אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן כד › ט

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כד · ט

ח

וראיתי בספר נטע שעשועים חושן משפט סי' מ"ח שכתב גם כן כמו שכתב מעכת"ר מתחלה תמה בהא דתמורה דכ"ה דא"ר יוסי בהר"ז תמורת עולה ושלמים, אם נתכוין לכך דבריו קיימים דהא קי"ל דתמורה לכו"ע ישנה בטעות ולפ"ז מכיון שאמר תמורת עולה חל עליו תמורת עולה ומה לי במה שנתכוין מתחלה לכך לומר תמורת שלמים גם כן אטו מי גרע מה שעל תמורת עולה הי' גם כן כונתו מאלו לא נתכוין כלל על תמורת עולה רק על שלמים ואמר עולה הי' תמורת עולה משום דאיתא בטעות ותו לא מצי חיל עלי' תמורת שלמים כיון דלא מצי לחזור תוכ"ד ומאי מהני שנתכוין מתחלה לכך ותירץ דבנתכוין מתחלה לכך חל במחשבה ואף שנתכוין להוציא בשפתיו ומוכיח מדהתוס' פסחים דס"ג בד"ה ר"מ דלמאן דס"ל דלא בעינן פיו ולבו שוים אף שנתכוין להוציא בשפתיו חל במחשבתו וי"ל דר' יוסי ס"ל דלא בעינן פיו ולבו שוים.

אבל לר"מ דס"ל דבעינן פיו ולבו שוים קשה אבל ר"מ הא ס"ל דתוכ"ד כד"ד יעו"ש שהאריך בזה בפלפולו בב"ק דע"ג בדהתוס' שם וכל דבריו תמוהים בעיני דאע"פ דתמורה ישנה בטעות ואם אמר תמורת עולה ולא נתכוין כלל אזלינן בתר פיו אבל מ"מ ישנו בזה אמירת פיו וגם בטעות דברים שבלב אינם דברים אבל באמר תמורת עולה ושלמים הרי אין כאן אמירת פיו על עולה לבד הרי אמר עולה ושלמים, ועל זה מהני מה שנתכוין לכך לפרש מה שאמר שלא נמלך, ואין ענין זה לתמורה בטעות דהא אין כאן טעות כלל שהוציא בפיו את שניהם ומהני הא דנתכוין בלבו שלא נמלך וכך נתכוין לשניהם וזה פשוט, וכן מה שכתב דר' יוסי ור"מ פליגי בזה אי בעינן פיו ולבו שוים ולר"י דס"ל דלא בעינן פיו ולבו שוים לא חל מחשבתו לפי שנתכוין להוציא בשפתיו תמוה דהא תמורה לכו"ע ישנו בטעות וגם לר"מ לא בעינן פיו ולבו שוים וגם עיקר ההנחה דלמאן דס"ל דלא בעינן פיו ולבו שוים מהני מחשבתו כבר נתבאר שזה אינו ומה שהעיר מעכת"ר דכיון דהא דנתכיין להוציא בשפתיו צריך להוציא בשפתיו ילפינן לפי הס"ד בשבועות דכ"ו מקרא הרי דמצד הסברא משמע דמהני ולפי והא בירושלמי מבואר דלב"ש דטעות המסקנא הא ילפינן לנתכוין לומר פת חיטים והוציא פת שעורים יעו' בטורי אבן חגיגה ד"י שהרגיש בזה וכתב לפי מה התוס' דלאו מיתורא הוא ממילא לפי המסקנא מסברא יעו"ש.

ולכאורה ילה"ר לזה מדאיצטריך קרא לבטא בשפתים דצריך שיוציא בשפתיו והא מקרא ודרשא דילפינן ות ושבועות ונזירות ופי' הרא"ש בריש נדרים משום דצריך שיוציא בשפתיו וילפינן דיד הוי כמוציא בשפתיו ומוכרח מזה דצריך שיוציא בשפתיו דאל"כ הא במחשבתו כבר חל הנדר (וכן מכינויי נדרים ושבועות דכיון דנתכוין לנדר. ואולי י"ל אם נתכוין במחשבתו ללשונות אלו אם לא היו כנוים כנדרים לא הי' נדר) וכמשה"ק כן השימק"ו בנדרים ד"ז באיבעי דיש יד לצדקה להשיטות דחישב בלבו די. וביותר יקשה למש"כ המהרי"ק בסי' קס"א בשי' ר"ת דנדר מהני במחשבה וא"כ יקשה ידות נדרים כנדרים למ"ל ועל כרחך צריך לומר דכיון דנתכוין להוציא בשפתיו צריך להוציא בשפתיו וילפינן דיד מוכיח הוי כמו שהוציא בשפתיו אולם אין הכרח די"ל דבודאי אם נתכוין מתחלה שלא יחול עד שיוציא בשפתיו שלא חל וכן י"ל קושית השימק"ו ביש יד לצדקה דנתכוין שלא יחול עד שמוציאו בפיו דיד לצדקה הוי כמו שהוציא בפיו ופי' בש"ך יו"ד סי' רנ"ח סדק ה' בטועה.

ואותו שחשב בלבו חייב ליתן לצדקה ואפשר דהכי מיירי שגמר בלבו שאותו סלע שחשב לא יהא לצדקה עד שיוציאנה בפיו והוציא אחר בפיו דשניהם אינם כלום עכ"ל. ונראה מל' הש"ך וכונתו דדוקא בגמר בלבו שלא יהא לצדקה עד שמוציא בפיו לא חל, אבל בסתמא אם חשב במחשבתו להוציא בשפתיו מהני מחשבתו אולם הש"ך בסי' של"א ס"ק ע"ו כתב במתכוין לומר תרומה כו' שכיון לומר תרומה ואמר מעשר שביטל בדבור פיו מה שפי' במחשבתו אין תרומתו תרומה משא"כ הכא עכ"ל, וזהו טעם הר"ש לפי שפיו מכחיש מה שבלבו ולפי"ז הלא גם בסתמא הרי פיו מכחישו כיון שחשב לסלע זה והוציא בפיו סלע אחר וד' הש"ך סותרים זה את זה, וכ"כ הטו"ז שם ס"ק ב' אפילו אותו שנתכוין עליו א"צ ליתן דומי' דפת חטים ושפורים בסי' ר"י עכ"ל, ובאמת דמיון הטו"ז אינו עולה יפה דהא בפת חטים ושעורים מה שנתכוין לאו כלום הוא לפי שצריך להוציא בשפתיו ובעינן לבטא בשפתים בשבופות ונדרים משא"כ בצדקה דמהני מחשבתו ותלוי בשני תירוצי התוס' בערכין ד"ה, ואפשר דהש"ך בסי' רנ"ח בדברי הג"ה חשש לחומרא לתירוץ הראשון בתוס' שם דמה שחשב בלבו קיים, ובסי' של"א פירש פשטות ד' השו"פ שם בסעיף מ"ה ופ"ו דמתכוין לומר תרומה כו' לא אמר כלום עד שיהא פיו ולבו שוין, ובסעיף מ"ו הפריש תרומה במחשבתו כו' ה"ז תרומה וכן הוא סמיכות הדינים ברמב"ם וזהו שפירש הש"ך שם סמיכות הדינים דבסעיף מ"ה גם מה שחשב בלבו לא קיים כתירוץ השני בתוס' בערכין וכמש"כ הר"ש בתרומות שם.

והנה ד' הר"ש למש"כ שהוא מסברא צריך ביאור כיון דילפינן מקראי דמהני מחשבה בתרומה והקדש וכיון שטועה בדיבורו ולא אמר כלום מ"ט לא יועיל מחשבתו. וסבור הייתי לקיים עפ"י שי' הרשב"א בקידושין ד"נ דהא דמהני בתרומה והקדש מחשבה לפי שבדברים שבלב שאינו סותר לפיו מהני ולהכי כל שסותר למה שאמר בפיו לא מהני. אבל קשה לפ"מ שהעלו הראשונים דבטועה דברים שבלב דברים אף שסותר למה שאמר בפיו ולהכי בנתכוין לומר תרומה כו' לא אמר כלום וכיון דדברים שבלב דברים למה לא יקוים כפי מה שחשב בלבו וצ"ל דדוקא לסתור מה שאמר בפיו מהני דברים שבלב אבל.

שיקוים כפי מה שחשב בלבו לא מהני כיון דפיו מכחישו וצ"ע מאיזה טעם נחלק כיון דבטל אמירתו על ידי הטעות ולא אמר כלום למה לא יקוים כפי מחשבתו ולשי' הטו"א ארש כיון דנתכוין להוציא בשפתיו אין מחשבתו מועלת ועי' בשו"ת בית שלמה חיו"ד סי' ק"ד מה שצידד שכן הוא גם כונת הר"ש לפי שנתכוין להוציא בשפתיו אלא דמל' הר"ש לא משמע כן ויעוי"ש מה שתמה בד' פיה"מ להרמב"ם בפ"ג דתרומות שכ' וז"ל והעיקר אצלינו דגמר בלבו צריך להוציא בשפתיו ותמוה דהא תרומה והקדש סגי במחשבה ואם כונת הרמב"ם על סוף משנתינו בקונם אכתי קשה בתרומה והקדש אבל נראה בודאי דכונת רבינו דגמר בלבו להוציא בשפתיו אז צריך להוציא בשפתיו ואולי יש איזה שיבוש וחסר שני תיבות להוציא בשפתיו' וכונתו דלהכי לא אמר כלום אף מה שחשב כמש"כ הטו"א. ב"ה ט"ו כסלו תרס"ג ווילנה.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה