אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יז · א
נדה די"ח בתוד"ה כאן ס' ופי' דכיון דתלי אביי טעמא בחששא איכא למיחש אפילו בקרקע פרוזדור לדם עליה וקשה לפירושו דנמצא על שלה או על שלו אמאי חייבין בקרבן מי עדיף מנמצא מן הלול ולפנים דלא הוי אלא ספק אפילו בקרקע פרוזדור כו', ונראה דראוי להתבונן להך לישנא דאמר אביי בתר חששא אזיל דאידי ואידי ספק דהא רוב וקרוב הולכין אחר הרוב כדמסייע בב"ב דכ"ד ממתניתין דחזקתו מן המקור והתוס' די"ז בד"ה מן הלול הרגישו בזה ונדחקו בטעם הדבר וגם במאי פליגי הנך לישני דבתר חששא וחזקה ואפ"ל עפימש"כ הש"ש שש"ד פ"א לישב הא דאמר רבא בב"ב שם רוב ומצוי קאמרת רוב ומצוי ליכא למ"ד דתני ר"ח דם הנמצא בפרוזדור חייבין על ביאת מקדש ושורפין עליו את התרומה, ובתוס' שם תמהו היכי מייתי ראי' מהא דרוב ומטי דילמא הא דשורפין עליו אה"ת משום דרו"ק הולכין אחר הרוב כר"ח יעוי"ש.
ותירץ הש"ש משום דהא קיי"ל כשמואל בנדה דנ"ז דאין האשה טמאה מה"ת עד שתרגיש בבשרה ואם נולד הספק במקום הקביעות כגון שראינו שלקח נכרי לפנינו מאחת החנויות קבוע כמש"כ התוס' בחולין דצ"ה וכיון דתני ר"ח דחייבין עליו על ביא"מ ע"כ בטומאה דאורייתא היא דבטומאה דרבנן ליכא חיוב קרבן וא"א בלא הרגשה וכיון שהרגישה ביציאת דמים מבשרה אלא שלא נודע לה אם הוא מן המקור או מן העליה הו"ל נולד הספק במקום הקביעות וכל קבוע כמפ"מ דמי ואאפ"ל דהוא מטעם רוב וע"כ משום דהוא רוב ומצוי זהו תו"ד אולם באמת זה אינו מכוין להלכה דהא קי"ל דמקור מקומו טמא ומקיר שהזיע ב' טיפי מרגליות טמאה טומאת ערב כרשב"ג בנדה דמ"א והכי קיי"ל וא"כ אף שלא בהרגשה היא טמאה טומאת ערב מה"ת וחייבין על ביא"מ ושורפין עליו אה"ת ואין ראי' מר"ח דהוא משום רוב ומצוי ואפשר דמשום רו"ק הוא דהולכין אחר הרוב ולפ"ז י"ל בטעם אביי להך לישנא דבתר חששא דאידי ואידי ספק משום דבראתה בהרגשה ונולד הספק במקום הקביעות הוי קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ואם ראתה שלא בהרגשה י"ל דלהכי הוי ספק כיון דרוב דמים הבאים מן המקור באים בהרגשה כמש"כ הרמב"ם והפוסקים וזו שלא הרגישה הרי איתרע לה רובא ואפשר דבא מן העליה דאע"פ דבמרגשת הוי ספק אם הוא מן המקור או מן העליה מ"מ הא הטבע נשאר דרוב דמים מן המקור שמצוי לזוב אלא דקבוע גזיה"כ הוא דכמע"מ דמי וכיון דטבע המקום לזוב בהרגשה וזו שלא הרגישה איתרע לה רובא, ועי' בשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' כ"א שכ' סברא זו דבראי' שלא בהרגשה כיון דאיתרע רובא דרוב דמים הבאים מן המקור באים בהרגשה י"ל שהוא בא שלא מן המקור והנה בהא דנמצא על שלו או על שלה דחייבים בקרבן מקשה הש"ס בנדה דנ"ז לשמואל דס"ל דאין האשה טמאה עד שתרגיש בבשרה מה"ת רק מדרבנן מהא דנמצא על שלו טמאים וחייבין בקרבן ה"ד אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורין אלא לאו דלא ארגשה וקתני וחייבין בקרבן ומשני לעולם דארגשה ואימור הרגשת שמש הוא ולפ"ז כיון דע"כ מיירי שהי' הרגשה וכסבורה הרגשת שמש א"כ לא נולד לה הספק במקום הקביעות דכסבורה שהוא הרגשת שמש וגם לא יצתה מן הרוב שדם בא בהרגשה ובודאי דחזקתו מן המקור וע"כ אפילו למ"ד דאזלינן בתר חששא חייבין בקרבן ומיושב קוהתו"ס ולפי"ז י"ל דלמ"ד בתר חששא גם בהרגשת עד דמשני דאימור הרגשת עד הוא ודנו האחרונים דהרגשת עד הוי מה"ת וגם בהרגשת עד טמאה מן התורה וכיון דלא נולד הספק במקום הקביעות וקבוע אין כאן לא יצתה מן הרוב.