה שימיר בה וא"כ לא חייל עליה כלל שם מעשר ותמורה ותמוהים דבריו דהא כיון דלא חיילי מעשר ותמורה וממילא דהוי כולו עולה משום דפשטה קדושה בכולה ולזה העירני ח"א ואינו מובן לפ"ז גם מש"כ אח"כ דחצי' תמורה וחצי' עולה דהמיר חצי' בחצי' האחרת דכיון דחל חצי עולה פשטה קדושה בכולה אם לא דנימא כיון דממיר בה מיד חל מיד תמורה ועולה אבל אא"פ שתהי' חלה על חצי עולה וחצי חולין תמורה כמשכ"ל ובאמת עיקר ד' הרמב"ם שכתב בהמה חצי' של קודש חצי' של חול אינו עושה
ולא נעשית תמורה צ"ע דאיך איפשר שיהי' חצי קודש וחצי חול רק בשל שותפין דהוי קדושת דמים דלא עבדי תמורה ופשיטא ואי איירי כשלקחה והקדישה הא בכה"ג עבדי תמורה כדאריו"ח בקידושין ד"ז וכ"פ הרמב"ם בפט"ו מהל' מפה"ק וראיתי שמעכ"ת התעורר על זה ואפ"ל דהא דקדושת דמים אינו עושה תמורה שאינו ראוי לקדושת הגוף כלל כמו ברע מעיקרא בע"מ שקדם מומו להקדישו משא"כ בשני שותפים שהקדיש אחד מהם חצי' דראוי' לקדושת הגוף על ידי הקדש של השותף השני או לכשיקח ויקדישנה והו"א דבכה"ג עושה תמורה ולהכי אשמעינן דגם בכה"ג לא עבדי תמורה, אולם יותר נראה דמשכח"ל שפיר שתהי' בהמה חצי' קודש וחצי' חול דהא מאי דמבואר בד' ריו"ח בבהמה של ב' שותפין שהקדיש אחד מהם חציו וחזר ולקחה חצי' והקדישה קדושה ואינה קריבה עי' בתוס' גיטין דמ"ג בהא דגמרו קידושי ראשון שהקשו דלמ"ל הקדישה אחר שלקחה ותי' דהתם דאפשר שירעה ויהי' חצי דמיו לקרבן וחציו לחולין כו' ובאור דבריהם בקושייתם דנימא מיגו דחל עלה קדושת דמים חל עלה קדושת הגוף ופשטה קדושה בכולה.
(ולא הוי תרי מיגו כמש"כ הלח"מ בפ"ה מה' דמאי דפשטה קדוה"ג באבר שהנת"ב אין זה מיגו) וצ"ל דאע"ג דלריו"ח דס"ל דבע"ח נדחין ולא חד להקרבה מ"מ הא ס"ל דקדושה ואינה קריבה ואע"ג דלא חזי למילתא קדוש קדוה"ג ומה"ט נימא מיגו דנחית עלה קדו"ד נחית קדוה"ג ופשטה קדושה בכולה והנה מפי' התוס' דשאני התם דאפשר ברעי' נראה דצריכה רעי' דאל"כ רעי' זו למה הא קדושת דמים נפדית שלא במום אלא דבאמת חלה עלה קדוה"ג אלא דלא נתפשט קדושה בכולה כיון שיש תקנה ברעי' ובשעה שהקדישה לא היתה הקדושה יכולה להתפשט כיון שלא הי' שלו וקדושה רק קדו"ד ואף אח"כ שחלה עליו קדוה"ג לא נתפשט קדושה בכולה, והנה גם לשי' הרמב"ם דס"ל דבע"ח אינן נדחין מ"מ פסק הרמב"ם בפט"ו מה' מעשה"ק בדין דריו"ח בהמה של שני שותפין שהקדישה חצי' וחזר ולקחה והקדישה וכו' ובעינן שהקדישה ואלו לא הקדישה לא פשטה קדושה בכולה כיון דלא חלה קדושה בשעתא (ועי' מקנה קידושין ד"ז מש"כ בזה ולא הביה דהתוס' דגיטין דמ"ג) ואף דאמרינן מיגו דנחית עלה קדו"ד נחית קדוה"ג ועי' בלח"מ בפ"ה מה' ערכין דבסדר המיגות אמרינן מתחלה מיגו דחל עלה קדושת דמים חל עלה קדוה"ג ואח"כ אמרינן מיגו דפשטה קדושה בכולה ואי חדא מיגו אמרינן תרי מיגו לא אמרינן הקדיש אבר אחד לדמיו חל על האבר קדוה"ג וה"נ בחצי באבר שהנת"ב כיון דמשעה ראשונה לא היתה הקדושה יכולה להתפשט ובשעת אמירה לא הי' בו דין פשטה קדושה בכולה לא אמרינן אח"כ פשטה דלא דמי לא דגמרי קידושי ראובן כמו שחילקו התוס' בגיטין שם או באיזה חילוק אחר אבל עכ"פ קדושת הגוף חלה משלקחה מאליו על חצי' וכל זמן שלא הקדיש חצי' השני אינה קריבה ודמי להקדיש אבר אחד לדמיו שכ' הלח"מ דחל עליו קדוה"ג מאליו ולא דמי להמקדיש נקיבה דלא חזי משא"כ הכא דחזי ע"י שיקדיש חצי' השני משכח"ל בכה"ג בשני שותפין שהקדיש אחד חצי' וחזר ולקחה ולא הקדישה עדיין דהוה חצי קודש וחצי חול ואינו עושה תמורה.