אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מב · א
מש"כ כבוד גיסי הרב שי' ע"ד מה שהעליתי בקונטרסי בשי' הרמב"ם בפ"ב מה מעילה דמשוה טמא ליוצא דזריקה מועלת, מסוגית הש"ס דפסחים ל"ד דמקשה אי אמרת היסה"ד פסול הגוף אמאי הורצה, ולשי' הרמב"ם מאי מקשה כמו דביוצא הורצה לפי דזריקה מועלת בו מה"ט גם טמא והיסה"ד יועיל בהו זריקה דלא דמי לשיריים שחסרו, וגם מדברי הר"מ פ"א מה' פסוהמ"ק ה' ל"ד שכ' דאם נטמא הבשר והחלב לא יזרוק ואם זרק הורצה שהציץ מרצה על הטומאה, ולמ"ל להרמב"ם לומר הטעם שהציץ מרצה על הטומאה תיפ"ל דדמי ליוצא שפ' בה' ל"א שאם זרק הורצה, וכמ"ש הלח"מ שם בשיטתו כח"ש התוס' זריקה מועלת ליוצא, וגם נפ"מ לפי"ז אם נאבד החלב ונטמא הבשר דציץ אינו מרצה על אכילות כמ"ש הרמב"ם בפ"ד מה' ביאת מקדש.
וכה"ג לא הורצה ואילו מצד זריקה מועלת לטמא כמו ליוצא גם בכה"ג מועיל. עוד העיר כת"ר בד' הרמב"ם שם הל"א שכ' אם נפסל הבשר שאם זרק הורצה אם הוא פסול טבול יום כדמשני הגמ'. או היסה"ד ופסול טומאה הו"ל להרמב"ם לכלול בהל' ל"ד בדין טומאה שהורצה משום ריצוי ציץ ואי ס"ל היסה"ד פסול הגוף אמאי הורצה, שוב הרגיש כת"ר בדברי רש"י בפסחים ל"ד שהאריך בלשונו לענין יוצא דאע"ג דר' יהושע תרתי בעי דם ובשר מיהו הואיל והבשר בעין ופסול יוצא פסול מחמת ד"א חשבינן לי' פסול מחיצות בפ"ק דמנחות איכ"ל בדיעבד הורצה עכ"ל, ולא כתב בקיצור זריקה מועלת ליוצא משום דס"ל לרש"י דאפילו למ"ד אין זריקה מופלת ליוצא, מ"מ בדין אם אין בשר אין דם קל הוא שהקילו כמש"כ רש"י בזבחים דק"ד ולפיכך א"ש גבי טמא דבעי רצוי ציץ ובהיסה"ד לא מהני למ"ד דהוי פסול לגוף.
אבל בשי' הרמב"ם אאפ"ל כן שהרי פסק כר"פ דזריקה מועלת ליוצא זהו תו"ד מעכת"ר ויפה העיר והנה במה דסיים אפתח בבאור דברי רש"י בפסחים הנ"ל ולדעתי אינם מתאימים עם מה שפי' בזבחים ק"ד ובאור דרש"י בפסחים שהאריך בזה בטעם דזריקה מועלת ליוצא משום דהוי פסול מחיצות כמבואר בספ"ק דמנחות נראה בפשוטו דהא מוכרח מהג"מ דבטמא בעי ריצוי ציץ ובהיסה"ד למ"ד פסול הגוף לא מהני זריקה וע"כ הא דזריקה מועלת ליוצא הוא דוקא בפסול יוצא שהוא מחמת ד"א חסרון מחיצות, וכסברת רב הונא במנחות די"ב וכפירש"י לשי' במנחות שם, אבל בפסול טמא והיסה"ד לא מהני זריקה, ולהכי איצטריך בטמא לריצוי ציץ, בד דלא כמו שפירש"י בפסחים דכ"ח כאן לכתחלה כאן בדיעבד דמבואר שם לפירש"י דאפילו למ"ד אין ציץ מרצה על אכילות מ"מ בדיעבד הירצה כמו ביוצא ביחיד ובצבור אף לכתחילה משום דהותרה בצבור וכן פירש"י שם ע"ב במסקנא דלהכי מרצה לפי דאיתא בעינא, ולפי פירש"י שם ע"כ צ"ל דאף דזריקה לא מהני רק ליוצא ולא לטמא כמו שפירש"י במנחות די"ב מ"מ לענין הרצאה שאני דקל הוא שהקילו בדרשה דאם אין בשר אין דם, וכל היכא דאיתא בעינא מרצה, וזהו כמו שפירש"י בזבחים דק"ד דבעור הורצה גם באבוד ושרוף לפי דקל הוא שהקילו בדרשה זו, אבל בפסחים דל"ד דמקשה למ"ד פסול הגוף אמאי הורצה ומאי מקשה והא איתא בעינא ואינו אבוד מן.
העולם. ע"כ צ"ל דס"ל להג"מ' בדל"ד כפי ההו"א בפסחים דע"ח בהשקלא וטריא דלהכי אם זרק הורצה בטמא לפי שהציץ מרצה על אכילות וביוצא ע"כ משום דס"ל דזריקה מופלת ליוצא ולא בשארי פסולים ולהכי מקשה בהיסה"ד דפסול הגוף אמאי הורצה נמצא דרש"י בפסחים דע"ח גם למ"ד היסה"ד פסול הגוף הורצה בדיעבד לפי דאיתא בעינא. וביותר נראה בסתירת דברי רש"י עפ"י התוס' במנחות די"ב אמאי אם זרק הורצה כיוצא הא הי יוצא כולו ותירצו דר' יהושע עדיפא מדר' עקיבא דס"ל דגם ביוצא כולו מהני זריקה עוד תירצו דלגבי הרצאה קילא ועדיפא דמהני אפילו ביוצא כולו דשאני הרצאה מדין פיגול ומעילה יעוי"ש, וס"ל לרש"י דסוגית הגמרא בפסחים דל"ד דס"ל דלמ"ד פסול הגוף לא הורצה בדיעבד.
ע"כ הא דס"ל דביוצא מהני זריקה מדינא הוא דס"ל לר"י דאפילו ביצא כולו מהני זריקה, (ובפרט לפמש"כ התוס' במנחות די"ב דפליגי בזה גם אליבא דר"ע ביוצא כלו אי מהני וס"ל להסוגיא דפסחים דמהני ביוצא כולו) ולהכי מקשה בפשיטות בהיסה"ד דפסול הגוף ולא מהני זריקה אמאי הורצה, אבל לפי מה דקיי"ל דביוצא כולו לא מהני זריקה וע"כ צ"ל הא דבדיעבד הורצה משום דלגבי הרצאה קילא כמ"ש התוס' בתי' השני, וע"כ דזהו משום קלות הדרשה כמו שפירש"י בזבחים דק"ד, ולהכי גם למ"ד אין הציץ מרצה על אכילות מ"מ הורצה בנטמא לפי דאיתא בעינא כמו שפירש"י בפסחים דע"ח לפי המסקנא.