אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ח · ז
כל זה כתבתי לפי הבנת מעכ"ת בד' הרשב"א וכמו שהביא כן בשם החת"ם יו"ד סי' כ"ג דלדעתו בעוף בחד סימן מתה ומטמאה מחיים והחת"ס הקשה ע"ז דא"כ יקשה קו' הש"ס דליתנינהו בעוף ניטל הירך והחלל שלה ושינויא דנבילה דמטמא מחיים לא קתני דהא קתני פסו"ה אבל תמיהני דבודאי גם הרשב"א מודה דבעוף בחד סימן מפרכסת כחי' ומאי דמפרש וכי מתה עומד ומולק וכן תקשי לך עולת העוף דבעי ב' סימנים דמתה בחד סימן ומטמא היינו עם המפרקת ורוב בשר וכמש"כ כן המהרש"א בד"כ בפירש"י וכן כתב שם הרשב"א בד"כ מפורש דמשום המפרקת ורוב בשר עם חד סימן מטמא מחיים ולהדיא מבואר בד' הרשב"א שם דבחד סימן בלא מפרקת ורוב בשר ומפרכסת אינו מטמא יעושה"ט, ובאמת הרי סוגיא ערוכה וגמ' מפורשת כן בחולין דק"ב אכל אבמה"ח ממנה אינו סופג את ארבעים ואין שחיטה מטהרתה כו' אלא לאו בב"נ מכלל דאסור ועי' בפירש"י ותוס' שם הרי מפורש דבעוף טמא כשהיא מפרכסת אחר שחיטתה ב"נ מוזהר עליה משום אבמה"ח הרי דחי' היא והרי גם לחזקי' דס"ל בדקכ"א דאינה לאברים מסיק הגמ' שם דיצתה מכלל חיה שאינו חייב משום אבמה"ח ולכלל מתה לא באה שאינה מטמאה, א"כ בזה שמפורש דחייב משום אבמה"ח בודאי דלכלל מתה לא באה ואינה מטמאה משום נבילה ותמיהני ע"ד התוס' בדפ"ד בד"ה בעינן שכתבו ודוחק לומר דהכא איירי בעוף דאין חיות כ"כ דהכשירו בסימן אחד דהא ש"ס ערוך הוא וראיתי שהרגישו בזה ודוחק לחלק דאעפ"י דחיה היא לענין אבמה"ח מ"מ איננה בהעמדה והערכה.
והא מפשטות הש"ס בחולין ד"ל ובתוד"ה והתנן שם מבואר דאין חילוק בזה דהא דייק ממאי דאינו מטמא טומאת נבילות דהוי בר העמדה והערכה וצע"ק, ומהא דדקכ"א שם דמשני אמר חזקי' הואיל ויכול לגוררה על פחות מכזית כו' אין ראי' דהא לא הו"מ לשנויי דשאני עוף שאין בו דין מפרכסת משום דאכתי קשה הא סופו לטמא טומאה חמורה אחר שתפסק מלפרכס ועל כן שני הואיל ויכול לגוררה על פחות מכזית ולא יבא לידי טומאה חמורה כלל ואפשר דבאמת בעוף היא מתה מיד ובכל גוני א"צ הכשר ורק מפירש"י שם שפי' אבל נבילת עוף טהור שכבר מתה הא רש"י לס"ל כהרשב"א בחולין ד"כ אבל מדק"ב ראי' מפורשת, ובאמת גם לחזקי' דס"ל אינה לאברים תמוה מהא דדק"ב דמשנה הוא בטהרות בנבילת עוף טמא דמבואר דב"נ חייב משום אבמה"ח דמפרכסת וכבר תמה בזה הגרעק"א בתוספותיו לטהרות ואולי נחלק דדוקא בבהמה ברוב שנים ס"ל דאינה לאברים אבל בסימן אחד בעוף חשוב אבהמ"ח דאעפ"י דלענין דין שחיטה הל"מ דבעוף סגי בסימן אחד מ"מ לענין מציאות דפירכוס בסימן אחד חשובה מפרכסת וב"נ חייב עליה משום אבמה"ח וגם חזקי' מודה בזה רק בשחט שנים או רוב שנים בבהמה ס"ל לחזקי' דיצתה כלל חי' משא"כ בסימן אחד בין בבהמה ובין בעוף וכן נראה מוכרח דאין חילוק בין בהמה ועוף ומפרכסת אינה מקבלת טומאה מסוגית הש"ס במקומו דאר"ת אף אנן נמי תנינא מלק בסכין מטמא