אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן יח

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יח

סימן יז

ב"ה י"א לחדש כסלו תרע"ג.

א

הנה שדר לי ידידי רומעכ"ת חורפי' דמר הוא ניהו רבא דעמי' הגאון מו"ה אלי ברוך הי"ו האב"ד ור"מ דק"ק מיר בנוגע למה שזכר כת"ר להשיג בשמי על תירוץ הגאונים בקושית טו"א ע"ד הר"ן דהנאה בפס"ר שרי דמ"ט אסור מודר הנאה לסבול בימות החמה ותירצו לפי דשאני מעילה דשאינו מתכוין כמתכוין כמבואר בפסחים דל"ג וע"ז תמהתי דהא אין מעילה במחובר לקרקע ואם יש גם איסור דאורייתא אין זה מדין מעילה וכשארי איסור תורה דאינו מתכוין מותר בהנאה אף בפס"ר לשי' הר"ן ע"ז השיב הגאון מוהרא"ב נ"י דבקונם שמתפיס בדבר תלוש יש בו מעילה אף במחובר עפמש"כ המל"מ להסתפק דהא דיש מעילה בקונמות הוא רק בהתפסה וכיון שמתפיס בתלוש יש מעילה גם במחובר ונסתייע לזה מב"מ ד"ו דפרשו רבנן ממסותא לפ"מ שפי' התוס' במנחות דע"א דמיירי ע"י קונם והא אין מעילה במחובר ולפמש"כ השעה"מ גם איסור תורה ליכא ולמה פרשי רבנן מספיקא דהא סד"ר לקולא ושוב דחה דלשי' הרמב"ם והראב"ד יש בזה איסור תורה משום לאו דמעילה דל"ת לאכול בשעריך והגז"ש דחטא חטא מתרומה אינו אלא למעט מקרבן מעילה ועפ"ז פלפל ליישב ד' השאג"א דס"ל דמעילה אסור בשלכדה"נ וקשה מדהג"מ דפסחים דכ"ו דשאני היכל דלתוכו עשוי משום דההיכל הוי מחובר וכמשה"ק השעה"מ אלא דמ"מ אסור באיסור תורה משום לאו דל"ת לאכול בשעריך אבל משום לאו זה אינו אסור בשלכדה"נ ורק מעילה דיליף חטא חטא מתרומה דלא כתיב אכילה בגופי' אסור משום שלכדה"נ אבל דמחובר דאין בו מעילה דחטא חטא מתרומה רק מאיסור לאו דלא תוכל לאכול בשעריך בזה שלכדה"נ מותר אולם לשי' התוס' דגם איסור מעילה ילפינן חטא חטא מתרומה א"כ במחובר גם איסר תורה ליכא וקשה ממסותא דפרשי רבנן וע"כ צ"ל דיש מעילה בקונמות שע"י התפסה בתלוש אף במחובר זהו תו"ד אולם סברא זו דקונם שע"י התפסה בתלוש יש מעילה במחובר אין מקום בסברא ולא אוכל להבינה דאטו בקונמות יש דין מעילה מיוחדת רק מדין מעילה דהקדש ילפינן וכיון דגזיה"כ הוא במעילה דילפינן חטא חטא מתרומה שאין מעילה במחובר מהכ"ת יהי' מעילה בקונמות במחובר ועוד דאטו ברצון המקדיש הדבר תלוי ואם יקדיש שיתפוס קדושת מעילה הרי מעל ומאי מהני התפסתו בדבר תלוש ואין זה אלא מצד משפטי התורה בדיני מעילה ומהכ"ת ימעול ע"י התפסתו כיון דאינו תלוי ברצון המקדיש והנודר

ב

ומה שנסתייע הגאון מוהרא"ב נ"י מב"מ ד"ו ממסותא עפ"י דהתו"ס במנחות דבקונם מיירי לא אדע למה הצטרך להביא ראי' ממסותא די"ל דהא דפרשי רבנן מיני' משום דס"ל כרב במעילה די"ט דהמשתחוה לבית אסרו משום דהוי תלוש ולבסוף חברו יותר הי' לו להביא ראי' ממתני' דנדרים ר"פ השותפין דאסורים זל"ז לכנוס לחצר ומקו' הר"ן והראשונים שם דאין ברירה בדאורייתא מבואר דהוי איסור דאורייתא וכן מוכח מכמה מקומות דיש איסור דאורייתא בהנאת קרקע בקונם אולם פשוט הדבר שאין מזה ראי' כלל ואפילו לדעת השעה"מ דלא נהנין ולא מועלין במחובר אאמד"ר מ"מ בנדר בודאי יש בזה איסור דאורייתא דהא דאמרינן דיש מעילה היינו דגם מעילה איכא אבל בודאי באיסור נדר ג"כ איכא לאו דלא יחל דברו וכל היוצא מפיו יעשה ולהכי גם בדבר שאין בו מפילה כמו במחובר או בנהנה ולא פגם בקדו"ד [דבקונם כללי די"ל פדיון הוי' קדו"ד] מ"מ עבר על איסור תורה דנדר דלא יחל ולהכי בשותפים אסורים זל"ז לכנוס בחצר מדין תורה וכן במסותא פרשי רבנן מדין משום איסור נדר וגם לשי' הרמב"ם דס"ל דאין בל יחל על המודר מ"מ אסור מיהו המודר משום לפני עור דמכשיל להמדיר ועי' רשב"א נדרים ט"ו ובמקו"א כתבתי לפלפל בזה דעל המודר איכא כל היוצא מפיו יעשה דקרי בו יפשה דמזה ידעינן דנתפס האיסור על החפץ] ואי נימא דלשי' הרמב"ם אין איסור תורה על המודר פ"כ אאפ"ל במסותא בקונם, והא דשותפין בנדרו הנאה זמ"ז מיירי עכ"פ בודאי בקונם אסור מדין נדר ולא מדין מפילה ולפיכך גם בכ"ד שאין בו איסור מעילה מה"ת אסור מדין נדר

ג

ולכאורה יש לה"ע לפי"ז ע"ד השעה"מ דגם בהקדש יהי' מחובר אסור מדין תורה כמבואר בנדה דמ"ו דבהקדיש הוא ואכלו אחרים לוקה משום בל יחל הרי דגם בהקדש איכא משום בל יחל ועי' במל"מ בה' מעילה ובקהלת יעקב לאלגאזי אות מ' מה שנתקשו על מוני המצות וגם במתני' דיש חורש תלם אחד יעוי"ש אולם נראה בפשיטות דהא דבמעילה עובר משום בל ג"כ היינו לפ"מ דגלי רחמנא איסור מעילה מחטא חטא מתרומה או מל"ת לאכול בשעריך הרי דרחמנא גלתה דאסור ליהנות מן הקדש ולפיכך כל שהקדיש הרי הקדיש על כל דיני הקדש וממילא הנהנה עובר ג"כ משום בל יחל אבל בכל דבר שאין בו מעילה משום חטא חטא' מתרומה גם משום בל יחל דברו ליכא שהרי לא חילל דברו ולא פירש כלל ודין לא יחל דברו בהקדש תלוי בדיני מעילה וכיון דילפינן חטא חטא מתרומה שאין במחובר ושארי דינים דיני מעילה גם משום בל יחל דברו ליכא משא"כ בקונמות שפי' בפירוש ואסר הנאת פלוני והרי חילל דברו בפועל בודאי עובר משום בל יחל אף בדברים שאין בהם מעילה וכל זה בדין בל יחל בנדרים אבל בדין מעילה בקונמות שוה להקדש וכל שבהקדש אין בו מעילה גם בקונמות אין בו מעילה דמעילה דקונמות נכלל גם בגזי"ש דחטא חטא מתרומה, ולכאורה ילה"ר דאין מעילה בקונמות במחובר מד' התוס' דמנתות דע"א דפירשו בגמזיות של הקדש דבקונם מיירי והא פליגי שם בפסחים דנ"ו אי אין מעילה בגדולין ואיסורא איכא ולפמש"פ הרמב"ן בב"ב דע"ט דלהכי אין מעילה בגדולין משום דלא נתקדש בקדושת פה ועי' בקצוה"ח סי' ר' דלא עדיף מקדשי עכו"ם דבעינן שיהי' קדושת פה ע"י ישראל והטעם דילפינן חטא חטא מתרומה ובקדשי בדק הבית דזכה ומעל כמו בקדשי נכרים יעו"ש.

הרי מוכח דגם בקונמות אין מעילה בגדולין משום חטא חטא מתרומה הרי מוכרח דגם בקונמות ילפינן מגזי"ש דחטא חטא וה"ה במחובר אלא די"ל דבקונמות גם הרמב"ן מודה לשי' הרשב"ם דאין מעילה בגדולין דלא זכה הקדש כלל דרק בהקדש שיש להקדש קנין ממון אמרינן שזכתה בהגדולין אבל בקונם שאין זה קנין ממון של הקדש ורק איסורא דהקדש רכיב עלי' מהכ"ת יהי' שייך הגדולין להקדש כיון שגם עצם הקונמות אינו קנין הקדש ויתיישב בזה לשי' הרמב"ן מה שנטלו גמזיות של הקרש ניהו דמעילה ליכא אבל מ"מ הגדולים שייכים להקדש ויש בזה גזל הקדש, ולפמש"כ יפרש הרמב"ן בקונמות דאין זה קנין הקדש ואין בזה דין גזל וכיון שאין מעילה בגדולין להכי נטלו גמזיות של הקדש וא"ש ואולם ק"ל מאי דקאמר שם וקסברי אין מעילה בגדולין דמשמע דלמ"ד יש מעילה בגדולין דקונמות והא בין לפירוש הרשב"ם דאין מעילה בגדולין לפי שלא זכה בה הקדש מעולם ובין לשי' הרמב"ן לפי שלא הוקדש ע"י אדם ע"כ מאן דס"ל דיש מעילה בגדולי הקדש ס"ל דהקדש זכה בו ולא בעינן קדושת פה וכ"ז בגידולי הקדש אבל בקונמות שאין זה קנין הקדש ולא זכה הקדש בגדולים מהכ"ת ימעלו בו והא דתנינן בנדרים דנ"ז דקונם פירות אלו אסור בחלופיהן ובגדוליהן הריטב"א בחדושיו להלכות הרמב"ן מפרש שכן הי' דעתו מתחלה לאסור עליו דמיו וחלופיו והבא מחמתו.

ולפי טעם זה בודאי יש מעילה על גדוליו לכו"ע שהרי אין זה גדולי הקדש אלא הקדש ממש ובודאי לדעת הריטב"א אא"פ לפרש הא דפסחים כמו שפי' התו"י במנחות בקונם, ולד' התוס' צ"ל דהא דאסור בחלופיהן ובגדוליהן היינו דאיסורא איכא אבל מעילה ליכא וכמבואר בפסחים שם ועי' ברשב"א נדרים דמ"ז שהקשה שם ג"כ דהא אין מעילה בגדולין וכתב דקונמות אינו כהקדש דגדולין אסורים אפילו בדבר שזרעו כלה שעשו בגדולי תרומה ובדברי הרשב"א יל"ד, ג"כ בקושיתו דהא דאין מעילה בגדולין הא איסורא איכא אלא דכונתו דמאי פשוט לו בגדולין יותר מבחליפין וגם מאי דתלה הרשב"א באין מעילה בגדולין קשה דהא אף למ"ד יש מעילה בגדולין בקונמות שאין הגדולים שייכים להקדש הא לכו"ע אין מעילה בגדולין.

אולם נראה דבקונם כללי דיש לו פדיון הוי ממון הקדש ממש כמו שארי הקדשות ושפיר זכה הקדש בהגדולין ומה שתי' התו' דמנחות דע"א דמיירי בקונם היינו בקונם כללי אולם קשה לפ"ז מאי הועילו בתירוצם על מה שלא פדו דמיירי בקונם הא קונם כללי י"ל פדיון ובודאי דדמי להקדש דגם אחר יש בידו לפדותו ופדיונו פדוי לפודה ובודאי דגם שוה מנה שחיללו על שו"פ מחולל דאע"פ שהוא מדין אין אונאה להקדש מ"מ גם קונם כללי הוי כהקדש ולא יהי' חמוך מן ההקדש עי' בבכורות די"א בפט"ח ובטורי אבן. ואין לומר דס"ל להתוס' דמיירי שלא ע"י התפסה דליכא מעילה לפ"מ שמצדד המל"מ וכמש"כ הנה"מ בסי' קי"ז דאין בו פדיון דא"כ קשה מאי דקאמר קא סבר אין מעילה תיפ"ל דבל"ז ליכא מעילה ועוד הא נתבאר דבקונם פרטי דלית בי' פדיון לא שייך לומר שזכו בגדולין דהא אין בזה קנין להקדש.

ונראה בשיטת התוס' דמנחות דע"א דגם בקונם פרטי שאין לו פדיון מ"מ חשוב בזה זכות ממון להקדש לפי דיש מעילה בקונמות וכיון שאסר הנאתו מזה והוי כהפקר וכמבואר בנדרים דפ"ה ולהקדש יש זכות ואם יהנה המודר מזה מעל חשוב כגול"מ לגבי הקדש וחשוב הקדש בעליו לזכות בגדולין. ועיין באס"ז כתובות דנ"ט בשם הרשב"א ורש"י במהדו"ק שכתב דגם בקונם פרטי כיון דאי יש מעילה בקונמות ונפיק לחולין הוי קדושת דמים ודמי לקונם כללי שאינו מפקיע מידי שעבוד ומה"ט נראה דיש להקדש בזה זכות ממון וזכה בגדולין כיון דאין לזה בעלים אחרים. (וכ"נ מדהתוס' כתובות דל"ג:

בד"ה גנב כו' שהקשו דהא שוה"נ אינו במכירה ותירצו דימכרנו לנכרי וכבר תמהו בזה דהא שוה"נ הקדישו אינו מוקדש ומכרו אינו מכור ומה לי שהלוקח נכרי הא אינו במכירה מצד המוכר ואמרתי בבאור דבריהם דבשוה"נ דאסור לכל העולם ואין לו שום בעלים ורק להשומר יש בו גורם לממון חשוב בעליו למכירה ורק דקושיתם הי' דאין זכי' באיסור הנאה מצד הקונה ומה בכך שהשומר בעליו מצד גורם לממון אבל הא אין לו קונה לקנות וע"ז תירצו דימכרנו לנכרי ומה שהוסיפו בדבריהם לפי שאינו תופס דמיו נראה דאם הי' תופס דמים לר"ל והא התוס' שם מקשה לר"ל דס"ל משיכה מפורשת מן התורה ולנכרי במעות כיון דדמיו היו נתפסים ואסורים בהנאה א"כ אין כאן קנין מעות כלל דהא המעות אסורים ואין בהם פרוטה וליתא במכירה וע"כ כתבו לפי שאינו תופס דמיו].

ואעפ"י דבגמזיות של הקדש נראה דגם בעת שאסרו בקונם הי' מחובר לקרקע ואין מעילה במחובר מ"מ יש להקדש בו זכות ממון לכשיתלוש וגם במחובר אעפ"י דאין בו מעילה בשוגג דילפינן מחטא חטא מתרומה מ"מ במזיד באזהרה נראה שצריך לשלם הקרן להקדש דהא גם מחובר הוי ממון הקדש וה"נ אם יש מעילה בקונמות צריך לשלם הקרן ויש להקדש זכות בו וע"כ זכה ההקדש על ידי קונמות בגדוליו ורק לפי שאין מעילה בגדולין ולשי' הרמב"ן לפי דלא הוי ע"י קדושת פה דילפינן חטא חטא מתרומה ומבואר דגם בקונמות הדין כן אולם אינו מוכרח דהרמב"ן יפרש כתי' התוס' בקונמות.

ובמשכ"ל ד' האס"ז בשם הרשב"א ורש"י דאי יש מעילה בקונמת נפיק לחולין הר"ן בנדרים דף ל"ה מסתפק בזה אי בקונמות יצא לחולין ובד' הרשב"א ורש"י מהדו"ק מבואר דגם בקונם פרטי יצא לחולין ואעפ"י דבקונם פרטי אין לו פדיון וכל שאין בו פדיון יש בו מועל אחר מועל כמבואר במעילה די"ז צ"ל דדוקא היכא שאין לו פדיון מצד קדוה"ג כמו בהמה וכלי שרת משא"כ בדבר שאין בו פדיון מצד אחר כמו בגיזי קדשי בה"ב שאין בו העמדה והערכה וכיו"ב שפיר יצא לחולין ע"י מעילה ולפיכך גם בקונם פרטי מה שאין לו פדיון לאו משום חומר הקדושה רק משום דקלישא קדושתו שאסור לזה ומותר לזה יצא לחולין ע"י מעילה וכן נראה לכאורה בשי' התוס' שכתבו בקדושין דנ"ד דבכל מקום שאינו מתחלל לא מעל בשינוי רשות וכמו דאמר דלר"מ אינו חייב אלא באכילה בלבד וה"ה שארי הנאות ולא משום שינוי רשות יעו"ש והרי בקונמות מבואר בדל"ה בככרי עליך ונתנו במתנה דיש מעילה בשנוי רשות וכן בדל"ד בהא דאמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר מפרשים התוס' שם דבקונמות מיירי מבואר דיש מעילה בשנוי רשות ועכצ"ל דיוצא לחולין ומתחלל דאל"כ ל"ש שנוי רשות והנה שי' הרמב"ם בפ"י מהל' מעילה מבואר דס"ל דנתנו לחברו וחברו לחברו מעל אף בקדוה"ג שאינו מתחלל ולשיטתו אף שא"י לחולין שייך מעילה בשנוי רשות מ"מ גם בשיטתו י"ל דדוקא בקדוה"ג דנהנה ולא פגם חייב וע"כ אף שאינו מתחלף ולא נפגם מ"מ נהנה משנוי רשות אבל בקדושת דמים כמו קונמות שי"ל פדיון גם הרמב"ם מודה שאין מעילה דשנוי רשות היכא שאינו מתחלל דהא לא פגם כלל וצ"ל לפי"ז בשי' הר"ן דמספק"ל אי בקונמות יצא לחולין דמ"מ מעל מצד שנוי רשות דלא דמי להקדש שהקדש הוא הבעלים ול"ש שנוי רשות היכא שאינו מתחלף וכל היכי דאיתא בי גזא דרחמנא איתא משא"כ בקונמות אעפ"י דאסור בהנאה ויש בו מעילה מ"מ יש לו שם בעלים וחשיב שנוי רשות אעפ"י שאינו מתחלף וצ"ע עכ"פ גם לשי' הר"ן דלא יצא לחולין אבל כיון דיש מעילה בזה ובמזיד צריך לשלם הקרן חשוב הקדש בעלים ויש לו בזה זכות ממון לזכות בגדולין כמשכ"ל דא ומש"כ הגאון מוהרא"ב נ"י דלשי' הרמב"ם והראב"ד דאזהרה דמעילה וחיוב קרבן למודים נפרדים בודאי דמחובר לקרקע יש בו אזהרה דמעילה דהא מבואר בנדרים דף י"ז דילפינן מתרי קראי לפטור מקרבן וממלקות וכת"ר השיג על זה דלא דמי להא דנדרים ובמעילה כל שפטור מקרבן אין בו אזהרה.

ג"כ לכאורה ש"ס ערוך הוא בזבחים דמ"ה דאמרינן שם דקדשי עכו"ם לא נהנין מדרבנן ולא מועלין משום דילפינן חטא חטא מתרומה הרי מפורש דלא נהנין מדרבנן ומן התורה אין בו איסור אלמא דהגז"ש דחטא חטא מתרומה ממעט ג"כ מאזהרה, שו"ר במנחת חינוך הלכות מעילה שהרגיש בזה אולם יש להעיר ע"ז מדהתוס' תמורה ד"ג בד"ה לא נהנין מדרבנן הר' יעקב מה לנו לומר דמדרבנן הוא דילמא מדאורייתא הוא כיון דמרבינן מאיש איש כו' דכה"ג אמר בשלמי ישראל דלא נהנין מדאורייתא אע"ג דאין מועלין וצ"ל כיון דאין לענין פיגול ונותר וטמא אין בו קדושה נמי לענין הנאה דאורייתא עכ"ל.

וביאור דבריהם בקושיתם נראה דאע"ג דילפינן חטא חטא מתרומה ובתרומה תרומת נכרי לא מהני אפ"ל דרק לענין מעילה נתמעט מגז"ש אבל איסור דאורייתא איכא ותירוצם שתירצו כיון דאין בהם קדושה לענין פיגול ונותר אין בו קדושה נמי לענין הנאה מדאורייתא צ"ל דמ"מ לולא הגזי"ש דחטא חטא מתרומה לא הי' ידעינן שאין בו מעילה מצד שאין בו פיגול ונותר ורק כיון דידעינן מהגזי"ש שאין בו מעילה ידעינן ג"כ מסברא כיון דאין בו קדושה לענין פיגול ונותר אין בו קדושה נמי לעניין הנאה דאורייתא עכ"פ מבואר מד' התוס' בקושיתם דאפשר להיות אסור מדאוריי' כמו בשלמים ורק קדשי נכרים דנתמעטו מפיגול ונותר אין בו קדושה משא"כ שארי דברים שאין בהם מעילה שאין בהם ראי' שנקלשו קדושתם כמו קרקע ומחובר לקרקע יש בו איסור דאורייתא כמו שלמים, אמנם מדהתוס' בזבחים דמ"ה בד"ה והשוחטין בסוה"ד שתירצו ועוי"ל בכריתות מוכח דטעמא דר"ש משום דאין איסור חל על איסור וקדשי עכו"ם שרי מדאורייתא כדתניא בגמרא לא נהנין מדרבנן ולא מעילין דגמר חטא חטא מתרומה עכ"ל, מבואר בדבריהם דבלא קרא דאי"מ משום פיגול ונותר הו"א דחייב משום פיגול בקדשי נכרים דשרי מדאורייתא הרי דס"ל דאעפ"י דחייב משום פיגול ונותר מגזי"ש דחטא חטא מתרומה ידעינן ג"כ דאין בו איסור מדאורייתא ולכאורה דבריהם סותרים למש"כ בתמורה ד"ג ואפ"ל דהתוס' בתמורה אזלי בשי' הרמב"ם והראב"ד דיש אזהרה מיוחדת למעילה וע"כ לא ילפינן מגזי"ש דחטא חטא רק לחיוב מעילה והתוס' בזבחים אזלי בשיטתם דגם איסור מעילה ידעינן מגזרה שוה דחטא חטא וע"כ כל מה שנתמעט מגזי"ש אין בו איסור ג"כ.

ה

עוד הי' נראה לצדד גם לשי' התוס' בזבחים דאין ראי' מקדשי נכרים למחובר עפמש"כ לצדד מתחלה דאפשר לומר דכמו בנדרים איכא בודאי איסור בל יחל במחובר כמ"כ בהקדש דאמרינן בנדה ד' מ"ו דהמקדיש הוא ואכלו אחרים לוקה משום בל יחל ולהכי אף שנתמעט מחובר מגזי"ש דחטא חטא מתרומה מ"מ בל יחל איתנייהו בו כמו בנדרים והא דבקדשי נכרים לא נהנין מדרבנן משום דבל יחל ליתנייהו בנדרי עכו"ם וכמבואר בדהתוס' נזיר דכ"ב ויעוי' במל"מ פ"ט מהל' מלכים מה שהביא פלוגתא דירו' וי"ל דכמו הנכרי מצוה בבל יחל כמו כן המודר שהוא ישראל אינו מצוה לחלל דברי הנכרי דכיון דבל יחל לא קאי על נדר נכרי ולהכי בקדשי נכרים דאין בהם בל יחל רק איסורא דמעילה לא נהנין מדרבנן משא"כ במחובר.

וברשב"א נדרים דמ"ז ובשימק"ו שם מבואר דגדולי הקדש אאמד"ר, ועי' בראב"ד פ"י הלכות נדרים ובכ"מ שם לענין גדולי הקדש וקונם. ולכאורה א"נ דמחובר יש בו איסור תורה גם גדולי הקדש כן הוא. וי"ל דס"ל כשי' הרשב"ם, דלא זכה הקדש כלל בגדולים, א"כ מהכ"ת יהי' בו איסור תורה, אבל לשי' הרמב"ן דס"ל דהקדש זכה בו, רק שאין בו מעילה, לפי שלא הוקדש ע"י ישראל, יש בו איסור תורה. אולם מפשט השמועה בפסחים דנ"ו שהי' מתירין גמזיות של הקדש אי יש בזה איסור תורה קשה מ"ט התירו, דניהו דאין מעילה בגדולין ונתמעט מגזי"ש דחטא חטא אבל מ"מ אזהרה יש בו ולכאורה יש ראיה מזה, דאף במחובר אין איסור תורה, דכל דנתמעט מהגז"ש אאמד"ר כמו קדשי עכו"ם, ולמש"כ דעיקר האיסור במחובר משום אזהרה דבל יחל דברו, יש לומר דלהכי בגדולי הקדש מה שזכה הקדש מאליו לא ע"י קדושת פה לית בו משום בל יחל, מה שא"כ במחובר י"ל דהקדש דמי לנדרים, דאתנייהו משום בל יחל.

(וגדול אחד העירני מד' השימק"ו במנחות ד"ד בהשמטות שכתב דבשלמים איכא איסורא דאורייתא מידי דהוי אקונמות שהרי מתפיס ככר בשלמים ואכלו עובר משום בל יחל כן בשלמים גופייהו עובר משום בל יחל ויעי"ש עוד מה שהביא בשם תו"ח דעובר משום בל יחל ומבואר דאע"פ דאין דין מעילה בשלמים מ"מ איסורא דבל יחל איכא וה"ה במחובר אע"פ דאין בו דין מעילה מ"מ איכא משום בל יחל וזהו דלא כמש"כ באות ב' דבל יחל תלוי בדין מעילה, עוד הקשה לד' השימק"ו דא"כ בבכור דליכא משום בל יחל יהי' מותר בהנאה, ובפשוטו הי' נראה דבודאי איכא איסוה"נ בקדושת הגוף בשלמים תמימים, דהא גם לאחר שהוממו יש עליו דין פסוהמ"ק ואין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים, וגם בקדשים שמתו דאין בו דין מעילה מ"מ אסור בהנאה ומהכ"ת דקדשים תמימים כבכור לא יהי' בו איסור הנאה וכיון דאסור מיהו בהנאה אע"פ דליכא אזהרה מ"מ הוי קדש לאיסור הנאה ממילא יש בשלמים גם כן לאו דבל יחל, אבל במחובר בקדושת דמים כיון דנתמעט מחטא חטא מתרומה ואין בו מעילה אפשר דגם איסור הנאה מן התורה אין בו ושוב גם משום בל יחל ליכא ג"כ, וילה"ע על זה מבכורות ד"ט דיש לך דבר שצריך פדי' ומותר דמה"ט ללישנא קמא לר"י פט"ח אסור בהנאה וגם לר"ש דמתיר בהנאה משום דיש לך דבר שפדיונו מותר והוא אסור אבל בקדושת דמים שצריך פדיון והפדיון נתפס בקדושה אסור בהנאה לכו"ע וה"נ י"ל דמחובר אע"פ שאין בו מעילה מ"מ כיון שצריך פדיון אסור בהנאה ללישנא קמא וללישנא בתרא דפליגי בקראי בבכורות שם אין הכרח לזה).

עכ"פ איך שיהי' גם א"נ דמחובר איכא איסור תורה, משום בל יחל מ"מ הא דאמרינן בפסחים דל"ג דאינו מתכוין כמתכוין, היינו רק בדין קרבן מעילה. דנתרבה מבשגגה כל דהוא. כמו שפירש"י שם, משא"כ בלאו דבל יחל דמי נשארי לאוין דדבר שא"מ מותר וגם מצד איסור הנאה דאיסור קדש דבר שאינו מתכוין מותר. וכן נראה לה"ר מדהתוס' בפסחים דכ"ו בד"ה והא הכא הומ"ל אביי מוקי לה כר"ש והא במעילה דבר שא"מ כמתכוין, אעכצ"ל כיון דאין בו קרבן מעילה ורק על איסור מעילה דמי לכל התירה, ויש לדחות דדוקא לר"י דדבר שא"מ אסור בכל התורה, ס"ל בין להחמיר בין להקל והיכי דלא איפשר שרי, משא"כ לר"ש דבכל התורה יש חילוק בין מתכוין לשאינו מתכוין אע"ג דבמעילה גם דבר שא"מ אסור מ"מ לא אמרינן זה להקל, אולם בהא דמקשה מריב"ז דישב בצלו של היכל דלא איפשר וקא מכוין ושרי משמע מלשון הש"ס דאי לא הי' מכוין ניחא, והא ללישנא קמא דכ"ה, כתבו התוס' דלא איפשר ולא קא מיכוין כו"ע שרי, היינו בין לאביי ובין לרבא אליבא דר"ש.

אבל אליבא דר"י דס"ל דשא"מ אסור, והא לפ"ז במעילה דדשא"מ כמתכוין גם לר"ש אסור אעכצ"ל כיון דאין במחובר קרבן מעילה רק איסורא בעלמא כמש"כ השעה"מ ועל איסור מעילה דשא"מ לר"ש שרי, כמו דס"ל בכל התורה כולה, ורק לגבי קרבן מעילה אמרינן דאינו מתכוין כמתכוין וא"ש (נדפס בשמי בס' שערי תודה בקצת שינוים).

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה