אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן לא
בשולי מכתבי למו"ח הגז"ל. במנחות דט"ז הנני להודיעו שנתקשיתי מדי עיוני במנחות דט"ו אמר רב מחלוקת שנתן את הקומץ בשתיקה ואת הלבונה במחשבה אבל נתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה ד"ה פיגול שכל העושה ע"ד ראשונה הוא עושה ושמואל אמר עדיין היא מחלוקת בו' ת"ש. בד"א בדמים הניתנין על מזבח החיצון כו' ר"מ אומר פיגול וחייבין עליו כרת וחכ"א אין בו כרת קתני מיהא כו' וכ"ת ה"נ בשתי דעות הניחא למ"ד בפר ואפילו בדמו של פר אלא למ"ד בפר ולא בדמו של פר מאי איכ"ל כו' ותמיהני דהא ביומא ד"נ מקשה ותיפ"ל דחטאת שמתו בעלי' היא ומשני כמ"ד דפרו של אהרן יחיד הוא ועי"ש ומבואר שם דר"מ ור"י ס"ל דצבור הוא פרו של אהרן ומתה יעו"ש דכלן ימותו ולפ"ז גם הברייתא דבד"א בדמים הניתנין מחלוקת דר"מ וחכמים (חכמים דר"מ ר' יהודא כמבואר בכ"מ) ולדידהו א"א לאוקמי במת ובשתי דעות דהא חטאת שמתו בעליה היא אך אפ"ל כגון שאירע לו קרי אולם התוס' ביומא כ' באיבעי דה"ה כשנטמא (והא דמקשה ותיפ"ל דהא הוי חטאת שמתו בעליה אף דנפ"מ לטומאה משום דהאיבעי מזכיר מת) וכ' עוד דכבשנטמאו לכו"ע מכניסין בדמו דהוי כשלוחו של ראשון וקשה מאי מקשה אלא למ"ד בפר ולא בדמו של פר דהא בשתי דעות כשנטמא בראשון בכה"ג כו"פ מודו דמכניסין את השני בדמו של ראשון (ואולי נאמר דלכשנטמא אין זה ב' דעות כיון דהוי שלוחו של ראשון) ובע"כ דכשמת איירי ובכה"ג יקשה דהא לר"מ ור"י מפורש דיומא שם דס"ל דחטאת יחיד שמתו בעלי' היא ותמות והיא קושי' גדולה לדעתי, וראיתי להר"מ בפט"ז מהל' פסוה"מ שפ' כחכמים וכשמואל ואף נתן הקומץ במחשבה ואת הלבונה בשתיקה לא פיגל והמל"מ כ' בטעם דפ' כשמואל משום דדברי רב מסיק בגמ' בקושיא ולא יכולתי לעמוד על דבריו בהשקפה הראשונה דהא בגמ' מסיק בקושי' רק למ"ד דבפר ולא בדמו של פר אבל למאי דפ' הר"מ בפ"ה מהל' עיוה"כ דבפר ואפי' בדמו של פר יתישב דברי רב שפיר אולם למש"כ אפ"ל ד' הר"מ דמה"ט נאיד מד' רב דהא אאפ"ל בשתי דעות לר"י ור"פ דהוי חטאת שמתו בעליה ובנטמא ל"ח לב' דעות כמש"כ אבל באמת זה דחוק דמה בכך דהוא שלוחו של ראשון מ"מ הוי ב' דעות דאינו עושה ע"ד ראשון ובפרט דאפ"ל שהשני אינו יודע מפיגולו של ראשון ול"ש בו כל העושה ע"ד הראשונה, וצ"ע לד' התוס' ביומא דבנטמא לכו"ע שרינן אפילו בדמו של פר מ"ט לא מוקים לה בנטמא וצ"ע.
ומתו' הגנ"י השיב על זה דלהכי לא אוקמי בנטמא לר"י דס"ל ביומא דרק כן אחד הי' ואי אפשר שלא נטמא הדם ולס"ל דמשקי בי מטבחיא דכן ולר"מ אפשר לאוקמי בנטמא וס"ל כרבנן דשני כנים היו לשל פר ושל שעיר עכ"ד אבל השבתי על דבריו דלו יהי בנטמא הדם הא ר"י גופא ס"ל דטומאה הותרה בצבור וכדקא"ל ר"י לר"ש (יומא ד"ז סנהדרין י"ב פסחים ע"ז) הנח לכה"ג ביוה"כ שטומאה הותרה לו בצבור וע"מ דעל פר ושעיר הנעשים בפנים ק' דאילו של אהרן הי' נעשה על מזבח החיצון ובח' בגדים ואין זה חשוב ציבור ואי"ל דגם פרו של אהרן אי נימא דחשיב כשותפין לא הותרה הן אמת שכ"כ התוס' ביומא ד"נ ד"ה ונפ"מ דאי של שותפין חשיב פרו של אהרן לא הותרה בציבור אבל דבריהם תמוהין דא"כ חוזר וניעור קו' ר"ש דכה"ג ביוה"כ יוכיח שאין כה"ג נכנס בבגדי זהב לפני ולפנים ומוכח דאף אינו על מצחו מרצה דאל"כ מה יעשה בטומאת פיו של כה"ג אע"כ דלענין טומאה, כק"ל דיינינן לי' כיון שמתכפרים בו הכהנים, שו"ר להשעה"מ ספ"ד מהל' ביא"מ שכ"כ בשם התו' אחרים וז"ל וא"ת והא פר שלו דיחיד והי' לפני ולפנים ול"ה משמש אלא בד' בגדים, וא"כ ל"ה הציץ על מצחו וי"ל דבעבודות התלויות בשעיר שהי' משל ציבור היו תלויות בפר א"כ הואיל דהותרה בשעיר הותרה נמי בפר עכ"ל אבל איך שיהי' חזינן לר"י דקאמר הנח לכה"ג ביוהכ"פ שטומאה הותרה לו מבואר דאף פר של כה"ג הותר לו וא"כ אף אם טמא הדם א"צ להביא פר אחר דפשיטא דטומאת דם הותרה בציבור ועי' פסחים דע"ז ומנחות דכ"ה על מה הציץ מרצה כו' ביחיד ושוב אין לחוש שיטמא הדם דהותרה בציבור ולד התוס' יומא ד"נ בע"כ צ"ל דר"י ס"ל דפרו של אהרן ציבור הוא ומאי דס"ל דכולן ימותו משום דר"י ס"ל דחטאת ציבור שכפרו בעלי' באחר ימות וכ"פ רש"י בהוריות ד"ו (וד' המהרש"א שם שתמה מנ"ל לרש"י לפרש כן תמוה שנעלם ממנו משנה מפורשת בתמורה ט"ו) ונמצא דלכו"ע לר"י הותרה טומאה בפרו של אהרן ואין אנו חוששין בנטמא הדם ועוד דאפי' אם נימא דחוי' היכא דמצי לאהדורי בטהרה מהדרינן מ"מ הא בודאי לכשנטמא הדם דמי לנשפך הדם דמבואר ביומא דצריך להתחיל בהזאה ממה שפסק הראשון מ"מ הא פר השני שישחוט משל ראשון (כמש"כ התוס' בנטמא דבא משל ראשון) יצטרך להתחיל ממה שפסק והוי חצי מתיר כמבואר בזבחים דמ"ב ובמנחות שם בז' פרים וד' שעירים (ומש"כ רש"י בזבחים שם דפיגול בשני כגון דנשפך בדם לאחר שגמר מתנות שבפנים דקי"ל בסדר יומא דצריך להתחיל משל השני מדוקדקים דהא באמצע הזאות ס"ל לר"מ ביומא שם דצריך להתחיל מתחילה) ורק לשמת הכה"ג וצריך במנחות שם ולא בדמו של פר לכשיביא פר אחר ים להזות בתחלה ולא דמי לנשפך וכן מוכרח מקושית הגמ' אלא למ"ד ולא בדמו של פר מאי איכ"ל דאי נימא דמתחילין ממה שפסק א"כ הוי חצי מתיר ואפשר לאוקמי בב' דעות אבל לפי"ז גם נטמא הדם דדמי לנשפך ומחילים להזות ממה שפסק הוי חצי מתיר וב' דעות לש' התוסי דבנטמא אמרינן אפילו בדמו של פר ובפרט דבע"כ צ"ל כשטמא דלכשמת הוי חטאת שמתה בעליה כמשכ"ת וצ"ע