אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יד · א
הרמב"ם בפי"א מהל' מאכ"א הל' י"ב כתב יראה לי דאפילו דשיל"מ אם נתערב בשאינו מינו ולא נתן טעם מותר לא יהי' זה שי"ל מתירים חמור מן הטבל שהרי איפשר לתקנו ואעפי"כ שלא במינו בנו"ט ואל תתמה על חמץ כו' והראב"ד כ' על זה משנה שלימה היא והכ"מ כ' מתחילה בכונת הראב"ד להא דביצה דמשני רב אשי משום דשיל"מ ותמוה דלפ"ז מביא ראי' לסתור שהרי משם מוכיח הרשב"א דגם בשא"מ דשיל"מ לא בטיל ותירץ דמים ומלח לגבי עיסה הוי כמב"מ אבל ראי' אין משם והעיקר מש"כ הכ"מ להוסיף דכונתו למשנתינו דנדרים דנ"ב בהנודר מן היין ונתערב אם יש בו דנו"ט אסור וכמבואר בירושלמי הלין נדרי כי' ובאמת כן מבואר בנדרים נ"ט דקונמת הו"ל שיל"מ משום דמצוה לאתשולי ובס' ברוך טעם שער התערובות ובמנחת חנוך התעוררו בנודר מן הדבר ונתערב כלו דדמי כמו נשרף כלו שאין נשאלין עליו דהא אפילו למדס"ל דאכלה כולה נשאלין עליו משום דמחוסר קרבן ומלקות שבועות דכ"ח אבל בנשרף ובנתערב כלו דאין מה לתקן אין על מה לשאול, וגדולה מזו נסתפק בס' שער אפרים דבזה"ז דליכא קרבן ומלקות ל"ש סברת אמימר דאין נשאלין עליו וכיון אכן דאם נימא דנתבטל אין לו היתר כלל ומן התורה אין לו שאלה ואין לו מתירים א"כ מהכ"ת נחמיר ונאמר דהוי דשיל"מ ולא בטיל ולא נחמיר ולא נאסור ולא יהי' לו מתירים והא מדאורייתא אין לו היתר כלל ומאי שייך לומר בזה עד שתאכלנו באיסור תאכלם בהיתר כיון דנתבטל ולא דמי לשארי דשיל"מ כמו חדש דניתר בודאי גם אם נתבטל משא"כ בזה דאם יתבטל אין לו היתר כלל והביאו ראי' מזה לשי' הר"ן דס"ל דדשיל"מ לא בטיל משום מין במינו ובזה י"ל דכיון דקודם התערובות הי' לו היתר ע"י שאלה חשוב מב"מ אעפ"י שעכשיו אחר התערובות אין לו היתר חשוב מב"מ ולפ"מ שהסביר הר"ן בדשיל"מ משום מב"מ דהוי מב"מ בעצם ומצד ההיתר וכ"כ בשאינו מינו בטיל כיון דאין מב"מ ממש א"כ אין זה רק בנודר ונתערב כולו אבל באיסור חדש וכיו"ב דשייך בו סברת רש"י עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, וא"כ גם במין בשאינו מינו שייך סברא זו איפשר דלא בטל גם בשא"מ ואין ראי' ממשנתינו דנדרים לשארי איסורים ולהכי כתב הרמב"ם יראה לי וכללא כייל דכל דשיל"מ בטל מין בשאינו מינו.
אולם לפ"ז מוקשים ד' הרמב"ם שכתב ולא יהיה זה חמור מן הטבל דהא גם תערובות טבל אין בידו לתקן מן התורה דבטיל ברוב ורק דמפריש מדרבנן כמבואר במנחות דל"א וברא"ש נדרים דנ"ח דאי אפשר להפריש מן החיוב על הפטור. וא"כ איסור דאורייתא המעורב בו אין לו היתר ורק למה שאסרו והחמירו מדרבנן י"ל היתר שלולא האיסור לא הי' שום היתר ול"ש הטעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ועכצ"ל משום מב"מ לפי דקודם התערובות י"ל היתר ול"ש בו רק טעם הר"ן ולהכי בשא"מ מותר משא"כ בשארי איסורים דשייך עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר מנ"ל דבשא"מ מותר ועי מנ"ח מ' טבל.ל