אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יח · ה
עוד הי' נראה לצדד גם לשי' התוס' בזבחים דאין ראי' מקדשי נכרים למחובר עפמש"כ לצדד מתחלה דאפשר לומר דכמו בנדרים איכא בודאי איסור בל יחל במחובר כמ"כ בהקדש דאמרינן בנדה ד' מ"ו דהמקדיש הוא ואכלו אחרים לוקה משום בל יחל ולהכי אף שנתמעט מחובר מגזי"ש דחטא חטא מתרומה מ"מ בל יחל איתנייהו בו כמו בנדרים והא דבקדשי נכרים לא נהנין מדרבנן משום דבל יחל ליתנייהו בנדרי עכו"ם וכמבואר בדהתוס' נזיר דכ"ב ויעוי' במל"מ פ"ט מהל' מלכים מה שהביא פלוגתא דירו' וי"ל דכמו הנכרי מצוה בבל יחל כמו כן המודר שהוא ישראל אינו מצוה לחלל דברי הנכרי דכיון דבל יחל לא קאי על נדר נכרי ולהכי בקדשי נכרים דאין בהם בל יחל רק איסורא דמעילה לא נהנין מדרבנן משא"כ במחובר.
וברשב"א נדרים דמ"ז ובשימק"ו שם מבואר דגדולי הקדש אאמד"ר, ועי' בראב"ד פ"י הלכות נדרים ובכ"מ שם לענין גדולי הקדש וקונם. ולכאורה א"נ דמחובר יש בו איסור תורה גם גדולי הקדש כן הוא. וי"ל דס"ל כשי' הרשב"ם, דלא זכה הקדש כלל בגדולים, א"כ מהכ"ת יהי' בו איסור תורה, אבל לשי' הרמב"ן דס"ל דהקדש זכה בו, רק שאין בו מעילה, לפי שלא הוקדש ע"י ישראל, יש בו איסור תורה. אולם מפשט השמועה בפסחים דנ"ו שהי' מתירין גמזיות של הקדש אי יש בזה איסור תורה קשה מ"ט התירו, דניהו דאין מעילה בגדולין ונתמעט מגזי"ש דחטא חטא אבל מ"מ אזהרה יש בו ולכאורה יש ראיה מזה, דאף במחובר אין איסור תורה, דכל דנתמעט מהגז"ש אאמד"ר כמו קדשי עכו"ם, ולמש"כ דעיקר האיסור במחובר משום אזהרה דבל יחל דברו, יש לומר דלהכי בגדולי הקדש מה שזכה הקדש מאליו לא ע"י קדושת פה לית בו משום בל יחל, מה שא"כ במחובר י"ל דהקדש דמי לנדרים, דאתנייהו משום בל יחל.
(וגדול אחד העירני מד' השימק"ו במנחות ד"ד בהשמטות שכתב דבשלמים איכא איסורא דאורייתא מידי דהוי אקונמות שהרי מתפיס ככר בשלמים ואכלו עובר משום בל יחל כן בשלמים גופייהו עובר משום בל יחל ויעי"ש עוד מה שהביא בשם תו"ח דעובר משום בל יחל ומבואר דאע"פ דאין דין מעילה בשלמים מ"מ איסורא דבל יחל איכא וה"ה במחובר אע"פ דאין בו דין מעילה מ"מ איכא משום בל יחל וזהו דלא כמש"כ באות ב' דבל יחל תלוי בדין מעילה, עוד הקשה לד' השימק"ו דא"כ בבכור דליכא משום בל יחל יהי' מותר בהנאה, ובפשוטו הי' נראה דבודאי איכא איסוה"נ בקדושת הגוף בשלמים תמימים, דהא גם לאחר שהוממו יש עליו דין פסוהמ"ק ואין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, וגם בקדשים שמתו דאין בו דין מעילה מ"מ אסור בהנאה ומהכ"ת דקדשים תמימים כבכור לא יהי' בו איסור הנאה וכיון דאסור מיהו בהנאה אע"פ דליכא אזהרה מ"מ הוי קדש לאיסור הנאה ממילא יש בשלמים גם כן לאו דבל יחל, אבל במחובר בקדושת דמים כיון דנתמעט מחטא חטא מתרומה ואין בו מעילה אפשר דגם איסור הנאה מן התורה אין בו ושוב גם משום בל יחל ליכא ג"כ, וילה"ע על זה מבכורות ד"ט דיש לך דבר שצריך פדי' ומותר דמה"ט ללישנא קמא לר"י פט"ח אסור בהנאה וגם לר"ש דמתיר בהנאה משום דיש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור אבל בקדושת דמים שצריך פדיון והפדיון נתפס בקדושה אסור בהנאה לכו"ע וה"נ י"ל דמחובר אע"פ שאין בו מעילה מ"מ כיון שצריך פדיון אסור בהנאה ללישנא קמא וללישנא בתרא דפליגי בקראי בבכורות שם אין הכרח לזה).
עכ"פ איך שיהי' גם א"נ דמחובר איכא איסור תורה, משום בל יחל מ"מ הא דאמרינן בפסחים דל"ג דאינו מתכוין כמתכוין, היינו רק בדין קרבן מעילה. דנתרבה מבשגגה כל דהוא. כמו שפירש"י שם, משא"כ בלאו דבל יחל דמי נשארי לאוין דדבר שא"מ מותר וגם מצד איסור הנאה דאיסור קדש דבר שאינו מתכוין מותר. וכן נראה לה"ר מדהתוס' בפסחים דכ"ו בד"ה והא הכא הומ"ל אביי מוקי לה כר"ש והא במעילה דבר שא"מ כמתכוין, אעכצ"ל כיון דאין בו קרבן מעילה ורק על איסור מעילה דמי לכל התירה, ויש לדחות דדוקא לר"י דדבר שא"מ אסור בכל התורה, ס"ל בין להחמיר בין להקל והיכי דלא איפשר שרי, משא"כ לר"ש דבכל התורה יש חילוק בין מתכוין לשאינו מתכוין אע"ג דבמעילה גם דבר שא"מ אסור מ"מ לא אמרינן זה להקל, אולם בהא דמקשה מריב"ז דישב בצלו של היכל דלא איפשר וקא מכוין ושרי משמע מלשון הש"ס דאי לא הי' מכוין ניחא, והא ללישנא קמא דכ"ה, כתבו התוס' דלא איפשר ולא קא מיכוין כו"ע שרי, היינו בין לאביי ובין לרבא אליבא דר"ש.
אבל אליבא דר"י דס"ל דשא"מ אסור, והא לפ"ז במעילה דדשא"מ כמתכוין גם לר"ש אסור אעכצ"ל כיון דאין במחובר קרבן מעילה רק איסורא בעלמא כמש"כ השעה"מ ועל איסור מעילה דשא"מ לר"ש שרי, כמו דס"ל בכל התורה כולה, ורק לגבי קרבן מעילה אמרינן דאינו מתכוין כמתכוין וא"ש (נדפס בשמי בס' שערי תודה בקצת שינוים).