אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן כח › ז

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כח · ז

ו

ומה שדקדק מעכ"ת דלר"ש דס"ל אאחע"א מהא דאמרו בפסחים בדם ובבעלים תעובר צורתן ויצאו לבית השרפה דהא אין נותר חל על הפסול דלא תוכל לאכול בשעריך. כן קשה לרבנן דס"ל בזבחים דמ"ה דילפינן חילול חילול מטומאה דאי"ח עד שיקרבו מתיריו, א"כ מאי מועיל מה שתעובר צורתו, לק"מ דהא דלרבנן אי"ח עד שיקרבו מתיריו, היינו רק איסור כרת דנותר דילפינן חילול חילולו אבל פסול נותר בודאי איכא ונותר איכא גם בפסולין ועי' בצל"ח פסחים כ"ח ובנובי"ת סי' נ"ג מש"כ בהא דכריתות די"ג דפיגול ונותר בחדא בהמה לא משכח"ל, ובמק"א הארכתי בזה לסתור ד' המנח"ת שכתב דבפסולין ליכא דין נותר דהרי מפורש שנינו דבדם ובבעלים תעובר צורתן וכן מפורש במעילה ד"ז דעל יוצא חייב משום נותר וגם לר"ש ל"ש ע"ז אין איסור חע"א דעצמיות הפסול נותר ופירש"י דחזי כנותר וכיון דנותר שקרבו מתיריו א"כ בנשפך הדם הא לא דמי לנותר ומהכ"ת יעבור על לאו דל"י כי קדש ולמש"כ א"ש דאעפ"י דאי"ח כרת בנותר לפני זריקה, אבל כיון דאיסור ופסול נותר חל גם קודם זריקה שיהי' טעון שריפה ונותן קרינן בו שפיר ל"י כי קדש הם ומיני' דכל שפסולו בקדש אף קודם זריקה יש בו לאו דל"י כי קדש הוא ומה שדקדק בדרש"י פסחים דכ"ד בהא דר"ש בקודש באש תשרף שפירש או שנשפך דמה כו' ותיפ"ל דהא בעי עיבור צורה ויצא לבית השריפה כנותר, תמיהני למה דקדק בדרש"י די"ל דאיצטריך שריפתה בקדש והלא דרש"י גמ' מפורשת היא בפסחים דפ"ב דתניא לן דמה נשפך דמה כו' דקיי"ל בשריפה מנ"ל דתניא כו' וקושיתו כבר הרגיש התוס' שם בד"ה בשלמא וא"ת אמאי צריך קרא בפסול דם כיון דצריך עיבוא צורה פשיטא דישרף משום נותר כו' א"כ הוא אפילו כשהי' נותר לא ישרף דנותר שהי' ראוי לאכילה קודם שנתותר דוקא ישרף כדמשמע לא תותירו אלא תאכלהו כו' יעו"ש מבואר מדהתוס' דאיצטריך קרא להכי דעל הפסולים חל דין נותר ולפי המסקנא ידעינן מיני' דחל דין נותר צורה ואף דאי"ח כמת על נותר כזה שלא קרבו מפיריו אבל פסול נותר חל עליו וטעון שריפה וממילא דגם לר"ש גזיה"כ הוא אעפ"י דס"ל דאין איסור תע"א דחל פסול נותר על שארי פסולין לגבי דין שריפה וא"ש

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה