אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן מב › ו

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מב · ו

ה

ושיטת הרמב"ם שפסק בפ"א מה' פסוהמ"ק ה' ל"ד שאם נטמא הבשר והחלב לא יזרוק ואם זרק הורצה שהציץ מרצה על הטומאה ולכאורה נראה דס"ל כש' התוס' דהא דאם זרק הורצה מחמת ריצוי ציץ ולא כמו שפרש"י משום דאיתא בעינא אולם ממש"כ הרמב"ם בהל' ל"א דאם נפסל הבשר או יצא שאם זרק הורצה ולפמ"ש הלח"מ משום דס"ל דזריקה מועלת ליוצא ומבואר דגם בנפסל הבשר בהיסה"ד למ"ד פסול טומאה הורצה היינו דוקא קודם זריקה אבל קודם קבלה אינה מועלת זריקה, אבל בנטמאו האימורין בהל' ל"ד אפילו נטמא קודם קבלה (דבנטמא שייך קודם קבלה אבל ביצא כילו הא נפסל משום מום כמבואר בזבחים דכ"ה) מהני ריצוי ציץ אולם לא מצאתי ראי' לחידוש דין זה.

ואפ"ל דמש"כ הרמב"ם בהל' ל"ד שאם זרק הורצה לפי שהציץ מרצה על הטומאה והוסיף רצוי ציץ דהוי הרצאה גם למיקבעינהו בפיגול ולהביא לידי מעילה דבר תורה באימורי קדשים קלים דמשוה להו כטהור גמור דבלא ריצוי ציץ לא מהני זריקה ביצא ונטמא כלו והרמב"ם בא להשמיענו בזה דלכתחלה לא יזרוק אף באופן דהוי ריצוי ציץ ובצבור מותר לכתחלה ובדיעבד היכא דאיכא ריצוי ציץ הוה הרצאה גמורה לכל הדינים אבל גבי הרצאה לבד הלא פסק בהל' ל"א דביצא ונפסל גם היכא דליכא ריצוי ציץ בדיעבד הורצה, ולפי מה שנראה ממ"ש הרמב"ם בהל' ל"א דאם נפסל הבשר או יצא שאם זרק הורצה דגם לענין הרצאה משוה שארי פסולים וגם פסול טומאה ליצא דזריקה מועלת גם בכולו דלענין הרצאה קילא ואין חילוק בין יוצא לשארי פסולים צ"ל דמאי דמקשה בפסחים דל"ד דאי היסה"ד פסוה"ג אמאי הורצה דהש"ס שם קאי לפי ההו"א בפסחים דע"ח דתלוי אי זריקה מועלת ליוצא וכמו שפירש"י שם וצ"ל דר' יהושע עדיפא מדרע"ק כמש"כ התוס' במנחות די"ב דלר' יהושע מהני אף ביוצא כולו ואין חילוק בין דין הרצאה לפיגול ומעילה, ומ"מ גם לר' יהושע בנטמא כולו גרע מיוצא לולא ריצוי ציץ (וכמשכ"ל להוכיח דלרבא דמהני חסרון בגואי אף דהי' כיוצא כולו לשי' התוס' מ"מ בנטמא כולו לא מהני) גם הא נתבאר לעיל מה שיש לחלק בין פסול טמא ויוצא כולו לענין הרצאה וע"כ מקשה הש"ס דאי היסח הדעת הוי פסול הגוף אמאי הורצה דלא דמי ליוצא כולו וכל זה לר' יהושע דמהני זריקה ליוצא כולו אבל לפ"ע דקיי"ל כרע"ק דזריקה מועלת רק ביוצא במקצתו וביוצא כלו לא מהני זריקה וע"כ הא דלענין הרצאה מהני ביוצא כלו משום דקל הוא שהקילו בהרצאה דכל היכי דאיתא בעינא מרצה וכמסקנת הגמ' בפסחים דע"ח אין חילוק בין יוצא ושארי פסולים.

וגם לשי' רש"י בפסחים דל"ד י"ל כן לפי המסקנא וכמו שפירש כן בפסחים דע"ח ובזבחים דק"ד. אולם גם אם נניח בד' הרמב"ם בהל' ל"ד דדוקא משום ריצוי ציץ מרצה בטמא ולולא ריצוי ציץ גרע טמא מפסול יוצא נראה דדוקא בנטמא כולו לא מהני הזריקה להרצאה לולא ריצוי ציץ וחלוק בזה טמא מיוצא. אבל בנטמא מקצתו דהוי הרצאה ומשום מיגו קא אתינן עלה אין חילוק בין יוצא וטמא. ולהכי בנטמא הלחם הטהור בטהרתו למאי דקיי"ל כרע"ק דזריקה מועלת ליוצא במקצת וה"ה לנטמא במקצת וכמש"כ הרמב"ם בפ"ג מהל' מעילה דמשוה טומאה ליוצא וכמו שהארכתי בזה בקונטרסי, ועי' בלקוטי הלכות סוף פ"ב מהל' מעילה שהכריע שם בבשר שנטמא במקצת לפני זריקת דמים דחייב עליו משום טומאה דאע"פ דאי הציץ מרצה על אכילות משום דלא גרע מיוצא דקיי"ל כרע"ק זריקה מועלת ליוצא עפ"י שיטת הרמב"ם דמשוה:

טמא ליוצא יעוי"ש

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה