אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן מא › ה

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן מא · ה

ד

והנה הרמב"ם שפסק בפי"ד מה' פסוהמ"ק הל' י"ד דנפרסה חלה אחת כולן פסולות לכאורה הי' נראה דמפרש דהג"מ דמנחות די"ב כתי' הראשון שבתוס' דדייק מלשון פסולות ולפ"ז גם אליבא דאביי דס"ל דלרע"ק הקטרה מועלת לחסרון היינו לקובעו בפיגול אבל לא להתיר באכילה ולכאורה צ"ע דברי הכ"מ שם שכתב דאביי דחי' בעלמא הוא ועוד דכרבא נקטינן דהא בפשוטו י"ל דס"ל להרמב"ם דגם לאביי הקטרה מועלת בחסרון רק לקובעו בפיגול ולא להתיר האחרות וכמ"ש לפי' תי' הראשון שבתוס' אולם אפשר לומר בשי' הכסף משנה דהרמב"ם דמפרש הא דנפרסה חלה אחת בתודה אי אפשר לומר כתי' הראשון דדייק מלשון פסולות דהא י"ל בתודה כיון דהחלות אסורות באכילה וידי נדרו לא יצא וזורק הדם לשם שלמים כמבואר במנחות דף מ"ו ברש"י שם, א"כ אין כאן זריקת תודה כלל לקבוע את הלחם בפיגול דהא הזרירה היתה לשם שלמים ולהכי פסולות לגמרי ואינן קובען בפיגול משא"כ בשיריים שחסרו כין קמיצה להקטרה דמקטיר קומץ עליהן שפיר קבעו בפיגול ואין ראיה מתודה על שירי מנחה וע"כ צ"ל לשי' הרמב"ם דפרש הגמ' בתודה דראית הגמ' כתירוץ שני שבתוס' דמדאמרינן דכל החלות פסולות וע"כ דאין הקטרה מועלת לחסרון דאי הקטרה מועלת לחסרון ודמי ליוצא שארי החלות מותרות ואז הלא זורק הדם לשם פודה וע"כ מדכל החלות פסולות לפי דאין הקטרה מועלת על החלה הפרוסה והתודה חסר לחם ולפי"ז הא אביי דס"ל דהקטרה מופלת לחסרון שארי החלות מותרות וע"כ הכריח לשם חובה וגם מש"כ הכ"מ דכרבא נקטינן תמוה דהא הרמב"ם פסק בפ"ב מה' מעילה בחסרון דהדבר ספק אם יצא ידי מעילה ומעכת"ר התעורר בזה וראיתי בס' לקוטי הלכות להרב בעל החפץ חיים שתמה ג"כ על סתירת דהר"מ והו"ל להרמב"ם לפרש דכולן פסולות מספק אי חסרון גרע מיוצא או דמי ליוצא ונראה בישוב שיטת הרמב"ם דכיון דלפי"מ דקיימא לן אי הקטרה מועלת לחסרון הוי ספיקא דדינא והחלות אסורות מספק ממילא אין כאן לחמי תודה כלל ודמי ליצא ונטמאו כל החלות דהא בחסרון דמספק"ל שמא אין הקטרה מועלת ואין כאן לחם ומספק אסור לזרוק לשם תודה דאין תודה בלא לחם ומספק זורק לשם שלמים וממילא דאין כאן זריקת תודה כלל להתיר את החסרון ושוב החלות אסורות בודאי דהא אין כאן זריקת תודה כלל להתיר את החסרון וע"כ סתם הרמב"ם דהחלות אסורו בודאי לפי הלכה דהוי ספיקא דדינא אי הקטרה מועלת לחסרון וא"ש ועפ"ז רק בתודה בנפרסה פסולות בודאי לפי שהתודה נקרבת לשם שלמים אבל באמת נראה מלשון הרמב"ם דגם בלחם הפנים נפרסה חלה אחת גם שאר החלות פסולות בודאי והנה מלשון הברייתא דתני אם משפירקה נפרס לחמה הלחם פסול לפי הנראה מדהתוס' בדי"ב ד"ה היא אין הכרח כ"כ דבנפרס חלה אחת כל הלחם פסול וגם י"ל כמש"כ התוס' שם דאתי כר"א דס"ל אין זריקה מועלת ליוצא יעוי"ש אבל מלשון הרמב"ם פ"ה מה' התו"ס הל' ט"ו נפרסה חלה אחת מן הלחם אם עד שלא הכיר כו' ואם אחר שהסיר הלחם נפרס הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין עכ"ל ומשמע דבנפרס חלה אחת דעלה קאי כל הלחם פסול כמו ברישא דאינו מקטיר עליו את הבזיכין דבודאי כל הלחם פסול ומדתני הלחם פסול סתמא משמע דודאי פסול כמו בתודה ובהל' ב' שם כתב נטמא אחד מן הסדרים כו' דהטהור בטהרתו דזהו החילוק בין נפרסה שהוא חסרון בפועל בין טומאה דזריקה מופלת ליוצא וכן קבע הרמב"ם בר פ י"ב מה' פסוהמ"ק הל' ב' ג' ד' דין חסרון בכלל דשתי הלחם ולחם הפנים וחלת תודה ורקיקי נזיר דבכולם חסר עד שלא נזרק דם הזבח פסולין ומבואר דפסולין בודאי ומכל זה נראה דהרמב"ם מפרש כתי' הראשון דאעפ"י דהקטרה מועלת לחסרון היינו רק לגבי פיגול ומעילה, אבל הלחם פסול אולם לפי"ז דהרמב"ם מפרש כתי' הראשון שבתוס' דדייק מלשון פסולות ולפ"ז דין חסר בלחה"פ ושירי מנחה שחסרו אחד הוא הרי מוכרח לפ"ז דשירי מנחה שיצאו או נטמאו מקצת השיריים מותרים כמו בלחה"פ דהנך דגואי כשרות אי זריקה מועלת ליוצא בשנת"ל ונצטרך לפרש דהר"מ בפי"א מה' פסוהמ"ק הל' כ' דאותן השיריים אסורים קאי על נשרפו או אבדו ולא על יוצא וטמא אולם סגנון לשון הרמב"ם נראה דאכולה קאי ואותן השיריים אסורים ואולי זה שדחקו להכ"מ לפרש שי' הרמב"ם כתי' השני שבתוס' ואביי דחי' הרמב"ם פסק בפיגול ובמעילה דהוי ספק אי הקטרה מועלת לחסרון ונראה דס"ל להרמב"ם דאף לפי פי' הראשון שבתוס' ג"כ חלוק שירי מנחה מלחה"פ בדין זה ביוצא בלחה"פ הנך הנותרת מן הנותרת דהוי מכחה חדא אף דזריקה מועלת ליוצא מ"מ כיון דהיוצא אסור באכילה הו"ל נותרת מן הנותרת.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה