אור ברסלב
אחיעזר (יוד) סימן טו › ב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן טו · ב

א

ומאי דפשיטא להו להמחברים הנ"ל מספקא לי טובא דהא בודאי מיירי דמכיר את הפסח שלו אלא שנתערבו העורות שנמצא יבלת באחד מהם וא"כ על כל חד וחד נימא דהוא מן הרוב כדין כל דפריש מרובא פריש ואף דהוא קבוע מ"מ ד' הר"ש דקבוע שאינו ניכר אאמד"ר אף היכא דל"ש דין ביטול כמש"כ לתרץ דלהכי לא נאסרו כל השדות לזריעה משום נחל אימן משום דהוי קבוע שאינו ניכר אף דבקרקע ל"ש ביטול וכ"ה דעת התוס' בנזיר (די"ב) דא"א משום קנס דהתם ל"ש ג"כ ביטול דקבוע חידוש הוא ואין לך בו אלא חדושו היכא שניכר האיסור ואף שזהו מחלוקת בין הפוסקים מ"מ לשי' הפוסקים דקבוע שאינו ניכר אאמד"ר אף היכא דל"ש ביטול וא"כ על כ"א מן הפסחים אמרינן שהוא מן הרוב שלא נמצא בו היבלת ונהי שאינו מתבטל ברוב איסורים לדון מתורת ביטול אבל לשתרי מטעם כל דפריש דהוה קבוע שאינו ניכר ובודאי מה שתי' הענג יו"ט אינו מספיק ג"כ כמו שהשיג כתר"ה ויפה העיר דנהי שאין המתבטל משיג מעלת הביטול הוא דוקא היכא דבעינן להתיר התערובות ולהכשירו בתורת המבטל שיהי' כשר לקרבן אבל בזה בעינן רק היתר אכילה ואין אנו באים לחדש על המתבטל איזה מעלה רק להתירו באכילה, אלא דלפמש"כ דהקו' היא מצד קבוע שאינו ניכר ושייך בזה כל דפריש נסתר תירוצו מצד אחר.

דע"כ לא חידשו שאין הביטול משיג מעלת המבטל רק היכא דבעינן להתיר כל התערובות מתורת ביטול ובזה אמרינן נהי דהאיסור נהפך להיות היתר אבל מהכ"ת ישיג מעלת המבטל דסוף סוף הא לא נטוה לשמה ולא נאפו המצות לשמה משא"כ אם אנו דנין מצד כל דפריש מרובא פריש בזה בודאי אמרינן גם להשיג מעלת המבטל כיון דאנו דנין דהוא מן הרוב ואין אנו דנין ע"ד מיעוט המתבטל, ומה"ט דנתי למעשה באופה שאפה מצות שמורה והיו בתוך העורכות א"י דאדעתא דנפשייהו קא עבדי ודנתי בזה לצרף דמ"מ הוי קבוע שאינו ניכר ואמרינן בזה כל דפריש מרובא פריש לגבי הקונים והוא מן הרוב שנאפו לשמה וה"ר לזה מקוהתו"ס ב"מ (דף ו) בקפץ אחד מן המנויין לתוך כו' שהקשו דליבטלו ברובא ולכאורה אין מקום לקושייתם דאיך ישיג מעלת המבטל כיון דהמנוי נפטר ואיך יבוא לידי חיוב ע"י ביטול ברוב וסוף סוף ספיקא הוי, ולמש"כ י"ל דסמכו בעיקר קושייתם דנימא דניכבשינהו דניידו וכל דפריש מרובא פריש וכמש"כ התוס' דקבוע ל"ש כיון שאינו ניכר ובס' אה"ז מבואר ביותר שתירצו מתחלה דבע"ח לא בטיל ואח"כ הקשו דנימא דנכבשינהו דניידו ונימא כל דפריש מרובא פריש יעוי"ש ולפ"ז שפיר הקשו דנימא כל דפריש וזהו מן רוב המבטל המחויבים במעשר וא"כ גם בנתערב לפני זריקה דהוה קבוע שאינו ניכר ועל כל אחד נימא שזהו מן הרוב בודאי ראוים לזריקה ולהקטרה כל החמשה פסחים בזאח"ז דעל כ"א אמרינן שזה מן הרוב עכ"פ תירוצם אינו מעלה ארוכה דמה לנו מה שהפסחים הנשארים אסורים לו לפי שאינו נאכל אלא למנויו מ"מ הפסח שהוא מכיר שהוא שלו אמרינן שהוא מן הרוב שאינם מבעלי מומין ואף דהרוב אינם ניתרים לו הא מ"מ אינם בע"מ דאטו דין רוב הוא דוקא להתיר הא על עצם המעשה באיזה מעשה שיהי' דנינן רוב א"כ הא הפסח שלו הוא מן הרוב שאינם בעלי מומים (ואף דנימא דהוי כבא לשאול עליו ועל חברו מ"מ אין זה אלא מדרבנן ומה"ת מותר גם בכה"ג, ועוד נראה דהיכא דאיכא רובא ל"ש לומר דהוי כבא לשאול עליו ועל חבירו דהרי כל רובא מותר אף שיאכל אח"כ המיעוט).

ולא עוד אלא דבגוף היסוד שכתבו דאין בזה דין ביטול כיון דהרוב אסור לו הנני מסופק בזה, דע"כ ל"א דאין איסורים מבטלים זא"ז היינו היכא דכל האיסורים שוים כמו פיגול נותר וטמא דפסולם בקדש ואסורים לכו"ע משא"כ אם נתערבו איסורים איסור שאסור לזה ומותר לזה כמו בנודר מן הדבר בקונם פרטי ונתערב בו חלב ודם בודאי די"ל דבכה"ג נתבטל החלב והדם בהיתר של הנודר דנהי דלדידיה הוה איסור באיסור אבל לגבי אחר הוי איסור בהיתר וכיון דלגבי אחר נתבטל ממילא דלגבי הנודר בעצמו נתבטל ואם אכלו כולו אינו לוקה משום חלב ודם וה"נ כיון דאיסור שלא למנויו אין זה פסול בגוף הפסח ולבעליו הוא מותר בודאי ראוי שיבטל וחשוב בע"מ איסור בהיתר וה"נ היכא שהוא מכיר את הפסח שלו שאין בזה ספק שלא למנויו והספק הוא מתערובות בע"מ וא"כ מהכ"ת לא יתבטל והוי שפיר איסור בהיתר וע"כ ל"א דאין איסורין מבטלין זא"א להתיר באכילה רק משום דעל כל משהו ומשהו יש איזה איסור שיהי' אבל בזה שבודאי אין איסור אלא למנויו רק ספק תערובות בע"מ ולגבי זה הוי איסור בהיתר ובודאי דלמ"ד דאיסורין מבטלין זא"ז בכה"ג מתבטל אלא אפי' למ"ד דאין איסורין מבטלין זא"ז וא"כ צ"ל משום דהוה מין במינו גמור וכמו היתר בהיתר אבל באיסורים החלוקים ואיסור פרטי לאדם אחד ואיסור כללי לכו"ע הוי מין בשא"מ ובטל.

ובזה נדחה ג"כ מה שפלפל בס' בית הלוי ח"ב בקו' הש"ס בזבחים דע"ב וליבטלינהו ברובא דהא למ"ד אין איסורין מבטלין זא"ז ממילא בנתערב בו שוה"נ אסור להדיוט משום דאין איסור הקרש מבטל איסור שוה"נ וכיון דאסור להדיוט ממילא אסור לגבוה משום דאינו מן המותר וכמו בערלה שנתערב בפחות ממאתים. ולפמש"כ אין מקום לזה כיון דהקדש מותר לגבוה ושוה"נ אסור גם לגבוה ממילא הוי איסור בהיתר ובטל ובפשוטו מוכרח מקושי' הש"ם ליבטלינהו ברובא והא בע"ח בחיותן אסורין משום אבמה"ח ואינה זבוחה ול"א אין איסורין מבטלין זא"ז וע"כ צ"ל משום דאיסור זה יש לו היתר בשחיטה וה"נ בקדשים ניתרין בזריקה משא"כ איסור שוה"נ שאין לו היתר מבואר דכל דהאיסורים חלוקים הוי איסור בהיתר ובטל [שו"ר ביד המלך ה' מאכלות אסורות שחידש שם באמת דבנודר מכל הבהבות ל"ש לדון רוכ כיון שאין הרוב ההיתר וישב כזה ויעוי' בהנהות יד איתן ביו"ד סי' ק"א, ולדעתי כל זה אינו ומה"ט נדחה ג"כ מה שתירצו המחברים וחידשו דלהכי לא בטיל בשום דבעת התערובות אסורין לאכול מבעו"י ואין איסורין מבטלין זא"ז ובערב הוי כתחלת ביאתן בתערובות ולפמש"כ ז"א דגם ביום הוה איסור בהיתר כיון דאיסור זה יש לו היתר אח"כ

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה