אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן כב › ט

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כב · ט

ח

ולפי המתבאר באות הקודם בשי' הרמב"ם בפ"ט מהל' גירושין בהא דאר"ה גיטו כמתנתו כשי' רש"י דבמתנת שכ"מ קא מיירי, וזהו דלא כר"ת וגיטו כמתנתו ומתנתו כגיטו דאע"פ שחל מחיים אם עמד חוזר ורק אם פירש מעכשיו אינו חוזר ולפ"ז נראה דבהקדש דאמרינן דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מעכשיו מ"מ כיון דלא פירש מעכשיו רק דאמדינן דעתו שכונתו מעכשיו אם עמד חוזר, אבל בחליו אינו חוזר ודמי למקדיש לאחר ל' כשי' הנימוק"י והרא"ה ושי' הרשב"א דלא דמי למקדיש לאחר ל' משום דסתם מתנת שכ"מ לאח"מ ובד' הרא"ה והנימוק"י י"ל דכיון דגם בבריא שמקדיש לאחר מיתה מהני משום דאמל"ג כמסל"ה מעכשיו דמי לא גרע שכ"מ מבריא ובשי' הרשב"א נראה דאפילו אי נימא דבבריא מהני במקדיש לאחר מיתה היינו דוקא בריא דמפרשים כונתו מעכשיו אבל שכ"מ מפרשים כונתו לאח"מ דוקא ככל מתנת שכ"מ ולכאורה הי' נראה מסברא דשאני מקדיש דמצוה קא עביד ורצונו שיעשה המצוה מחיים מעכשיו, והרי הגמ' מספק"ל דמשום מצה רצונו להקדיש גם אם יעמוד וניהו דלהך צד דאם עמד חוזר אין רצונו להקדיש אם יעמוד אבל אם ימות רצונו להקדיש מעכשיו כמו במעכשיו ולאח"מ דגופו מהיום ופירות לאח"מ כדי שיחול ההקדש מחיים.

אלא דשיטת דהרשב"א הובא להלכה בסי' רנ"ו במקדיש מעכשיו ולאח"מ דהוי חזרה ולא דהוי גופו מהיום ופירות לאח"מ משום דבהקדש אאפ"ל גופו מהיום, ואף דבקצוה"ח סי' רנ"ז ובתשו' רב"צ אשכנזי כתבו דבנודר לצדקה שאני אולם הא הרשב"א אינו מחלק בדבר י' ולכאורה הי' נראה עוד ביסוד ס' הרשב"א דדעת השכ"מ להקנות לאח"מ דוקא דהא לשי' התוס' (בגיטין דף י"ד) והרא"ש והטור בסי' ר"נ דמתנת שכ"מ קונה למפרע משעת נתינה, ואפילו מת המקבל בחיי נותן ויעוי' בקצוה"ח סי' ר"נ מה שהאריך בזה, וא"כ הרי גם בסתם מתנת שכ"מ קונה למפרע וע"כ דאיכא רצון מצד הנותן וע"כ בהקדש הרי נקנה מעכשיו מצד אמירתו עפ"י דין, וא"כ לפי שי' התוס' והרא"ש והטור בודאי אינו חוזר בחליו והרשב"א לשי' החולק שם בדבר וס"ל דמתנת שכ"מ אינה נקנית למפרע, אולם בגוף דברי התוס' וסברתם דמתנת שכ"מ קונה למפרע אסבר לה המהרי"ט בתשו' סי' ע"ד הובא בנתיבות שם סי' ר"נ דיפוי כח עשאוה חכמים דהשיעבוד חל מחיים יעוי"ש ולא דהוי קנין גמור ואינו מובן כ"כ ס' התוס' לפי"ז מ"ט ירתי יורשי המקבל שמת בחיי נותן כיון דלא הי' לו רק שיעבוד ויותר נראה בפשט דהתוס' דחז"ל עשאו דברי שכ"מ ככוכ"מ משעת אמירה היכא שיצטרך לזה כמו במת המקבל ודברי שכ"מ הוא עפ"י דעת חכמים וכמש"כ התוס' בגיטין דף ט' בעבד כה"ג מ"מ גם באופן זה ביד השכ"מ לחזור ממתנתו דכיון דעיקר היא האמירה וכיון שחזר הרי בטלה אמירתו (ויש לעי' בדבר אם הי' קנין כיון דנקנה למפרע אינו חוזר במתנתו בכה"ג היכא שמוכרח להיות נקנית למפרע וי"ל כיון דהוא ע"ד חכמים הם אמרו והם אמרו דכל שחזר אם עמד חוזר במתנתו גם בכה"ג) וא"ש (בכתובות דנ"ה) שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ כיון דאינו מקנהו בתורת מתנת שכ"מ עפ"י דעת חכמים הדר דינא לסברא דמחלק לאח"מ ובאחריך לפלוני ב"ב דקל"ז דאם נתנו במתנת שכ"מ לא עשה ולא כלום אעפ"י דהתם יצטרך להקנותו למפרע כדי שלא יזכה אחריך י"ל כמש"כ הקצוה"ח שם משום דבידו לחזור אחריך קדים, עכ"פ לפי"ז גם מד' התוס' והרא"ש והטור אין סתירה לדין הרשב"א וי"ל גם לדידהו במקדיש דהוא כמו בשארי מתנות שכ"מ להקנות לאח"מ (במקום שאין הכרח לקנין למפרע) וכיון שחוזר אם עמד חוזר במתנתו, גם אם נימא בפשט דהתוס' דבכל מקום שוו חכמים למפרע משעת אמירתו ככתובין וכמסורין מ"מ ע"כ צ"ל דתלה בדעת חכמים וע"כ חוזר במתנתו גם בענין א"כ מה"ט גם בהקדש חוזר, (אך לפמ"ש הקצוה"ח בהבנת דברי התוס' והרא"ש והטור דהוי קנין ממש למפרע ולהכי זכו יורשי מקבל גם עבורו לדבריו בודאי בהקדש כיון דיש רצון מצד המקדיש להקדים מעכשיו וקנה מצד הדין דאמל"ג כמסל"ה וא"י לחזור אלא דלפ"ז צ"ע דא"כ אמאי חוזר במתנת שכ"מ בקנין בחליו כיון דזכה למפרע כדין).

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה