אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לד · א
ע"ד השאלה שהרועה סירס בכור שחשב שהוא של האדון והבכור הי' של כהן ודן ידידי מעכ"ת בעיקר המום דסירוס דביצים דמחולקים בזה הרמב"ם והרא"ש והעיר בסתירת ד' הרמב"ם דבפ"ז מהל' ביאת המקדש פסק דסירוס בביצים הוי מום כר' יהודא מדהרמב"ם בהל' עבדים פ"ה ה' ד' שאין העבד יוצא לחירות בסירוס דביצים והא הש"ס בקדושין דכ"ה משוי להדדי וכיו"ב תמה הלח"מ בנחתך הלשון וכת"ר פלפל בזה לחלק בין אבר גלוי ובין מום גלוי ולפי דבריו נצטרך לדחוק בדהגמ' כתנאי, והנה בעיקר תמיהתו בסתירת דהר"מ כבר קדמוהו בזה בס' עצמות יוסף בקדושין כ"ה ובמקנה שם ועי' בביאור הגר"א ליו"ד הל' עבדים שתמה ג"כ.
ומש"כ הע"י לתרץ דהר"מ פ' לחומרא דאסור להקרבה והעבד א"י לחירות משום שהוא תפוס בעצמו והוי העבד מוציא מחבירו תמוה דהא הר"מ. מנה המום דסירוס בין המומין שנפדין ונשחטין על ידן וזהו חומרא דאתי לידי קולא