אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן מב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מב

סימן מא

בענין הנ"ל ב"ה בחדש שבט העת"ר לפ"ק.

א

מש"כ כבוד גיסי הרב שי' ע"ד מה שהעליתי בקונטרסי בשי' הרמב"ם בפ"ב מה מעילה דמשוה טמא ליוצא דזריקה מועלת, מסוגית הש"ס דפסחים ל"ד דמקשה אי אמרת היסה"ד פסול הגוף אמאי הורצה, ולשי' הרמב"ם מאי מקשה כמו דביוצא הורצה לפי דזריקה מועלת בו מה"ט גם טמא והיסה"ד יועיל בהו זריקה דלא דמי לשיריים שחסרו, וגם מדברי הר"מ פ"א מה' פסוהמ"ק ה' ל"ד שכ' דאם נטמא הבשר והחלב לא יזרוק ואם זרק הורצה שהציץ מרצה על הטומאה, ולמ"ל להרמב"ם לומר הטעם שהציץ מרצה על הטומאה תיפ"ל דדמי ליוצא שפ' בה' ל"א שאם זרק הורצה, וכמ"ש הלח"מ שם בשיטתו כח"ש התוס' זריקה מועלת ליוצא, וגם נפ"מ לפי"ז אם נאבד החלב ונטמא הבשר דציץ אינו מרצה על אכילות כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' ביאת מקדש.

וכה"ג לא הורצה ואילו מצד זריקה מועלת לטמא כמו ליוצא גם בכה"ג מועיל. עוד העיר כת"ר בד' הרמב"ם שם הל"א שכ' אם נפסל הבשר שאם זרק הורצה אם הוא פסול טבול יום כדמשני הגמ'. או היסה"ד ופסול טומאה הו"ל להרמב"ם לכלול בהל' ל"ד בדין טומאה שהורצה משום ריצוי ציץ ואי ס"ל היסה"ד פסול הגוף אמאי הורצה, שוב הרגיש כת"ר בדברי רש"י בפסחים ל"ד שהאריך בלשונו לענין יוצא דאע"ג דר' יהושע תרתי בעי דם ובשר מיהו הואיל והבשר בעין ופסול יוצא פסול מחמת ד"א חשבינן לי' פסול מחיצות בפ"ק דמנחות איכ"ל בדיעבד הורצה עכ"ל, ולא כתב בקיצור זריקה מועלת ליוצא משום דס"ל לרש"י דאפילו למ"ד אין זריקה מופלת ליוצא, מ"מ בדין אם אין בשר אין דם קל הוא שהקילו כמש"כ רש"י בזבחים דק"ד ולפיכך א"ש גבי טמא דבעי רצוי ציץ ובהיסה"ד לא מהני למ"ד דהוי פסול לגוף.

אבל בשי' הרמב"ם אאפ"ל כן שהרי פסק כר"פ דזריקה מועלת ליוצא זהו תו"ד מעכת"ר ויפה העיר והנה במה דסיים אפתח בבאור דברי רש"י בפסחים הנ"ל ולדעתי אינם מתאימים עם מה שפי' בזבחים ק"ד ובאור דרש"י בפסחים שהאריך בזה בטעם דזריקה מועלת ליוצא משום דהוי פסול מחיצות כמבואר בספ"ק דמנחות נראה בפשוטו דהא מוכרח מהג"מ דבטמא בעי ריצוי ציץ ובהיסה"ד למ"ד פסול הגוף לא מהני זריקה וע"כ הא דזריקה מועלת ליוצא הוא דוקא בפסול יוצא שהוא מחמת ד"א חסרון מחיצות, וכסברת רב הונא במנחות די"ב וכפירש"י לשי' במנחות שם, אבל בפסול טמא והיסה"ד לא מהני זריקה, ולהכי איצטריך בטמא לריצוי ציץ, בד דלא כמו שפירש"י בפסחים דכ"ח כאן לכתחלה כאן בדיעבד דמבואר שם לפירש"י דאפילו למ"ד אין ציץ מרצה על אכילות מ"מ בדיעבד הירצה כמו ביוצא ביחיד ובצבור אף לכתחילה משום דהותרה בצבור וכן פירש"י שם ע"ב במסקנא דלהכי מרצה לפי דאיתא בעינא, ולפי פירש"י שם ע"כ צ"ל דאף דזריקה לא מהני רק ליוצא ולא לטמא כמו שפירש"י במנחות די"ב מ"מ לענין הרצאה שאני דקל הוא שהקילו בדרשה דאם אין בשר אין דם, וכל היכא דאיתא בעינא מרצה, וזהו כמו שפירש"י בזבחים דק"ד דבעור הורצה גם באבוד ושרוף לפי דקל הוא שהקילו בדרשה זו, אבל בפסחים דל"ד דמקשה למ"ד פסול הגוף אמאי הורצה ומאי מקשה והא איתא בעינא ואינו אבוד מן.

העולם. ע"כ צ"ל דס"ל להג"מ' בדל"ד כפי ההו"א בפסחים דע"ח בהשקלא וטריא דלהכי אם זרק הורצה בטמא לפי שהציץ מרצה על אכילות וביוצא ע"כ משום דס"ל דזריקה מופלת ליוצא ולא בשארי פסולים ולהכי מקשה בהיסה"ד דפסול הגוף אמאי הורצה נמצא דרש"י בפסחים דע"ח גם למ"ד היסה"ד פסול הגוף הורצה בדיעבד לפי דאיתא בעינא. וביותר נראה בסתירת דברי רש"י עפ"י התוס' במנחות די"ב אמאי אם זרק הורצה כיוצא הא הי יוצא כולו ותירצו דר' יהושע עדיפא מדר' עקיבא דס"ל דגם ביוצא כולו מהני זריקה עוד תירצו דלגבי הרצאה קילא ועדיפא דמהני אפילו ביוצא כולו דשאני הרצאה מדין פיגול ומעילה יעוי"ש, וס"ל לרש"י דסוגית הגמרא בפסחים דל"ד דס"ל דלמ"ד פסול הגוף לא הורצה בדיעבד.

ע"כ הא דס"ל דביוצא מהני זריקה מדינא הוא דס"ל לר"י דאפילו ביצא כולו מהני זריקה, (ובפרט לפמש"כ התוס' במנחות די"ב דפליגי בזה גם אליבא דר"ע ביוצא כלו אי מהני וס"ל להסוגיא דפסחים דמהני ביוצא כולו) ולהכי מקשה בפשיטות בהיסה"ד דפסול הגוף ולא מהני זריקה אמאי הורצה, אבל לפי מה דקיי"ל דביוצא כולו לא מהני זריקה וע"כ צ"ל הא דבדיעבד הורצה משום דלגבי הרצאה קילא כמ"ש התוס' בתי' השני, וע"כ דזהו משום קלות הדרשה כמו שפירש"י בזבחים דק"ד, ולהכי גם למ"ד אין הציץ מרצה על אכילות מ"מ הורצה בנטמא לפי דאיתא בעינא כמו שפירש"י בפסחים דע"ח לפי המסקנא.

ב

אולם ק"ל עפירש"י דמאי מקשה הש"ס בפשיטות לר"ל ואי אמרת דהיסה"ד פסול הגוף הוא אמאי הורצה, משום דוקא בפסול יוצא מהני זריקה והא פליגי בזה במנחות די"ב. ולפי המסקנא ס"ל לאביי דגם בחסרון לרע"ק מהני הקטרה ויעוי' בחדושים המיוחסים להרשב"א במנחות שם דה"ה נטמא לפי דאיתא בגואי, ולאביי אין חילוק לר"ע בין פסול יוצא וחסרון ושארי פסולים דבכולהו זריקה מהני בהו. א"כ הומ"ל דר"י ס"ל כאביי, ולדידי' גם פסול היסה"ד דליכא ריצוי ציץ מהני זריקה כמו ביוצא ולהכי אם זרק הורצה וצ"ע וצ"ל בשי' רש"י דגם לאביי דס"ל דחסרון מהני הקטרה אליבא דרע"ק וה"ה נטמא, ובודאי דנטמא דוקא מקצתו דהא גם ביצא כולו לא מהני וחסרון אף דנאסרו כל השיריים ל"ה כיצא כולו.

משום דמקטירים עליה הקומץ וכמשנ"ת בקונטרסי ולרע"ק דביצא מקצתו משום מיגו קא אתי עלה באמת אין חילוק בין יוצא לשארי פסולים אליבא דאביי דמ"מ יש בזה מיגו וע"כ אף דהוה פסולו בגופו מ"מ מהר זריקה משום מיגו ובחסרון דנאסרו כל השיריים ואין מיגו מ"מ כיון דמקטירים הקומץ עלי' תשיבא הקטרה, אבל בדינא דר' יהושע דאם זרק הורצה דמיירי ביצא כולו דליכא מיגו בזה גם אביי מודה דדוקא יוצא דהוי פסול מחיצות, משא"כ בנטמא כל הבשר לא מהני זריקה וכמו שהוכחתי בסימן הקודם מפסחים דע"ח דלר"א ציץ מרצה על אכילות למאי מבואר דגם לרבא דבגואי מהני גם לר"א מ"מ בעי ריצוי ציץ ובנטמא כולו לא מהני בין לר"א ובין לר' יהושע בלא ריצוי ציץ וא"ש פשט דרש"י שהאריך בזה דגם לר' יהושע איכא חילוק בין פסול יוצא שהוא פסול מחמת ד"א משארי פסולין דנ"מ בין יצא כולו לנטמא כולו שלא נתפרש בהדיא במנחות די"ב דהא התם פליגי בחסרון ר"ה רבא ואביי אבל בנטמא כולו היכא דליכא ריצוי צין מודים בזה וע"כ מקשה הש"ם בפשיטות דהיסה"ד דהוי פסול הגוף אמאי הורצה.

ג

ושיטת התוס' בפסחים ע"ח דלהכי בדיעבד הורצה ושיטת משום דציץ מרצה על אכילות ולכתחילה לא יזרוק מדרבנן ושי' התוס' בזבחים ק"ד דהא דלא יזרוק לכתחלה גם ביוצא הוא מדרבנן גזרה אטו אבוד ושרוף יעוי"ש ולכאורה צ"ע דאמאי מקשה בפסחים בהיסה"ד אמאי הורצה כיון דהא דלכתחלה לא יזרוק א"א מדרבנן וצ"ל דבאמת בנטמא דאיכא ריצוי ציץ וביוצא דס"ל דזריקה מועלת ליוצא וא"כ יש בשר כיון דזריקה מועיל על הבשר וא"כ מאי טעמא לא יזרוק לכתחלה וע"כ צ"ל דס"ל דא"א מדרבנן אבל בפסולו בגופו דלא מהני זריקה (כשי' התום' במעילה ד"ז דרק לגבי יוצא מהני זריקה ולא בשארי פסולים הוי כאבוד ושרוף ולא יזרוק מן התורה וע"כ מקשה הש"ס בפשיטות דאי היסה"ד פסוה"ג אמאי הורצה אולם לשי' התוס' במנחות די"ב דלפי סוגיא דהתם פליגי ר"ע ור"א גם ביצא כולו ובחסרון דמהני הקטרה לאביי ע"כ משום דס"ל דגם ביצא כולו מהני זריקה לר"ע וה"ה חסרון לאביי ושארי פסולים, א"כ לשי' התוס' יקשה מאי מקשה הש"ס בפשיטות אמאי הורצה דילמא ר"ל ס"ל כאביי דגם בשארי פסולים מהני זריקה לר"ע אף בכולו וצ"ע

ד

והנה התוס' במנחות די"ב הקשו מהא דפסחים ל"ד דאם זרק הורצה ואמאי הא הוי יצא כולו ובאור דבריהם שהעמידו קושייתם על הא דפסחים ל"ד והלא ברייתא זו בכחה מקומות, ועיקר הסיגי' בפ' כיצד צולין נראה משום דעל עיקר דברי ר"י דס"ל ביוצא וטמא אם זרק הורצה י"ל לפי דאיתא בעינא כמו שפירש"י ודין דאם אין בשר אין דם הוא רק באופן שאבוד ושרוף מן העולם דקל הוא שהקילו בזה כמו שפירש"י בפסחים שם אולם בדל"ד דמקשה בהיסה"ד דפסול הגוף הוא אמאי הורצה וגם היסה"ד איתא בעינא וע"כ צ"ל דס"ל להש"ס דכל היכא דאין זריקה מועלת הוי כאבוד ושרוף גם לגבי דין אם אין בשר אין דם וע"כ הקשו שפיר דהא ביצא כולו לא מהני זריקה והוי כאין בשר וע"ז תירצו דר' יהושע ס"ל דגם ביצא כולו מהני זריקה ובתירוצם השני תירצו משום דקילא הרצאה לר"י בקביעות פיגול ומעילה מידי דהוה אחסרון דלא מיקבע בפיגול מ"מ מהני להקטיר את הקומץ לכתחלה (ובפסחים הביאו ראי' מדברי ר"א דאעפ"י דס"ל דזריקה לא מהני מ"מ ס"ל אעפ"י שאין בשר יש דם ותמוה הא לר"א לא דריש קרא ועולתך ולא בעינן בשר, ומאי ראי' לר"י) והחילוק נראה דדוקא בפיגול ומעילה שצריכים לדון על היוצא שנפסל לא נקבע פיגול ומעילה.

אבל בהרצאה אנו דנים על הדם שלא נעשה בו פסול וקילא וצ"ע לפי תירוצם השני מאי מקשה בפשיטות דאי אמרת היסה"ד פסוה"ג אמאי מרצה כיון דהרצאה קילא מאי נפ"מ בין יוצא ובין שארי פסולים הא מידי דהוי אחסרון דאפילו לר"ה דס"ל דאין הקטרה מופלת דהוי פסול בגופו מ"מ מקטירין הקומץ עליהם דלגבי הרצאה קילא ה"ה לגבי שארי פסולים אעפ"י דלא מיקבע בפיגול ומעילה מ"מ אם נזרק הורצה דמאי נפ"מ בין יוצא ושארי פסולים דהא גם ביוצא הוי חסרון בהרצאה דלכתחלה לא יזרוק דאין בשר המותר באכילה ומ"מ אם זרק הורצה דלגבי הרצאה קילא דאאפ"ל משום דזריקה מועלת ליוצא בפועל לשארי דברים וממילא דחשוב יש בשר דהא באמת ביוצא כלו לא מהני זריקה בפיגול ומעילה, אלא דיש בזה קלות לענין דין הרצאה לגבי הדם שלא נעשה בו מעשה פסול ומאי נפ"מ בין פסול יוצא לפסול טמא.

ה

ולכאורה הי' נ"ל לחלק מאי דיוצא בדיעבד הורצה אף דהוי יצא כולו, וגם דהוי חסרון בהרצאה דאין בשר אין דם ובין שארי פסולים משום דבאמת שאני פסול יוצא דאין פסולו רק היכא דהוי קדשי ד' דהא גם באימורי קדשים קלים פליגי בזבחים ד"צ דיצאו לפני זריקה אינם נפסלים דלפני זריקה ל"ה קדשי ד' וכ"פ הרמב"ם וגדולה מזו ס"ל דאם חזרו מקטירין אותם ובמנחה כ"ז שלא נתקדשה בכלי לא נפסל ביוצא, עי' מנחות ד"ט בתוס' וע"כ דיוצא אאפ"ל דאין בשר כלל רק דהוא בשר קדש שיש עליו פסול יוצא דאי נימא דל"ה קדשי ד'.

א"כ א"א שתהי' עליו פסול יוצא כלל וא"א שתהי' פסול יוצא מניעה להרצאה אפילו ביצא כולו דהוי קדשי ד' שיש עליו פסול יוצא משא"כ בטמא דאין זה פסול מחמת קדשים ואיתנהו גם בחולין ותרומה, וכיון שנטמא כולו ולא חזי מידי פקע דין קדשי ד' מן התורה ואין כאן בשר קדשים כלל ואין בשר אין דם ועיין במעילה דף י' אמר רבא הכל מודים שאם נהנה מבשר קדשים שנטמאו קודם זריקה (כ"ה גירסת רש"י ורבנו גרשון) דפטור ובתוס' שם ד"ה הכלי בתוך הדבור הקשו אי נטמא קודם זריקה אמאי אין מועלין והא יוצא דקודם זריקה מועלין ור"ע לא פליג אלא לאחר זריקה ותירוצם לפי גירסת הרש"ק דמיירי בנטמאת קודם זריקה ונהנה לאחר זריקה וא"ת אמאי לא נקיט יוצא (יעויי' בשימק"ו דיצא כל הבשר מיירי הינו שנשתיירו אימורים. ולשי' התוס' ל"ה יוצא כלל בכה"ג ומיושב קושי' הרש"ש שם) ושי' הרמב"ם בפ"ב ה' י"א מבואר בפירוש דנהנה קודם זריקה מבשר קדשי קדשים שנטמאו פטור ותמוה מאי שנא מיוצא כמו שהק' התוס' דביוצא לפני זריקה לכ"ע מעל ועיין בקרן אורה שכ' לפרש דברי הרמב"ם דעל מעילה דבר תורה קאי דפטור ועדיין צ"פ דהלא כבר כללא כייל הרמב"ם בריש הפרק דכל שנפסל הוי כקדשים שמתו ואין בה מעילה ד"ת ולמש"כ י"ל דביוצא שכל עיקר פסולו לפי שהוא קדשי קדשים לא פקע דין קדש מיני' דאי אמרת דאין בו דין קדש א"א שתפסל ביוצא ומפל מה"ת היכא שזריקה מועלת משא"כ בבשר טמא דפסול טומאה איתנהו גם בדחולין ותרומה הוי כקדשים שמתו וכתבתי בשי' הרמב"ם במקו"א אבל עכ"פ לענין הרצאה שפיר י"ל דיוצא חשוב יש בשר דהוי בשר קדשים שנפסלו מחמת שהוא קדשי ד' משא"כ בפסול טומאה דאיתנהו גם בחולין ותרומה ואעפ"י דעל טומאת בשר אינו חייב קודם זריקה כמבואר במנחות דכ"ה מ"מ הא נפסל משום טומאה אבל פסול יוצא שהוא מחמת קדושת הגוף וכל שאין בו קדוה"ג אין בו פסול יוצא ולמש"כ בטעם הדבר דקילא לענין הרצאה דפסול יוצא לאו משום דזריקה מועלת דהא הוי יוצא כולו ורק משום דביוצא חשוב יש בשר א"ש קושי' הש"ם בהיסה"ד דפסול הגוף הוא דהא פסול דהיסה"ד איתנהו גם בתרומה ובקדשים קלים לפני זריקה ודמי לטומאה וכיון דליכא ריצוי ציץ אמאי הורצה אולם הדברים מחודשים ואין להם יסוד בד' הראשונים.

ו

ושיטת הרמב"ם שפסק בפ"א מה' פסוהמ"ק ה' ל"ד שאם נטמא הבשר והחלב לא יזרוק ואם זרק הורצה שהציץ מרצה על הטומאה ולכאורה נראה דס"ל כש' התוס' דהא דאם זרק הורצה מחמת ריצוי ציץ ולא כמו שפרש"י משום דאיתא בעינא אולם ממש"כ הרמב"ם בהל' ל"א דאם נפסל הבשר או יצא שאם זרק הורצה ולפמ"ש הלח"מ משום דס"ל דזריקה מועלת ליוצא ומבואר דגם בנפסל הבשר בהיסה"ד למ"ד פסול טומאה הורצה היינו דוקא קודם זריקה אבל קודם קבלה אינה מועלת זריקה, אבל בנטמאו האימורין בהל' ל"ד אפילו נטמא קודם קבלה (דבנטמא שייך קודם קבלה אבל ביצא כילו הא נפסל משום מום כמבואר בזבחים דכ"ה) מהני ריצוי ציץ אולם לא מצאתי ראי' לחידוש דין זה.

ואפ"ל דמש"כ הרמב"ם בהל' ל"ד שאם זרק הורצה לפי שהציץ מרצה על הטומאה והוסיף רצוי ציץ דהוי הרצאה גם למיקבעינהו בפיגול ולהביא לידי מעילה דבר תורה באימורי קדשים קלים דמשוה להו כטהור גמור דבלא ריצוי ציץ לא מהני זריקה ביצא ונטמא כלו והרמב"ם בא להשמיענו בזה דלכתחלה לא יזרוק אף באופן דהוי ריצוי ציץ ובצבור מותר לכתחלה ובדיעבד היכא דאיכא ריצוי ציץ הוה הרצאה גמורה לכל הדינים אבל גבי הרצאה לבד הלא פסק בהל' ל"א דביצא ונפסל גם היכא דליכא ריצוי ציץ בדיעבד הורצה, ולפי מה שנראה ממ"ש הרמב"ם בהל' ל"א דאם נפסל הבשר או יצא שאם זרק הורצה דגם לענין הרצאה משוה שארי פסולים וגם פסול טומאה ליצא דזריקה מועלת גם בכולו דלענין הרצאה קילא ואין חילוק בין יוצא לשארי פסולים צ"ל דמאי דמקשה בפסחים דל"ד דאי היסה"ד פסוה"ג אמאי הורצה דהש"ס שם קאי לפי ההו"א בפסחים דע"ח דתלוי אי זריקה מועלת ליוצא וכמו שפירש"י שם וצ"ל דר' יהושע עדיפא מדרע"ק כמש"כ התוס' במנחות די"ב דלר' יהושע מהני אף ביוצא כולו ואין חילוק בין דין הרצאה לפיגול ומעילה, ומ"מ גם לר' יהושע בנטמא כולו גרע מיוצא לולא ריצוי ציץ (וכמשכ"ל להוכיח דלרבא דמהני חסרון בגואי אף דהי' כיוצא כולו לשי' התוס' מ"מ בנטמא כולו לא מהני) גם הא נתבאר לעיל מה שיש לחלק בין פסול טמא ויוצא כולו לענין הרצאה וע"כ מקשה הש"ס דאי היסח הדעת הוי פסול הגוף אמאי הורצה דלא דמי ליוצא כולו וכל זה לר' יהושע דמהני זריקה ליוצא כולו אבל לפ"ע דקיי"ל כרע"ק דזריקה מועלת רק ביוצא במקצתו וביוצא כלו לא מהני זריקה וע"כ הא דלענין הרצאה מהני ביוצא כלו משום דקל הוא שהקילו בהרצאה דכל היכי דאיתא בעינא מרצה וכמסקנת הגמ' בפסחים דע"ח אין חילוק בין יוצא ושארי פסולים.

וגם לשי' רש"י בפסחים דל"ד י"ל כן לפי המסקנא וכמו שפירש כן בפסחים דע"ח ובזבחים דק"ד. אולם גם אם נניח בד' הרמב"ם בהל' ל"ד דדוקא משום ריצוי ציץ מרצה בטמא ולולא ריצוי ציץ גרע טמא מפסול יוצא נראה דדוקא בנטמא כולו לא מהני הזריקה להרצאה לולא ריצוי ציץ וחלוק בזה טמא מיוצא. אבל בנטמא מקצתו דהוי הרצאה ומשום מיגו קא אתינן עלה אין חילוק בין יוצא וטמא. ולהכי בנטמא הלחם הטהור בטהרתו למאי דקיי"ל כרע"ק דזריקה מועלת ליוצא במקצת וה"ה לנטמא במקצת וכמש"כ הרמב"ם בפ"ג מהל' מעילה דמשוה טומאה ליוצא וכמו שהארכתי בזה בקונטרסי, ועי' בלקוטי הלכות סוף פ"ב מהל' מעילה שהכריע שם בבשר שנטמא במקצת לפני זריקת דמים דחייב עליו משום טומאה דאע"פ דאי הציץ מרצה על אכילות משום דלא גרע מיוצא דקיי"ל כרע"ק זריקה מועלת ליוצא עפ"י שיטת הרמב"ם דמשוה:

טמא ליוצא יעוי"ש

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה