אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן לז › ג

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן לז · ג

ב

ולכאורה יש לסתור ס' זו ולעשות סמוכין לסברת המקור חיים דלא בעינן באותה עיסה מחשבה ואף בנתכוין שלא לפוטרה יועיל ממילא לא בעינן ג"כ דין בעלים מהא דב"ק דצ"ד דמוכיח דשינוי במקומו עומד דתניא ראב"י אומר הרי שגזל סאה חטים טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ כו', לכאורה תמוה לפ"מ דס"ל דשינוי במקומו עומד. א"כ העיסה אינה שלו ואיך הפריש ממנה חלה הא אינה שלו ונמצא אוכל טבלים והא קאמר אין זה מברך אלא מנאץ דמשמע דהפרשתו מהני רק שהוא מנאץ והרא"ש דברכות פ"ז מדייק דמברך רק שהוא מנאץ והא ההפרשה אינה חלה כלל והוי ברכה לבטלה וכבר הרגישו בזה המחברים גדולים חקרי לב, ובס' עונג יו"ט חאו"ח סי' ל"ט כתב לתרץ דההפרשה חיילא משום דקיי"ל דגנב וגזלן שתרמו תרומתן תרומה וכדאמרינן התם משום דהוי יאוש ושינוי השם מעיקרא טבלא והשתא תרומה וקנה לה לכו"ע רק דאביי סבר דלענין ברכה לא מהני אא"כ קנה בשינוי מקודם דכיון דנשתנה מילתא אחריתא ולא זהו שגזל כמו גבי אתנן דאם שינוי קונה לא מאיסי לגבוה יעוי"ש ויש להוסיף עוד דלהכי קרי לה בוצע ברך לפי שבא הקנין וההפרשה כאחד והוי בוצע ברך כמש"כ התוס' בדס"ו בד"ה ש"מ גבי קרבנו ולא הגזול דהיכי דההקדש והקנין באים כאחד הוי מצוה הבאה בעבירה ורבא דפי לה דאפילו אי שינוי קונה קודם ההפרשה מ"מ לא מהני לענין ברכה, והנה במה מה שנעשה הכרי חולין מתוקנים אין זה שינוי השם מטבל לחולין דהוי רק מאיסור היתר וכ"נ מפשטות ל' הגמ' שדייק רק דמעיקרא טבלא והשתא תרומה וא"כ נהי דהתרומה קנה משום יאוש ושה"ש.

אבל הכרי לו קנה והוי מפריש משלו על של חבירו וגם א"נ דהתורם משלו על של חבירו א"צ דעת בעלים משום דהוי זכות וזכין לאדם שלא בפניו מ"מ הא לא עדיף משלימות וכיון דהנגזל א"י להפריש לפי שאינו ברשותו ממילא גם הגזלן א"י להפריש וכה"ג כתב התוס' בקדושין דנ"ו לגבי חלול בשם הר"ר מאיר דאין הגזלן יכול לחלל לפי שאין הנגזל יכול לחלל יעו"ש. וצ"ל דהגנב והגזלן שתרמו מיירי שתרמו משל הגזלן על שלהם ועל תרומה הוי יאוש ושה"ש והכרי משלהם, ועל כן שפיר חל התרומה, אבל בחלה דקתני והפריש ממינה חלה מבואר דמפריש מגוף עיסה הגזולה על אותה עיסה והדר קשה כנ"ל דנהי דקנה החלה כדין גנב וגזלן שתרמו, אבל הא גוף העיסה לא קנה דבעיסה ליכא שינוי השם והוי כמפריש משלו על של חבירו ובכה"ג לא מהני מטעם זכות כיון דהנגזל ג"כ א"י להפריש.

אבל אי נימא כס' המקור חיים דבאותו עיסה העיסה ממילא נפטרת ולא מהני מחשבתו שלא לפוטרה ממילא דלא בעינן ג"כ דעת בעלים א'ש דלא בעינן כלל בעלים והעיסה מאליו מתוקנת כיון דהחלה שלו ולא גרע מנתכוין שלא לפוטרה, ולכאורה י"ל עפ"ז בפשיטות דכיון דטתנה ולשה ואפאה יש להגזלן שבח גזילה דשבח גזילה דגזלן כמבואר בב"ק דצ"ה והא הפרשת חלה א לה שיעור מן התורה, והשיעור מדבריהם הוא רק על מצות נתינה אבל איסור טבל נפקע במשהו וכמש"כ התוס' רי"ד בקידושין דנ"ח והנוב"י וכיון דיש בו חלק בשבח גזילה נפטר ממילא כל העיסה של הנגזל הנילוש ביחד כמש"כ לשי' המקו"ח, אבל באמת זה אינו דא"כ אמאי קרי לי' מנאץ כיון דקנה בשבח גזילה קודם שהפריש ועכצ"ל דס"ל דאין לו בשבת קנין כדמיבע"ל בב"ק דצ"ה לר"ש ועי' בש"מ שם דגם לר' יהודא דכולא שבחא דגזלן מ"מ אין לגזלן בגוף הגזילה דלא כמש"כ התוס' שם, ד' אבל אין לבנות דיק על ראי' זו שהיא ע"ד הפלפול ואפ"ל עוד עפמש"כ הרשב"א בנדרים דל"ו על הא דאיבע"ל בתורם משלו על של חבירו דמבואר דסגי בניחותא דבעלים ואלו בב"מ אמרינן בדשוי' שליח דבעינן מה אתם לדעתכם אף שלוחכם לדעתכם ותי' הרשב"א דשאני בתורם משלו על של חבירו מתורם בשל חבירו והסבר ד' הרשב"א מבואר באחרונים לפ"מ דאיבע"ל בירוש' תרומות בתורם על שאינו שלו בתורם על של הפקר מהו והוא דהא בתרומה בעינן שיהי' התרומה שלו וגם הכרי שלו אבל חלוק חלק התרומה מחלק הכרי דהתרומה בעינן שיהי' שלו וברשותו דאיש כי יקדיש את ביתו אמר רחמנא וכל מה שאינו ברשותו א"י להקדיש ולהקנות וכמו כן לתרום וכמו שא"י להקנות ולהקדיש דבר של הפקר (רק היכי שהוא בתוך ד"א או שבידו לזכות כמבואר בנדרים דל"ד בר"ן ורא"ש) וכמבואר בחולין דקל"ט ה"נ בודאי שאינו יכול לקרות שם תרומה אבל לתקן הכרי דבזה אין ענין הקנאה והקדש בזה אף דגלי רחמנא פרט לתורם על שאינו שלו היינו דוקא היכי דאיכא רשות אחר שהוא של אחרים אבל של הפקר שאינו ברשות אחר וגם אינו שלו כיון דאין כאן דעת מעכב בזה יכול להפריש וזהו ס' הרשב"א דאף דנפשטה האיבעי בירוש' בתורם משל הפקר שא"י להפריש היינו רק בחלק התרומה אבל על הכרי של הפקר יכול להפריש ולפיכך הא דבב"מ בעינן שליחות מה אתם לדעתכם היינו בחלק התרומה אבל על הכרי כיון דאין הבעלים מעכבים די וסגי ניחותא דבעלים, ועפי"ז נראה בגנב וגזלן שתרמו וכמ"כ בחלה כיון דהנגזל יכול להפריש דמה שאינו ברשותו אינו מונע להכרי כיון שאינו קנוי לגזלן וממילא דגם הגזלן יכול להפריש כיון דקנה לתרומה משום יאוש ושה"ש וכמ"כ בחלה והוי כתורם משלו על של חבירו דמהני מצד זכות ויותר נראה בגנב וגזלן שתרמו אף באופן דל"ה זכות לנגזל מ"מ י"ל דאפ"ל דגם למ"ד יאוש לא קני לתרום לפי שאינו שלו וע"כ רק משום יאוש ושה"ש חל התרופה של הגזלן אבל לתקן הכלי שכבר יצתה מרשות הנגזל ע"י נהי שלא קנה הגזלן אבל גם מרשות הנגזל יצא ודמי לתורם משלו על של הפקר דבזה לא בעינן שליחות וכל זמן שא רשות מעכב די לפיכך מהני תרומת הנגזל, ובגוף הדין חיים הנה בסידור דרך האיים שלו פסק דמהני אם מתנה שלא לפטור והובא בפתחי תשובה יו"ד סי' שכ"ו וכמבואר בד' הטו"ז והש"ך שם ובנ"ד אף בסתמא דמי למפרש כמש"כ באות ב' וכן מבואר בדברי תשובות הרא"ש כלל ב' סי' ב' ע"ד יהודית אחת עורכה עיסתה לתקן ככרות בבית עכו"ם והאמת שהא"י גלגל ועד שתקנה שש ככרות אמרה אוי ששכחתי שלא הפרשתי חלה והפרישה חלה מן העיסה הנשארת בפריסה וכשנאפה נתערבו יחד החיוב עם הפטור הרי מבואר שם שלא נפטרה העיסה בהפרשת הנשאר וכן ראיתי באיזה מספרי האחרונים שהורו כן להלכה למעשה בפרט לפ"מ שצידדתי להסתפק גם לד' המקו"ח דמ"מ בעינן דין בעלים על כל העיסה ובכה"ג אינה נפטרת העיסה ועל כן בודאי יש לסמוך גם לכתחילה ולהפריש חלה ממצות אפויות

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה