אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן יא · ד
והנה בדברי המשכנ"י שם מתיר במעמיד בשמרי תרומה וכתב ולא דמי לשמרי יי"נ שהחמיר ר"ת הרבה דשאני יי"נ דאפילו פירשא בעלמא אסור ואפי' שמרים שיבשו אסורין כל יב"ח אבל הך דתרומה דמי למעמיד בקיבת נבלה כו' ואם הן בעצמן אינן אסורין מכש"כ להעמיד ולחמץ בהן דלאו איסורי הנאה נינהו כו' יעוי"ש. ולפי"ז לפי דעתו מכש"כ בסתם יינם דרבנן דמותר בהנאה ואפרן מותר בדין שיהי' שמרים שיבשו מותרין אפילו תוך יב"ח, ותמיהני לפי"ז בדברי הרמ"א שלא הגיה בסי' קכ"ג סעי' י"ד בדין שמרי יין שיבשו דגם בתוך יב"ח ולאחר ב"ח שלא נתמדו מותרין דכיון דאי"ר לאכילת כלבים בדין שתהי' מותר בזה"ז וכן בסעי ט"ו בדין המחמץ בשמרי יין של עכו"ם תוך זמן איסורם דכל העיסה אסורה בהנאה שלא הגיה דבזה"ז מותר ובסעיף י"ד י"ל דאין נפ"מ דלאכילה הא אינו ראוי ובהנאה בלא"ה מותר אבל בדין המחמיץ בשמרי יין של עכו"ם דאסור יקשה דהא כבר פקע איסורא משמרים כיון דאי"ר לאכילה, ומסתימת הרמ"א נראה שלא כד' המשכנ"י וצ"ע בטעמא דהא גם לד' החו"ד דס"ל דשמרים לא נפקעו איסורן משום דראוין להעמדה מ"מ זהו רק היכא דהאיסור בגוף הכמרים י"ל דדמי לשאור אבל בשמרי יין שהאיסור משום תערובות יין והא היין אין בי כח העמדה, אלא דבאמת גוף הדין דהמחמיץ בשמרי יין דהעיסה אסורה המובא בתוס' ורא"ש משום דלטעמא עבידי ואפילו באלף לא בטיל וקשה דהא דלטעמא עבידי היינו השמרים שיש בו כח העמדה אבל היין הא אין בו כח העמדה כלל א"כ מהיכ"ת תיאסר ובהגהות אשר"י בע"ז מתיר שם מהאי טעמא, וכבר נתקשה בזה בשו"ת פני יהושע סי' י"ב וכתב דצ"ל בשי' ר"ת דס"ל דהשמרים נעשים נבלה וס"ל כהני רבוותא דמלח ותבלין שבלעו איסור אוסרין והנאסר חמור מן האוסר כמבואר בטור סימן ק"ה ומה"ט תמה על הב"י שפי' כר"ת, ולכאורה נראה מזה סייעתא לד' הש"ך בחרצנים דאפרן אסור וצ"ל דס"ל דעשאוהו חכמים בחרצנים ושמרים תוך יב"ח כגופו של איסור יי"נ ולא מחמת הבלוע שבו לפיכך גם אפרן אסור ולהכי כיון דגוף השמרים אסורים מה"ט העיסה נאסרת דלטעמא עבידי ואפילו באלף לא בטיל משום דגוף השמרים אסורים וכיון שכן אף שנתיבשו לא פקעי איסורן משום דראוים להעמדה כמש"כ החו"ד, אולם א"א לתרץ כן ד' המחבר שהרי הב"י פי' דאפר חרצנים מותר ולא ס"ל דחרצנים הם כגופו של איסור ורק מחמת הבלוע נאסר כמש"כ התשב"ץ והדג"מ וגם גוף הסברא דחרצנים הוי כגופו של איסור הוא כהלכתא בלא טעמא ויותר נראה כמו דמסיק הפנ"י בתשו' שם דטעם האוסרין דס"ל דיין מחמיץ ג"כ דהא בהעיסה יש תערובות מים ומי פירות עם מים מחמיצים והמתירים ס"ל דמי פירות עם מים אינם מחמיצין יעוי"ש, וצ"ל דאע"ג דגם השמרים מחמיצים מ"מ ל"ה זוז"ג משום דהיין לבד מחמיץ ג"כ.
וכמו שנראה כן מד' הש"ך סוס"י פ"ז, ומה שהמים שבעיסה גורם שיהי' היין מחמיץ עם מי פירות לא חשיב זוז"ג דזהו רק גורם שתהי' כח להיין להחמיץ כמו בכל שאור שמחמיץ בשיש בו תערובות מים, ולפמש"כ דהיין מחמיץ ג"כ והשמרים ראוים להעמדה לפיכך ס"ל להרמ"א דלא נפקע איסורן כמש"ש החו"ד משום דראוין להעמדה, ועוד נראה להוסיף דאע"פ שנפסלו השמרים ואי"ר לאכילה מ"מ כיון דכל איסורם מחמת הבלוע א"כ מה בכך שנתיבשו ואי"ר לאכילה הא כל בלוע בקדרה אי"ר לאכילה אלא שהבלוע יוצא פ"י בישול וכמו בחרסים המבואר בסי"ג דאם כששורין אותם במים פולטים יינם אסורין בהנאה.
ולהכי קים להו לחז"ל בחרצנים ושמרי יין תוך יב"ח אף שנתיבשו עוד יש בהם בלוע הראוי להפליט ע"י שרי' והעמדה ולהכי לא נתבטל הבלוע מתורת אוכל ומשקה כשאר בלועי קדירה ולפיכך לא הגיה הרמ"א בסתם יינם בזה"ז דאף דמותרין בהנאה מ"מ לא נפקע איסור שתי' מיני'. על הבלוע שראוי לפליטה ע"י העמדה.