אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן יא › א

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן יא · א

סימן יא

לכאורה נראה דאם נתיבשו בכה"ג ע"י תערובות דברים השורפים עדיף מיב"ח ותמד וכאפרן וכמש"כ דהנ"מ להשיג על הש"ך בסי' קכ"ג ס"ק כ"ו דלהכי כ' הב"י בחרצנים דאפרן מותר דכיון שלא נשאר בו לחלוחית יין ועדיף מנתמדו ושהו יב"ח, ועי' בפ"ת שם סק"י ולא דמי לאפר יי"נ וכ"כ התשב"ץ בח"ג סי רצ"א ובחדושי בית מאיר ליו"ד הרגיש בזה וכבר קדמוהו התשב"ץ שם מדין המבואר בסט"ז שם דתמצית היין הנקרש על דופני החביות והקנקנים נהגו בו היתר כו' שכיון שנתייבש כ"כ כבר כלה כל לחלוחית יין שבו וכעפר בעלמא הוא עכ"ל והא התם ביין מיירי דהוי גופו של איסור וא"כ הא מפורש בגמרא דאפרן אסור ובתשב"ץ לא תי' כלום ע"ז, וצ"ל דגם בתמצית היין הנקרש הוא רק משמרי יין וכיון שנתייבש ולא נשאר בו רק שמרי יין דמי לנתמדו ושהו יב"ח אבל עצם יין אף אם ותיבש ויעשה לעפר אסור רלא עדיף מאפרן, ובאמת לדברי הש"ך שאינו מחלק וס"ל דאפרן אסור בחרצנים דהוי כגופי של איסור כיין תמיהני שלא השיג על השו"ע בסעי' ט"ז בדין תמצית היין הנקרש דמה בכך שנתיבש הא מ"מ גם אפרן אסור וצ"ע והחת"ס בתשובה הובא בפ"ת שם מקיים דברי הש"ך והביא סיוע מע"ז דס"ה בהא דלא נצטרי זיקי דרוצה בקיומו של הכלי אסור משום דהוה בסים לדבר האיסור וכגופו של איסור ולהכי גם בחרצנים ושמרי יין תוך יב"ח הוי כגופו של איסור יעוי"ש.

ולא אדע איזה דמיון יש לזה דשאני התם דכל זמן שיש הבלוע בגוף הכלי, הכלי ג"כ אסורה והוי כגופו של איסור ויש בזה ענין רוצה בקיומו משא"כ בחרצנים ושמרי יין שנפשו אפר כיון דמועיל נתיבשו ונתמדו יב"ח מהכ"ת שיאסור אפרן ואף דבב"ח דהוא מן הנקברין ואפרן אסור כמבואר ברמב"ם ואע"ג דאפשר לסוחטן אם הי' מציאות לסחוט הי' מותר לכו"ע, וכבר הרגיש בזה הכו"פ בסי' פ"ז ובפתיחה לפרמ"ג בב"ח וכ' דאפשר דא"א מדרבנן (ועי' בבאורי הגר"א יו"ד סי' קנ"ה דס"ל דאסור מדאורייתא אפר של בב"ה דאסור שלכדה"נ ומקורו מדברי המרדכי יעוי"ש) וה"נ נאמר בחרצנים ושמרי יין מ"מ עכ"פ הא מהני תמד ויב"ח משום דנתיבש מה"ט גם בנעשה אפר תוך יב"ח מותר כיון דאין עוד שום שנתיבשו שהחמירו בזה כדעת ר"ת היכא שלא נתמדו הי' נראה לדון דבסתם יינם בזה"ז דבטל בס' והרי חזינן שאין בהם טעם ין ומותרין ורק היכא שאוסר במשהו י"ל דתוך יב"ח יש בו לחלוחית יין משא"כ בזה"ז דתלוי בטעם כיון שאין בו טעם יין שרי אלא דמד' הר"ת דס"ל דסתם יינם בס' וממחלוקתו עם ר אפרים נראה דאף בסתם יינם החמיר הר"ת ואפשר דאעפ"י שאין בו טעם יין הוא כבלוע בכלים ושיפלוט אח"כ ע"י שרי' והעמדה].

אולם גם לדעת הש"ך דס"ל בחרצנים ושמרי יין דאפרן אסור כדין אפרן של סתם יינם נראה דלמה שהקיל הרמ"א בסתם יינם בזה"ז דמותר בהנאה דגם אפרן מותר דדמי לכל איסורי אכילה וכשרץ שרוף דמותר ומה שהחמיר הריב"ש בסי' רנ"ה בסתם יינם אזיל לשי' שם דס"ל דסתם יינם איסור בהנאה אבל לדידן בסתם יינם בזה"ז דמותר בהנאה נראה פשוט דאפרו מותר ותמיהני על הרמ"א בסי' קכ"ג סכ"ד כדין אנואה ארדיינטו של נכרים דאסור בהנאה כיין עצמו ובהגה פי' שרוף שעושין מיי"נ אעפ"י שאינו רק זיעה מן הוא כאיסור עצמו עכ"ל שלא הגיה דלדידן בסתם יינם דמותר בהנאה דמותר.

ואולי שכל הרמ"א את לשונו שעושין מיין נסך היינו מעצם היין נסך אבל לא מסתם יינם ואפ"ל עוד דהריב"ש דן שם מתורת ק"ו וז"ל אם בחטים של שכר הבאת סתם יינם אסור האפר אחר שרפה כש"כ בסתם יינם עצמו שאסור בהנאה ואפילו לאחר שנשתנה לצורה אחרת במראיתו וטעמו ומה שאמרת שאין כאן עצמות היין אלא הזיעה שלו זה הי' בזיעה היוצאת מחמת הליחות שלא ע"י חום כו' אבל היוצאת מן המשקין הרי הוא כמשקין כו', וי"ל דהריב"ש הוסיף לחזק את האיסור בתורת ק"ו דאם אפרן אסור כש"כ הזיעה אבל לטמש"כ אח"כ דהזיעה הרי הוא כגוף המשקה ולהכי אפילו אי מותר מ"מ הזיעה אסור להכי גם בסתם יינם לדידן דמותר בהנאה מ"מ זיעת המשקין דיין שרוף מסתם יינם אסור וכן מבואר בד' התשב"ץ שם שכתב ג"כ בדין זה האגואה ארדיינטו דלא דמי לאפרן דהרי הוא משקה יעוי"ש ונראה שכן החזיק הרמ"א בשיטתו, אולם סי' ל"ו מפרש ד' הריב"ש לעפר ופנים חדשות באו לכאן בזה"ז דסתם יינם מותר בהנאה מותר גם לדעת הש"ך.

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה