אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן כא · א
מה שתמה הדר"ג מסתירת הסוגיות דבנזיר דכ"ב מבואר דלמ"ד מיגז גייז באשה שנדרה בנזיר ונטמאת ואח"כ הפר לה בעלה מייתא נמי עולת העוף ואילו בנדרים דפ"ג מבואר דאינו מביא רק חטאת העוף כר"א בן הקפר משום דאין קרבן לחצי נזירות ויפה תמה וקדמוהו המפרשים בזה, והנה הרא"ש בנזיר דכ"ב שם כתב דלא פליגי הברייתות דאע"ג דמיגז גייז אינו מביא עול העוף משום דכתיב והזיר והביא אימתי והביא כשצריך להזיר יעו"ש. אבל הרמב"ם פסק בפ"ט מהל' נזירות הי"א דמביאה קרבן טומאה ומפורש שפסק דלמ"ד מיגז גייז מביא עולת העוף וכמש"כ המל"מ שם וזהו נגד הסוגיא דנדרים, אולם יותר קשה לי מאי דפשיטא להש"ס בנזיר דאי מיגז גייז מייתי נמי עולת העוף הא להדיא שנינו בנזיר דכ"ח במשנה נזרק עליה אחד מן הדמים כו' ורע"ק אומר אפילו נשחטה א"י להפר והטעם משום הפסד קדשים ומבואר דאחר הפרה אינו ראוי לשחיטה וזריקה ואי איתא הא מיגז גייז וצריך להביא הקרבנות וכן מפשטות המשנה בדכ"ד האשה שנדרה בנזיר והפרישה את בהמתה ואח"כ היפר כו' אם שלה היתה הבהמה החטאת תמות כו' ואם איתא הא למ"ד מיגז גייז הא צריך להביא הקרבן לכתחילה ואם שיש לישב באשה שנדרה בנזיר והפרישה כו' מיירי שהפרה היתה קודם שהתחילה בנזירות ובכה"ג בודאי ל"ש קרבן אבל הא מסתימות המשנה נראה דאין חילוק ואף ששלמה הנזירות ואח"כ הפר לה בעלה ג"כ הדין כן עכ"פ במשנה דנזיר דכ"ח הרי מפורש כן וכ"פ הרמב"ם שם, ועל כן נראה דבודאי גם הש"ס דנזיר דכ"ב פשיטא ליה דאין קרבן לחצי נזירות וכמבואר בנדרים ובנזירות טהרה דכל זמן שלא הקריבה הקרבנות אסורה ביין הוי חצי נזירות ועוד דקרבנות גופא הוי חלק מן הנזירות ולהכי כיון שמפר הנזירות אע"פ דמיגז גייז מ"מ הא מכאן ולהבא אין עליה שום חיוב נזירות וחיוב הקרבנות, אולם כ"ז בנזירות טהרה אבל בנזיר טמא דלכשנטמא סותר נזירותו ומחויב להביא קרבן טומאה ע"י הטומאה שהיתה לו וכיון דמיגז גייז ולוקה על מה שנטמא ה"ה מה שנתחייב קרבן על ידי טומאתו ככל חיובי קרבן של כפרה וכיון שנתחייב קרבן טומאה על ידי טומאתו לא הוי חצי נזירות וזהו שאמרו בנזיר דאי מיגז גייז מייתי נמי עולת העוף וכמש"כ כן הרמב"ם, ומאי דמקשה בנדרים דפ"ג ואי אמרת אין קרבן לחצי נזירות אמאי מביא חטאת העוף ואלא מאי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעי לאתויי כו' אלא מאתו אם הגיע לשנת י"ג דנתבטל נזירות אביו והשיב דאם קטן אני אהי' בשביל אבא ואם גדול אני אהי' בשביל עצמי וזהו דוחק דלשון אל תצטער לבודקני אינו משמע כן), ודע שהפיה"מ להרמב"ם בנזיר ג"כ כ' עד מתי האב מדיר עד שיביא ב' שערות וזה סותר למש"כ אולם מפיה"מ להרמב"ם בנדה מבואר דגם בן י"ג שנה ויום א' של"ה ב' שערות קטן הוא וצריך שיהי' יודע להפלות וזה סותר למש"כ ביד החזקה וא"כ אין להוכיח מפיה"מ דס"ל עונת נדרים היינו תוך שנת י"ג, אבל למש"פ בספר הלכות דעונת נדרים הוא בן י"ג שנ"ה ב"ש כמש"כ הבה"ג פ' כריבר"י כאמור.
כא לעולם אין קרבן לחצי נזירות דמבואר דבנזיר טמא קא מיירי כיון דקתני חטאת העוף כמבואר בר"ן שם, נראה דהרמב"ם מפרש הך סוגיא דס"ל ג"כ דע"כ קאי למדס"ל דמיעקר עקר כמבואר בנזיר דכ"ב (דאילו למ"ד מיגז גייז גם עולת העוף בעי לאתויי) ומפרש כמש"כ השימק"ו שם דקס"ד השתא דלטומאת מת אינו מתענה ואע"ג דנתבטל נזירות לענין שתית יין מביא קרבן על טומאה ולהכי מקשה אי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעי לאתויי בין בנזיר טהור ובין בנזיר טמא דבכה"ג דהוי נזיר גם עכשו לענין טומאה יש קרבן לחצי נזירות ובודאי דגם למדס"ל דמיעקר עקר מ"מ ס"ל לריו"ח דמיפר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה, וכ"כ שם השימק"ו בתחלה אליבא דריו"ח דגם למ"ד מיעקר עקר אינו מיפר לשאינו מתענה מגזיה"כ ובאמת י"ל גם מסברא דלא דמי לנדר שהותר מקצתו הותר כולו דניתר ע"י פתח ומשוי להנדר טעות לגמרי, משא"כ בהפרת הבעל דאינו בידה ולא משוי לנדר טעות וכן מוכח מקושית הש"ס בתחילה ואי אמרת מימר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה מהא שנטמאת דמייתי חטאת העוף ולא עולת העוף דהא בנזיר מוקמי לה למ"ד דמיעקר עקר א"כ הוי נדר שהותר מקצתו הותר כולו וע' בידות נדרים סי' קכ"ט שהרגיש מזה ומוכח כמש"כ בשימק"ו דגם למ"ד מיעקר עקר אינו מיפר כולו) ומקשה שפיר דשלש בהמות בעי לאתויי משום דיש קרבן לחצי נזירות דנזירות של טומאה דלמ"ד מיעקר עקר גם בנזיר טמא הוי חצי נזירות כיון דנעקר מעיקרו לענין שתיית יין ולפירוש זה מאיר הסוגי' הא דיש קרבן לחצי נזירות ולאין נזירות לחצאין והמשך קושית הש"ם להא דמיפר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה דלפי פירוש הר"ן אין לו המשך כלל, וגם סתירת הסוגיות מנזיר דהא לפי מאי דמוקמי לה בנזיר דכ"ב דקאי למ"ד דמיעקר עקר א"כ אין כאן חצי נזירות כלל אבל לפמש"כ בשימק"ו א"ש, ויתיישב ג"כ מאי דלא מקשה מנזיר דכ"ד האשה שנדרה בנזיר והפרישה בהמתה ט' אם שלה היתה הבהמה החטאת תמות וכן ממשנה דכ"ח דמפורש דאין קרבן לחצי נזירות ולמש"כ השימק"ו מיושב שפיר דלחצי מנין נזירות אין קרבן נזירות וגם אי נימא דמיעקר עקר לא הוי חצי נזירות כלל ורק דמקשה דהא הוי חצי נזירות למאי דאינו מתענה ומה שאינו מוכיח הש"ס דכיון דאינו מיפר לשאינו מתענה א"כ לפי הס"ד דאינו מיפר לטומאת מת, א"כ הרי מוכח ממשנתינו דנזיר דכ"ד ודכ"ח דאין קרבן לחצי נזירות דהא לטומאת מת אינו מיפר י"ל דנזירות טהרה אין ראי' דמה שמביא הקרבן לפי שנתחייב בכל הנזירות, אבל כיון שהופר חלק מן הנזירות לא חייבה תורה קרבן ורק בנזירות טומאה שסותר הנזירות טהרה וחייב להביא קרבן טומאה על טומאתו בזה ס"ל להש"ס דאע"פ דמיעקר עקר מ"מ כיון דאינו מיפר לשאינו מתענה ונמצא שנתחייב על טומאתו מתחילה קרבן יש קרבן לחצי נזירות על טומאת מת ולהכי מקשה אי יש קרבן לחצי נזירות שלש בהמות בעי לאתויי ולפי המסקנא בנדרים בנזירות טהרה כיון שמיפר הוי חצי נזירות גם למ"ד מיגז גייז ואין קרבן לחצי נזירות ובנזיר טמא למדס"ל מיעקר עקר ולענין טומאה ג"כ מיפר משום עינוי נפש הרי לענין טומאה ג"כ מיעקר עקר ולא נתחייב קרבן כלל אבל למאי דקי"ל דמיגז גייז הרי נתחייב על ידי טומאתו ולא הוי חצי נזירות כלל וא"ש שי' הרמב"ם בפ"ט מהל' נזירות הי"א דמביאה קרבן טומאה למאי דקיי"ל דמיגז גייז והסוגיות לא סתרי אהדדי כלל,