אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כב · ה
ונראה בישוב שיטתם עפ"י המבואר בירושלמי פיאה פ"ג הל"ז כתב לזה וחזר לזה, רב אמר אינו יכול לחזור ור"י אמר יכול לחזור ויעוי' בפ"מ שם דבמתנת שכ"מ בלא קנין מיירי, ולרב א"י לחזור ולתת לשני וע"כ דלא ס"ל הא דשמואל דכל שאם עמד חוזר במתנתו ונ"ל דס"ל דגם שכ"מ מקנהו מעכשיו אם ימות וכיון שנתקיים התנאי לא יכול לחזור בחליו ואם עמד שלא נתקיים התנאי חוזר דאילו נימא דמקנהו רק לאח"מ אמאי א"י לחזור בתוך הזמן בחליו (ועי' באחיעזר חאה"ע סי' ל"ג חות ו'). ולפי"ז פליגי רב ושמואל בעיקר הדין דמתנת שכ"מ דלשמואל סתם מתנת שכ"מ לאח"מ היא ולכשעמד חוזר לפי שלח הגיע זמן הקנין ומה"ט חוזר במתנתו וגם במתנת שכ"מ בקנין כונתו לאח"מ ותקנת חז"ל הי' שיועיל מתנה לאח"מ מדין מתנת שכ"מ מה שאין במתנת בריא ודרב סתם מתנת שכ"מ דעתו מעכשיו אם ימות ומהני בקנין מצד הדין אם ימות רק דתק"ח דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי דדברים בעלמא מהני ואם עמד חוזר דאומדנא דמוכח הוא כאילו פירש מעכשיו ונתקיים התנאי הרי היא של המקבל למפרע ולא מהני חזרתו בחליו ובזה יש לבאר פשט השמועה בכתובות דנ"ה דמקשה ורב לא אזיל בתר אומדנא והא אתמר מתנת שכ"מ שכתוב בה קנין רב אמר ארכבא אתרי ריכשי שאם עמד אי"ח ושמואל אמר שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ כו' וכבר הרגישו רבותינו בעלי התוס' דמאי ענין פלוגתא דרב ושמואל לאומדנא ועי' שימ"ק שם ולפמש"כ יבואר יפה דהש"ס ס"ל בפלוגתתם דלהכי לא חייש רב שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ משום דלרב באמת כל מתנת שכ"מ מעכשו הוא והא דאם עמד חוזר בקנין (דבלא קנין הוא חוזר מצד הדין דתקנת חז"ל דדברי שכ"מ ככתובין וכמסורין דמי הוא אם ימות) משום אומדנא ובדין גם אם פירש מעכשיו חוזר משום אומדנא דבודאי לא נתן רק על תנאי אם ימות ורק בשטר שכתוב בו קנין ופירש הקנין בשטר וביטל האומדנא ואדרבה ארכבא אתרי רכשי ושמואל לטעמי' דכל שחוזר אם עמד חוזר במתנתו ס"ל דדעת שכ"מ להקנות לאח"מ דוקא ואם עמד חוזר לפי שלא הגיע זמן המחנה ע"כ שפיר חייש שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ וגם מספק שמא לא גמר כו' די דהוה ספק בעיקר הקנין וכ"כ השימ"ק בדברי שמואל דמספיקא מוקמינן בחזקת היורשים ולא מהני תפיסת המקבל דאילו בקנין ודאי וספק אומדנא הא דעת הרא"ש בב"ב בהקדיש כל נכסיו דאין ספק אומדנא מבטל הקנין) וס"ל להש"ס דמאי דאמרינן אליבא דשמואל בשכ"מ שאינו מקנה רק לאח"מ אין זה רק הגבלת זמן דקנין ככל דברי שכ"מ שמחלק נכסיו לאח"מ ומסתמא כפירושו ולא נעשה כלל התחלת מעשה הקנין ואין מזה בירור על דין אומדנא לבטל קנין ודאי שחל מיד לפיכך לשמואל אם פירש השכ"מ מעכשו בקנין אף בלא שטר אם עמד אינו חוזר לשמואל ואין מדינו דשמואל ראי' לדין אומדנא לבטל קנין שחל מעכשיו ע"י אומדנא לומר שסתמא כאילו התנה ככל דיני התנאים לבטל המעשה ולהכי מוכיח הש"ס מרב דלא חייש שמא גמר להקנותו בשטר ואין שטר לאח"מ משום דס"ל דסתם מתנת שכ"מ מעכשיו ולשיטתו בירוש' דאינו חוזר בחליו) וע"כ הא דאם עמד חוזר הוא משום אומדנא לבטל הקנין שכבר נעשה מעכשיו וע"כ משום אומדנא וס"ל להש"ס גם בדין דראב"ע שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה הוא גם אם פירש מעכשיו ומ"מ אמרינן שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וכאילו התנה בכל דיני התנאים ולהכי משוה להדדי ומקשה ורב לא אזיל בתר אומדנא כו'.
ואיך שיהי' בפירוש השמועה דתלמודא דילן אבל בירושלמי הרי מפורש דלרב אינו חוזר בחליו גם אם נפרש בהירושלמי דלא כהפ"מ והא דלרב אינו חוזר מיירי בקנין (ויעוי' ב"ב דקנ"ב כתב לזה וחזר וכתב לזה ובפי' התוס' שם) עכ"פ הרי מוכרח לרב דבקנין אינו חוזר בחליו ואם עמד חוזר מצד אומדנא ומוכרח דס"ל דדעת שכ"מ להקנות מעכשיו מחיים ואם עמד חוזר מצד אומדנא ור"ת בגיטין דע"ב דס"ל דכל שחל מחיים אם עמד אי"ח היינו למאי דקיי"ל כשמואל דכל שחוזר אם עמד חוזר במתנתו וכן קיי"ל כשמואל דשמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאח"מ וע"כ היכא שחלה מתנתו מעכשו אם עמד אי"ח וזהו ג"כ שי' הרשב"ם בב"ב דקנ"ו אליבא דר"א דס"ל דמתנת שכ"מ בעי קנין כדין מתנת בריא מחיים אם עמד אינו חוזר אבל אליבא דרב דס"ל דכל מתנת שכ"מ מחיים ואם עמד חוזר מצד אומדנא א"כ גם הר"ת והרשב"ם מודה דלדידי' אם עמד חוזר בכל גווני אף מעכשו וגם לר"א משום דאזיל בתר אומדנא