אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לב
לרב אחד
א
מה שהעיר ע"ד התוס' בבכורות דט"ו בד"ה מה בכור שכ' בסו"ד אפי' למ"ד בהויתן הן קדושין לא דמי לבכור דהני עומדים ליקדש מכח אמו שקדושה כבר שהוא נגד סוגי' ערוכה בתמורה כ"ה יעוין בהגהות הרש"ש שהרגיש בזה, ולחומר הנושא אמרתי דאפי' למ"ד בהוויתן הן קדושין איכא נפ"מ בין קדשים לבכור דבבכור ילפינן מגזיה"כ דאשר יבוכר דבמעי אמו יכול להקדיש ובין קדוה"ג ובין קדושת דמים יכול להקדיש וממילא דנפטר מבכורה דאף קדושת דמים מהני לפטור מן הבכורה משא"כ בקדשים הא דיכול לשנות בבטן היינו כיון דבהויתן הן קדושין ובבטן חולין הן (זה ילפינן מזאת התורה בזבחים דצ"ח) דגזיה"כ הוא דקידושין כשיולדו דוקא א"כ מצד הסברא דמי להאומר אחר ל' יום עולה ומעכשיו שלמים והכא נמי לא גרע הקדושה עצמית שיש להולדות כשיולדו מהא דקדושת פה לאחר ל' וכמו דהתם אי קדושה לא פקע בכדי לא נפקע קדושת השלמים ומנע קדושת עולה מלחול ה"נ כיון שהתפיסן במעי אמן לקדושה אחרת ובבטן חולין הן לא פקע הקדושה אף לכשנולדו ומונע הקדושה עצמית מלחול וכ"ז דהקדושין קדוה"ג אבל קדושת דמים דפקע בכדי שאם הקדישן במעי אמן קדושת דמים פקע לכשיולדו דאין בכחו להתפיס קדושת דמים אף על השפה שיהי' קדושים קדושת הגוף והקדושה שמתפיס חלה על שעת הויתן במעי אמן אלא דאם הקדישן קדושת הגוף שוב לא פקע וקדושת דמים פקע.
ב
ואילה"ק ע"ז מתמורה ד"י דמקשה לבר פדא דאמר אין קדושה חלה על עוברין מהא דכיצד מערימין על הבכור דאלמא קדוש עובר ומשני כי תניא ההיא בקדושת דמים ואלימא קדושת דמים להפקיע מבכורה והא לד' יקשה מסיפא דאם נקבה זבחי שלמים דאתיא לבהמה דהקדש כדמוקי לה בדכ"ד, וצ"ל גם שם בקדושת דמים (וכמש"כ התו' בד"ה ואזדו דהא דולדה עולה והיא שלמים דבריו קיימים דלדמים קאמר עיי"ש) ומוכח מזה דגם קדושת דמים תהני להפקיע קדושת ולדות קדשים די"ל דכל ההוכחה היא לבר פדא דס"ל אין קדושה חלה על עוברין ובר פדא לשיטתי' דס"ל בנדרים דכ"ט דנקצצו פודן דקדושת דמים ג"כ לא פקע בכדי משא"כ אליבא דאביי ורבא דס"ל דקדו"ד פקעי והכי קיי"ל שוב ח"א לשנות גם במעי אמן לקדושת דמים דלכשיולדו תחול קדוה"ג וקדושת דמים תפקע וכ"ז אם נדין מצד הסברא אבל אי נילף מבכור למ"ד בהויתן הן קדושין דכמו בכור יכול לשנות לזבח אחר בבטן אמו כמו"כ כל הקדשים מצד ההיקש דבשעריך שוב אין לחלק בין קדושת דמים לקדושת הגוף וע"כ ביארו יפה רבותינו דאף למ"ד בהויתן הן קדושין א"א למילף מבכור קודם שחלה עליו הקדושה לקדשים קודם שנתפסו קדושתן דבכור קדושתו תחול מחדש והני עומדים ליקדש מכח אמן מכ"ח יכול לשנותן לזבח אחר אבל לא מצד ההיקש לבכור אלא מצד הסברא והנפ"מ לקדושת דמים ויש להוסיף עוד דמנינו גם למ"ד בהויתן הן קדושין דלא יכול לשנות לזבח אחר יעוי' בתוס' תמורה דכ"ה בד"ה דת"ק אם הקדיש מעוברת למ"ד שיירו אינו משויר וגם אי ולדות קדשים בהויתן הן קדושין ואי שחט את האם הולד נאכל לכל אדם ואפי"ה קדושת האם מוקי לה בהכי שלא יכול לשנותן לזבח אחר יעו"ש שכ' וצריך לחלק בין הקדישה ולבסוף נתעברה ודבריהם שם מוכרחים, א"כ י"ל דהא דקו' הגמ' דאינו יכול לשנותן לזבח אחר בפסוהמ"ק לכו"ע הוא ואף למ"ד בהויתן הן קדושין דמיירי כשהקדישן מעוברת והוממה ואי שייר אינו משיר (ולדעת הלח"מ כ"ה דעת הרמב"ם בשיירו אינו משויר ומש"פ דהמפריש חטאת מעוברת רצה מתכפר בה רצה מתכפר בולדה הוא משום דאדם מתכפר בשבח הקדש) הוי ולד קדשים ואפי"ה א"י לשנותן לזבח אחר גם אי בהויתן הן קדושין
ג
ומש"כ על דברי דאף אי קדו"ד פקע בכדי ניחא משום דקי"ל דהמקדיש זכר לדמיו קדוש קדושה"ג וגם בהקדיש עובר לדמים תיכף אחר הלידה שראוי למזבח נתהפך לקדוה"ג והביא סיוע לזה ממש"כ התוס' בתמורה ד"י מה שתי' הא דתנן דהראשון יקרב עולה משום דכיון דקדוש קד"ד קדוש נמי קדוה"ג עכ"ד תמיהני דד' התוס' קאי באם אמר על ולד בהמת חולין שפיר נחית קדוה"ג לכשיולד משא"כ ולד קדשים או באם הולד בכור מיד כשנולד חל עליו קדושת אמו או קדושת הבכור והא זה מוכרח ממאי דמק' הגמ' ומי אלימתא קדושת דמים להפקיע מבכורה ומאי מקשה הא מיד כשיולד חל עליו קדוה"ג אע"כ דאילו ל"ה בכח קדושת דמים להפקיע מבכורה.
מיד כשיולד הי' קדוש בקדושת בכורה ול"ה חל עליו קדוה"ג דהא גם באומר עם יציאת רובו עולה בבכור דדברי הרב וד' התלמיד מי שומעין כמבואר בתמורה דכ"ה וכמו"כ בולדות קדשים לא ישתנה לכשנולד לקדוה"ג לזבח אחר דלכשיולד כבר קדמה קדושת אמו לחול קדושה אחרת וע"כ אי קדושת דמים פקע בכדי א"י לשנות לזבח אחר אי אין קדושה חלה על עוברין רק קדושת דמים ואותה קדושה פקע וזה פשוט ולא האם קדמה דהא הקדיש זכר לדמיו דקדוש קדוה"ג היינו דמה שהוא ראוי להקרבה א"י מידי מזבח וא"כ מה שישתנה בזה מקדו"ד לקדוה"ג הוא רק לכשיולד ויצא כלו שהוא ראוי אז להקרבה ואולי דוקא ביום השמיני ללידתו שראוי להקרבה) וקדושת אמו נחית עליו ביציאת רובו דלא גרע מבכור (וגם למ"ד למפרע הוא קדוש חלה אותה קדושה למפרע מיציאת מיעוטו) וכיון דקדיש מטוני' דאם איך ישתנה אח"כ לקדושת הגוף.
ואי"ל דמשעה שראוי למזבח שוב חל הקדוה"ג למפרע אף בהיותו עובר דא"כ מאי מקשה מי אלימא קדושת דמים להפקיע מבכורה הא אח"כ יהי' קדוש למפרע בקדוה"ג ועוד דמאי מקשה שם מהא דהאומר במעיה של זו עולה דאסור בעבודה ומשני כחש עובר שבה כו' והא למפרע יהי' קדוש בקדוה"ג (ואני מסתפק ג"כ בהא בהוייתן ן קדושין אי בעינן לידה מעליתא כמו בכור אי דסגי הויה דהוא וביציאת מיעוטו קדוש וילה"ר מחולין ד"צ)
ד
ובגוף הדבר שהעיר מעכ"ת דכיון דהמקדיש זכר לדמיו קדוש קדוה"ג ממילא קדוה"ג לא פקע בכדי אין זה דבר פשוט כלל והוא במחלוקת שנוי' בדהרמב"ם והראב"ד בפט"ו מהל' מעה"ק שכ' הראב"ד ועוד דקיי"ל הקדיש זכר לדמיו הוא עצמו נקרב עולה אלמא כי אמר לדמי נמי קדוש קדוה"ג והכ"מ תירץ בדעת רבינו הרמב"ם דסובר דאע"ג דקיי"ל הוא עצמו נקרב עולה מ"ח כיון דכי אקדשי' לדמיו אקדשיה לא חמור כקדוה"ג ממש שלשים יום פקע קדושתיה עכ"ל, והר"ן אזיל בשי' הראב"ד יעו"ש. וא"כ גם בדהתוס' לפרש כשי' הרמב"ם, וא"כ בקדושת דמים בכה"ג זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף מ"מ פקע בכדי
ה
שוב התבוננתי בפשט השמועה בבכורות דפ"ו שם מתפיסין לכל זבח שירצה וגמר בשעריך בשעריך מבכור דאינו מתפיס לכל זבח שירצה וצ"פ דלמ"ד בהויתן הן קדושין הרי מפורש דיכול לשנות לזבח אחר כמבואר בתמורה דכ"ד ואיך מוקי להגזי"ש דבשעריך, ועכ"פ הו"ל להש"ס לומר דאתי כמ"ד במעי אמן הן קדושין ופי' שם שהקשה למ"ד ולדות קדשים בהויתן הן קדושים הא במעי אמן חולין גמורין הן ומה יש באלו הולדות קדושה גמורה כיון שלא נולדו אלא לאחר פדיון הו"ל לאקושי לצבי ואיל ותירץ כיון דלאחר פדיון יש קדושה לאסור בגיזה ועבודה וגם נתעברו לפני פדיונן לא הוי חולין גמורים כו' יעוי"ש שמפרש להך סוגיין גם למ"ד בהויתן הן קדושין ובאמת א"ש טפי למ"ד בהויתן הן קדושין דלמ"ד במעי אמן הן קדושין קשה דקרא למ"ל דאין ביכלתו לשנות לזבח אחר פשיטא ועוד קשה איך קדושה חל על קדושה כמו שהביא השימק"ו בשם הר"ר אלחנן ויעוי"ש מה שנדחק לתרץ ויעוי"ש בדבור הקודם בשימק"ו שכ' למ"ד ולדות קדשים במעי אמן הן קדושין אמאי לא קדשי לקרב וי"ל דלא אמרינן במעי אמן הן קדושין אלא כשהאם תמימה כו' אבל כאן שהאם בעלת מום ועומד לפדות לא מהני לולדות להקדישן במעי אמן יעו"ש ויתישב בזה מאי דקדושה חל על קדושה כיון דהאם בעלת מום לא מהני לאקדושי ויכול להתפיס ויתישב בזה הא דאיצטריך קרא למ"ד דבעי אמן הן קדושין שא"י לשנות לזבח משום דבמעי בע"מ לא הוקדשו והו"א דרשאי לשנותן דבאמת צריך טעם מאיזה טעם אין ביכלתו להתפיס לכל זבח שירצה וצ"ל דגזיה"כ הוא, ואולי כונה הר"ר אלחנן דבכה"ג כשהאם בעלת מום לא מהני לולדות להקדישן ליקרב ונראה בזה עפמש"כ במקו"א בהא דבהויתן הן קדושין דיכול לשנות לזבח אחר דניהו דהוי חולין גמורים מ"מ הא אינו בעלים כלל ואיך יכול להקדיש דבר שא"ש משום דבאמת קרבנו הוא וכדאמר בב"ק דע"ו מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ויש בו הקדש עילוי ויכול להתפיס לבה"ב.
ולולא גזיה"כ דלא יקדיש איש אותו דאין משנים מקדושה לקדושה היה ביכולתו לשמת ורק מגזיה"כ דלא יקדיש ידעינן דאין משנים מהקדש להקדש אבל בבטן דרשאי לשנות יש לו זכות הקרבן להתפיס לכל זבח שירצה כיון דקרבנו ובעליו הוא (ועי' מש"כ בזה בסי' כרה אות ט ולפ"ז י"ל דדוקא בקרבן תמים שיש לו קדושת מזבח וקרבו הוא להתכפר יש לו דין בעלים אבל לכשהומם דגם אחר בידו לפדותו כמבואר בתמורה ד"י דמיבע"ל אי מקדיש מוסיף חומש או מתכפר ומבואר דגם אחר פודה וכן מבואר בקידושין דנ"ה בבהמה שנמצאת בין מגדל עדר דגם אחר יכול לפדותו וכן בדהתו"ס דב"ק דע"ו דגם הגנב יכול לפדות את הקרבן א"כ לא מבעי אי נימא דהא דהולד שיולד לפני פדיון הוא לרעי' א"כ גם הולד יהי' עומד לפדיון לכשיולד אלא אפילו אי נימא דקדשי לקרב מ"מ הא בעודנו במעי אמו יכול לפדות גם אחר, וא"כ לו דין בעלים כלל כיון שאינו מתכפר בו וגם אחר יכול לפדותו ואיך יכול להתפיסו לשם זבח כיון דאינו בעליו כלל כמו בקדשי בה"ב ואולם נראה כיון דדמי הפדיון שייך להבעלים וכמבואר בזבחים ר"פ התערובות דפודה ביפה שבו ועי' ברמב"ם פ"ה מהל' עירובין הל' י"א ודמי הפדיון קדוש לשם אותו הקרבן שהקדיש מתחלה לפיכך יש להבעלים זכות להתפיסו לשם אותו זבח להתפיסו לזבח אחר כוון שאינו בעליו כלל אין יכול לשנותו לזבח אחר דהא בדמי הפדיון יהיו מוקדשין לשם אותו זבח ולהכי בפסהמ"ק גם למ"ד בהויתן הן קדושין אין בכחו להתפיס לכל זבח שירצה, וילפינן מגזי"ש דבשפריך בשעריך דכיון דאזיל מיני' קדושת תם אינו קרבנו להתפיסו לכל זבח שירצה, וא"ש דהגמ' בין למ"ד במעי אמן הן קדושין דאיצטריך קרא שא"י לשנות לזבח אחר אפילו במעי בע"מ כמש"כ הר"ר אלחנן דלא נתקדש בקדושת האם וגם למ"ד בהויתן הן קדושין בפסוהמ"ק א"י לשנות לכל זבח שירצה רק לשם אותו זבח ואיך שיהי' הא מפורש בגמ' דילפינן מגזי"ש דבשעריך דאין מתפיסין לכל זבח שירצה הרי דיש לנו גזי"ש בפסוהמ"ק מאיזה טעם שיהי' דאינו מתפיסו לכל זבח שירצה מה"ט פירש"ו התוס' דגם למ"ד בהויתן הן קדושין א"י לשנות לזבח אחר אבל העובר במעי תם שפיר יכול לשנות וכמבואר בתמורה דכ"ד וא"ש.
ו
עוד על דברת התוס' בתמורה כ"ד שחילקו בין הקדישה מעוברת להקדישה ואח"כ נתעברה ודבריהם צ"ב וכ"ת כתב להסביר דגם למ"ד בהויתן מ"מ בלידתן חלה הקדושה למפרע במעי אמן, ומשו"ה א"א לשנותן לזבח אחר ואם נשחט האם הולד חולין משום דלא בא לכלל לידה עכ"ד, ודבריו נאמרו שלא בדקדוק דהא באמת למ"ד בהויתן הן קדושין יכול לשנות לזבח אחר, וע"כ דאף אי חלה הקדושה למפרע זהו אם לא שינוהו לזבח אחר אבל אם הקדישהו לקדושה אחרת אותה קדושה אינה מנחת לקדושת האם שתחול ול"ש לומר דלמפרע הוא קדוש וכמו ילדה טומטום דא"א לחול הקדושה מצד עצמה דלמ"ד בהויתן הן קדושין אין קדושה חלה עליהם ה"נ אם כבר הקדיש לקדושה אחרת א"א תשחול קדושת האם וגם בגוף הס' דלמ"ד בהויתן הן קדושין תחול אותו הקדושה למפרע אתי היתה הסברא ושלחתיה מהא דחולין ד"צ דק' ואיבע"א קסבר.
ולדות קדשים בהויתן הן קדושין ואם איתא דהקדושה חל למפרע וא"כ קדושת הולד מתלי תלי ואח"כ קדוש למפרע משעת יצירה בטרם שנקשרו אבריו בגידין ומוקדשין קדים ואף א"נ כיון דחל מקודם איסור גיד לא פקע אח"כ יקשה לריו"ח שכ' התוס' שם דאין איסור גיד וחלב חל עד שעת לידה ובאים בב"א והא לד' דמוקדשין כיון שיצא לאויר העולם חל למפרע ואינה מנחת איסור גיד לחול וביותר יקשה למש"כ התוס' רי"ד להקשות בהא דבבת אחת חל הא כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו ותי' דהי מינייהו מפקית ובזה תיפוק איסור גיד ויחול איסור מוקדשין שכן פ"י חלות הקדושה תחול למפרע משא"כ איסור גיד אע"כ דגם איסור מוקדשין אינה חלה למפרע וגם מצד הס' אאפ"ל כן, ולפי הנראה שדעת מעכ"ת דבאם הקדיש בקדושת פה אם שיירו אינו משויר ואינה חלה הקדושה על הולד בפני עצמו מ"מ לכשיולד תחול הקדושה למפרע ולהכי א"י לשנות לזבח אחר וקדושת פה מוקי לה בהכי דלכשיולד תחול הקדושה למפרע, אבל קשה אמאי קרי לי' ולד שלמים דהא לכשיולד יחול למפרע הקדושת פה ויש להולד קדושה עצמית ולא מטוני' דאימי' דלהכי א"י לשנותו לזבח אחר מה שיכול בשארי ילדות קדשים למ"ד בהויתן הן קדושין, ובאופן כזה בולד חטאת לא אזיל למיתה דלכשיולד חל קדושת פה למפרע גם על הולד בכשהקדישה מעוברת
ז
ומה שהרויח בד' התוס' ישוב קו' השאג"א החדש בכריתות ד"ד וחלב ודם עם איסור מוקדשין היכי משכח"ל דלמ"ד בהויתן הם קדושים איסור דם קדים דנוהג בשליל ולמ"ד במעי אמן הם קדושים איסור הקדש קדים לאיסור חלב דאינו חל פד הלידה וכתב כ"ת דמשכח"ל למ"ד בהויתן הן קדושים ואפי"ה חל על איסור דם דנוהג בשליל דמיירי כשהקדישה מעוברת דחל למפרע הקדושה במעי האם ובא איסור דם ומוקדשין בב"א, וזה אינו דהא בכשהקדישה מעוברת כבר הי' איסור דם נוהג בהשליל גם בטרם הקדישו ולו יהיה שיחול אח"כ משעת הלידה [ההקדש למפרע משעת הקדישו, אבל לא יהי' קדוש למפרע קודם שעה שהקדיש והא הקדישה מעוברת וטרם הקדישו הי' נהג איסור דם בשליל ואיך יחול איסור הקדש ולא מצאתי מקום ליישב דברי ידידי. גם מה שכתב שאיסור קודש מתלי תלי בלידה מ"מ אם חל למפרע הוי בת אחת עם איסור חלב ודם מלבד משכ"ל דזה טעות דאיסור דם הי' נוהג קודם שהקדישו. גם גוף יסוד הסברא נסתר ממשיכ הרשב"א, ר"פ גיה"נ ליישב קוהתו"ס דהא אף למ"ד דגיד אינו נוהג בשליל זהו רק כשנשחטה האם משום כל בבהמה תאכלו וכיון שלא נשחטה האם הי' איסור גיד בו ע"ז כ' הרשב"א דכיון דאיסור גיד מתלי תליא ויש לו היתר כשנשחטה האם חשוב איסור מוקדשים קדים למ"ד דבמעי אמן הם קדושים יעו"ש, ולהכי לא חל איסור גיד על מוקדשים וא"כ מה"ט לא יחול איסור מוקדשין על איסור דם למ"ד בהויתן הם קדושים ולכשישחט האם השליל נאכל לכל אדם ומתלי תלי בלידה ואיסור דם קדים.
ח
טבת תרמ"ט.