אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כג · ב
ולכאורה יש לשדות בזה נרגא דהא דאין ברירה היינו מספק דלהכי קיי"ל בדאורייתא אין ברירה ובדרבנן יש ברירה וכמש"כ הר"ן בפ' כל הגט וכבר הרגיש מזה המהרי"ט בראשונות סי' כ"ב אלא שכ' דספק ממון עניים כספק ממונא דלקולא וכל זה בנידון דהמהרי"ט שהספק אם זכו היתומות במתנת שכ"מ או שהוא ברשות היורשים והוי כשאר ספק ממונא דלקולא ובחזקת היורשים קיימי אבל בנ"ד שכבר יצא מרשות הנודר ונמסר ליד אחר והנודר בכל אופן מחויב לקיים נדרו ול"ש בזה חזקת ממון כלל ורק שאנו מסתפקים אי זכו העניים ואי רשאי לשנותו ולמסור ליד אחר ושוב הוי ספק איסור גרידא (בפרט למש"כ המהר"י באסאן להקשות דבספק ממונא לקולא יהי' לחומרא משום ספק איסור דלא תגזול ותי' דא"כ יהי' איסור גזל לגבי התובע ובזה דליכא שום איסור ביד העניים ממילא נימא ספק איסורא לחומרא) ולמש"כ היתומים דהא הספק ממונא לקולא הוא משום דספק גזל התורה התירה א"כ מה"ט בלא חזקת ממון ספק לקולא לשי' הפוסקים דספק ממון עניים כספק ממונא דמי ובנ"ד נראה דאפילו לשי' הסוברים דספק ממון עניים הוי כספק איסורא מ"מ יש לדון מטעם ס"ס דהא לשי' הרא"ש ומהרי"ק רשאים הפרנסים לשנות אפילו בעניים ידועים ואפילו לשי' הרמב"ם דאסור לשנות מ"מ מספק דאין בניירה הא לא זכו העניים כלל אולם אי מצד אין ברירה יש להשיב עפימש"כ הרשב"א בשו"ת סי' פ"ב והנתיבות בסי' פ"א האריך בזה דכל שא"צ לתלות הדבר למפרע ודי לכשיתברר ל"ש אין ברירה וממילא חל ג"כ למפרע ודוקא באומר מה שאני עתיד להפריש דצריך להתיר הטבל מיד בזה אנו מצטרכים לדין ברירה ומשא"כ היכי דסגי הקנין דלהבא ולפ"ז דוקא בנידון דהמהרי"ט במתנת שכ"מ דצריך שיחול הקנין למפרע דאין מתנה לאחר מיתה ואאפ"ל שיחול להבא צריכים לדין ברירה משא"כ בנ"ד דסגי מה שיזכו העניים לכשיבורר ע"י הועד ומה"ט יש להעיר ג"כ בד' המחנה אפרים בסי' י"א (ולכי הנראה דלא ס"ל גם להמהרי"ט חילוק זה כנראה מה שהאריך בדין ממרנא דכל המוציא והמח"א נמשך אחריו בזה) אך עכ"פ אי נימא דיש בזה ברירה אבל לבירור הוא צריך וכל זמן שלא פירש הועד למי למסור ל"ש לומר דזכו העניים וזכיית השליש הוא על תנאי א"כ כל זמן שלא נתקיים התנאי בפועל לא זכו בהו ודמי לעד שלא בא ליד הגבאי דמותר לשנותה, עוד יש להוסיף בנד"ד עפמש"כ המהרי"ק בשרש ה' דהיכי דמפקידים ביד הגבאים שיש כח בידם להרבות לעני זה ולמעט לעני אחר כאשר יטב בעיניהם בההיא ודאי ל"ש לומר דכיון שנגבו לשמם דלהם לבדם יותן ולא יוכלו הגבאים לשנות דאנן סהדי שהמתנדבים כשהתנדבו לא עלה על דעתם כלל שיזכו אותם העניים מיד רוצה לומר אותם העניים שהיו בירושלים בעת שהתנדבו דא"כ לא הוי יכולים שוב ליתן לעניים אחרים כו' ומשו"ה יש להם כח לשנותו לדבר מצוה והאריך בזה וה"ר מישראל שהתנדב נר או מנורה יעוש"ה א"כ בנ"ד שבפירוש הוחנה מתחלה בעת אספת הועד שאף אם יארע איזה סבה במשך הימים מאיזה שריפה יחולק ג"כ מהמעות הנ"ל באשר יהי' מן הנמנע לקבץ שנית עבורם בודאי אאפ"ל שזכו מתחלה עבור הנשרפים הראשונים דאל"כ לא היו יכולים ליתן לאחרים בודאי יש להם כח לשנותו לדבר מצוה, הרי נתבאר בזה כמה צדדים להתירא ומה שיש בזה שינוי מצד המתנדב שהתנדב לנשרפים נראה דשינוי זה הוי שינוי למעליותא דהא ההלכה מוסכמת דיושבי עיה"ק קודמים ליושבי חו"ל ויש להם דין עניי עירך וגם לנשרפים אחרי שעבר הזמן הראשון התמיכה הבאה הוא להרוחה והתמיכה לעניי אה"ק אשר כעת היא סגורה ומסוגרת וסובלים ממש חרפת רעב ר"ל הוא פקוח נפשות ויעוי' בריש פרק בתרא דנדרים בכביסתן וחיי אחרים דנראה דהלכה כח"ק דחיי אחרים קודמים לכביסתן ועי' באה"ע סי' פ' ב"ב ס"ק כ"ב וגם לר"י דס"ל דכביסתן קודמים ע"כ מיירי ביש אפשרות להביא לחם ומים ממקום אחר אבל בחשש סכנה גמורה אינו עולה על הדעת, ויעוי' בתשו' חת"ס חיו"ד סי' רל"א וסי' רל"ד ומכש"כ בזה דהוי כחייהם דהא בני עיה"ק כעניי עירך וכביסת אחרים דהא התמיכה לנשרפים הוא לפרנסה ולהרוחה בודאי דהשנוי הוא למעליותא מכל הלין נראה דעל פי דין מותר לשנות ע"פ הסכמת הועד ופרנסי העיר.