אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יז
איזה הערות בנדה
א
נדה די"ח בתוד"ה כאן ס' ופי' דכיון דתלי אביי טעמא בחששא איכא למיחש אפילו בקרקע פרוזדור לדם עליה וקשה לפירושו דנמצא על שלה או על שלו אמאי חייבין בקרבן מי עדיף מנמצא מן הלול ולפנים דלא הוי אלא ספק אפילו בקרקע פרוזדור כו', ונראה דראוי להתבונן להך לישנא דאמר אביי בתר חששא אזיל דאידי ואידי ספק דהא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב כדמסייע בב"ב דכ"ד ממתניתין דחזקתו מן המקור והתוס' די"ז בד"ה מן הלול הרגישו בזה ונדחקו בטעם הדבר וגם במאי פליגי הנך לישני דבתר חששא וחזקה ואפ"ל עפימש"כ הש"ש שש"ד פ"א לישב הא דאמר רבא בב"ב שם רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבין על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה, ובתוס' שם תמהו היכי מייתי ראי' מהא דרוב ומטי דילמא הא דשורפין עליו אה"ת משום דרו"ק הולכין אחר הרוב כר"ח יעוי"ש.
ותירץ הש"ש משום דהא קיי"ל כשמואל בנדה דנ"ז דאין האשה טמאה מה"ת עד שתרגיש בבשרה ואם נולד הספק במקום הקביעות כגון שראינו שלקח נכרי לפנינו מאחת החנויות קבוע כמש"כ התוס' בחולין דצ"ה וכיון דתני ר"ח דחייבין עליו על ביא"מ ע"כ בטומאה דאורייתא היא דבטומאה דרבנן ליכא חיוב קרבן וא"א בלא הרגשה וכיון שהרגישה ביציאת דמים מבשרה אלא שלא נודע לה אם הוא מן המקור או מן העליה הו"ל נולד הספק במקום הקביעות וכל קבוע כמפ"מ דמי ואאפ"ל דהוא מטעם רוב וע"כ משום דהוא רוב ומצוי זהו תו"ד אולם באמת זה אינו מכוין להלכה דהא קי"ל דמקור מקומו טמא ומקיר שהזיע ב' טיפי מרגליות טמאה טומאת ערב כרשב"ג בנדה דמ"א והכי קיי"ל וא"כ אף שלא בהרגשה היא טמאה טומאת ערב מה"ת וחייבין על ביא"מ ושורפין עליו אה"ת ואין ראי' מר"ח דהוא משום רוב ומצוי ואפשר דמשום רו"ק הוא דהולכין אחר הרוב ולפ"ז י"ל בטעם אביי להך לישנא דבתר חששא דאידי ואידי ספק משום דבראתה בהרגשה ונולד הספק במקום הקביעות הוי קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ואם ראתה שלא בהרגשה י"ל דלהכי הוי ספק כיון דרוב דמים הבאים מן המקור באים בהרגשה כמש"כ הרמב"ם והפוסקים וזו שלא הרגישה הרי איתרע לה רובא ואפשר דבא מן העליה דאע"פ דבמרגשת הוי ספק אם הוא מן המקור או מן העליה מ"מ הא הטבע נשאר דרוב דמים מן המקור שמצוי לזוב אלא דקבוע גזיה"כ הוא דכמע"מ דמי וכיון דטבע המקום לזוב בהרגשה וזו שלא הרגישה איתרע לה רובא, ועי' בשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' כ"א שכ' סברא זו דבראי' שלא בהרגשה כיון דאיתרע רובא דרוב דמים הבאים מן המקור באים בהרגשה י"ל שהוא בא שלא מן המקור והנה בהא דנמצא על שלו או על שלה דחייבים בקרבן מקשה הש"ס בנדה דנ"ז לשמואל דס"ל דאין האשה טמאה עד שתרגיש בבשרה מה"ת רק מדרבנן מהא דנמצא על שלו טמאים וחייבין בקרבן ה"ד אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורין אלא לאו דלא ארגשה וקתני וחייבין בקרבן ומשני לעולם דארגשה ואימור הרגשת שמש הוא ולפ"ז כיון דע"כ מיירי שהי' הרגשה וכסבורה הרגשת שמש א"כ לא נולד לה הספק במקום הקביעות דכסבורה שהוא הרגשת שמש וגם לא יצתה מן הרוב שדם בא בהרגשה ובודאי דחזקתו מן המקור וע"כ אפילו למ"ד דאזלינן בתר חששא חייבין בקרבן ומיושב קוהתו"ס ולפי"ז י"ל דלמ"ד בתר חששא גם בהרגשת עד דמשני דאימור הרגשת עד הוא ודנו האחרונים דהרגשת עד הוי מה"ת וגם בהרגשת עד טמאה מן התורה וכיון דלא נולד הספק במקום הקביעות וקבוע אין כאן לא יצתה מן הרוב.
ב
וכל זה למ"ד דבתר חששא אזלינן אבל למ"ד דבתר חזקה אזלינן י"ל בטעמא דמילתא דבהרגשה ל"ש לדון מצד קבוע דקבוע לא אמרינן רק בסתם רוב. אבל רוב שהוא בטבע דרוב דמים באים בהרגשה ל"ש לדון י מתורת קבוע. וביותר י"ל דזהו מה שאמרו בב"ב שם רוב ומצוי קאמרת וכמו שפירש"י שם דהמקור מצוי שיזוב דם הימנו ורוב הוא שבהמקור יותר מן דם מן העלי' ושלא בהרגשה ס"ל דאע"פ דאין כאן רוב הטבע דהא רוב דמים הבאים מן המקור באים בהרגשה מ"מ הא בהמקור יש דם רב יותר מן העליה וכל דפריש מרובא פריש ורוב וקרוב הולכין אחר הרוב ומאן דאזיל בתר חששא ס"ל דרוב וקרוב הוי ספק מ"מ בהרגשה דהוי רוב ומצוי דהוי רוב הטבע אזלינן בתר רובא כדמשני רבא בב"ב דשאני התם דהוי רוב ומצוי דבהרגשה הוי מצוי אלא דס"ל דבהרגשה הוי ספק מצד קבוע דכמע"מ דמי ובזה יל"פ במאי דמביא אביי ראי' לר"ח דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ממתני' דחזקתו מן המקור משום דסתמא קתני אף שלא בהרגשה דטמא והתם לא הוי רוב ומצוי כי אם רוב גרידא דמה שמצוי שהמקור יזוב דם בא בהרגשה ורבא דחי לה דשאני רוב ומצוי דמיירי בהרגשה ומייתי ראי' מר"ח דחייבים על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה וי"ל דמוכיח דאע"פ דשלא בהרגשה ג"כ טמא טומאת ערב למ"ד מקור מקומו טמא מ"מ מה דפליגי רב קטינא וס"ל דאי"ח על ביא"מ והתוס' בנדה די"ז בד"ה ואין נתקשו דבמאי מיירי אי ברה"ר ספיקו טהור ואי ברה"י ספיקו טמא ותירצו משום דהוי ספק ראי' ולא ילפינן מסוטה וקשה הי נימא דס"ל מקור מקומו טמא ע"כ עדיין הוי ספק מגע וברה"ר ספיקו טהור וברה"י ספיקו טמא וע"כ דס"ל דמקור מקומו טהור וא"כ בפלוגתא דר"ח ור"ק אי חייבין על ביאת מקדש ואי שורפין עליו את התרומה עכצ"ל דס"ל דמקור מקומו טהור ולר"ח דמחייב על ביאת מקדש ע"כ דבהרגשה מיירי ולפ"ז מפרש רבא דהא דתני ר"ח קאי על מתניתין דחזקתו מן המקור ושורפין עליו את התרומה ומפרש מתניתין בהרגשה ואין ראי' מזה דרוב וקרוב הולכין אחר הרוב ולמש"כ מיושב ג"כ ד' הש"ש דמוכח דס"ל דמקור מקומו טהור דאל"כ הוי ספק מגע.
ג
תמהני בד' הרשב"א בנדה ד"ט שכ' לפרש האיבעיא דראתה ואח"כ הוכר עוברה אי מטמאה מעל"ע בעידנא דקחזאי לא הוכר א"ד כיון דסמוך לה חזאי לא מטמאה שתמה דהא דברי חכמים לשיעורים נאמרו וכתב לישב דהכי קאמר וקא מיבעי ליה מי אמרינן דהא משהוכר עוברה דיה שעתה היינו דאיגלאי מילתא דהיא מסולקת דמים מעל"ע למפרע דאל"כ הו"ל ליטמא למפרע כיון דאז לא היתה מסולקת דמים (יעוי' בגיה"ש להגרע"א שהעיר בזה והרשב"א הרגיש זה ופי' כן האיבעי) וכיון דהיא מסולקת דמים מעל"ע למפרע ממילא גם אי חזאי סמוך להכרת העובר לא מטמיא כיון דבאותה שעה היתה מסולקת דמים ג"כ או דלמא כו' עי"ש היטב.
ולא אוכל להבין דהא גם סמוך להכרת העובר איך נטהר מעל"ע למפרע דהא אי נחשוב מעל"ע למפרע לא היתה מסולקת בדמים ותטמא למפרע דאדרבה כיון שכעת היא מסולקת בדמים נימא שראתה בשעה שלא היתה מסולקת בדמים וכמש"כ הרשב"א גופא ואיך כתב דסמוך להכרת העובר שעה או שתים הרי היא מסולקת בדמים דהא באותה שעה מעל"ע למפרע לא היתה מסולקת בדמים וצ"ע.