אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ו · א
מש"כ כת"ר להקשות ביבמות דל"ג בזר שאכל מליקה דלחייב ג"כ משום טריפה כמבואר בחולין דכ"ח דכי תבר לה שדרה ומפרקת הוי טריפה כבר קדמו בס' חמדת שלמה בקושי' זו בחיו"ד סי' י"ב יעו"ש והביא משמעות דהתוס' בחולין דל"ב בד"ה ורמינהו דמשמע מדבריהם דנטרפה ואח"כ נתנבלה חייב משום טריפה ונבילה ולכאורה אפ"ל דלהכי חייב משום טריפה ונבילה שכן מטמא וע"כ חל נבילה על טריפה ולפ"ז בחליקת העוף דאינו מטמא בבית הבליעה אין איסור נבילה חל על טריפה ומה שאמר דחייב משום נבילה ולא אמר משום טריפה דמשכח"ל בהחזיר סימנים לאחורי העורף ומשחותך הסימנים ע"י מליקתו הוי נבילה ולהכי לא נקיט בלא החזיר כיון דבלא"ה אינו חייב אלא אחת ומ"ל נבילה ומה לי טריפה אך אכתי אין זה מספיק לתרץ למש"כ רש"י ותוס' ביבמות שם דמשו"ה הוי זרות ומליקה בת אחת דשניהם אינם חלים עד אחר שנסתלק איסור מעילה והדר הו"ל טריפה ונבילה בבת אחת וילקה משום טריפה ג"כ ולמש"כ התוס' שם בד"ה אלא בתירוצם השני דבר קפרא סבר דר"ש לטעמי' דאית לי' איסור זרות לפני זריקה א"ש כמו שכתבתי דבע"כ מיירי דהחזיר סימנים לאחורי העורף דאל"כ יקשה האיך יחול זרות על טריפה דהא מכי תבר לה שדרה ומפרקת הו"ל טריפה וניהו דנבילה וזרות חיילי בבת אחת במליקתו אבל על טריפה איך יחול זרות אע"כ דבאופן דהחזיר סימנים לאחורי העורף מיירי ולהכי אין כאן משום טריפה כלל אבל למה שתירצו בתי' הראשון קשה.
והנה הא דמשמע מדהתוס' בחולין דל"ב שם דטריפה שנתנבלה חייב משום טריפה ונבילה ממש"כ דבעוף טמא אין במינו טריפה היינו טריפה לחודה דלקי גם משום נבילה צריך טעם למה יחול נבילה על איסור טריפה דמשום דמטמא אין זה מספיק דאינו לא כולל ולא מוסיף דנימא שנתוסף איסור על ידו ועי' בתשו' מהדו"ק חאו"ח סי' ל"ו ונובי"ת חאו"ח סי' ק"כ ויו"ד סי' י"ג ולא זכרו ד' התוס' בחולין כלל עכ"פ לא מנינו שיהי' זה מוסיף מה שנתוסף טומאה על ידו ואין זה רק בגדר חומרא דאיסור זה חמיר שמטמא ולכאורה אפ"ל דנבילה חמורה שניתוסף בו איסור בשעה שהיא מפרכסת לבני נח דמצד טריפה שרי לב"נ משום מי איכא מידי כיון דהשחיטה הועילה לישראל להוציאה מידי אבר מן החי ע"י מה שמטהר מידי נבילה והוי שחיטה לגבי ישראל משא"כ בנתנבלה בשחיטה דלא הועילה השחיטה לגבי ישראל והוי אבמה"ח לבן נח בשעה שמפרכסת וגם אחר השחיטה הוי מוסיף על בני מעיים לפ"מ דקיי"ל מזמנים לישראל ואין מזמנים לנכרים על בני מעיים ורק דההיתר משום מי איכא מידי אבל בנתנבלה בשחיטה הב"מ אסור לב"נ ואע"פ דמה שנתוסף האיסור הוא משום אבמה"ח לב"נ ולא משום נבילה מ"מ הא איסור מוסיף חל אפילו בב' שמות כמש"כ התוס' ביבמות דל"ב וראי' מבת בתו שנעשית כלתו וכיון שהב"מ נאסר מצד נבילה נאסר כל הבשר מצד כולל ולפ"ז לא משכח"ל שיחול נבלה על טריפה רק בשחיטה אבל אם מתה מאליה לא נתוסף על ב"מ איסור וגם בשחיטה תלוי במחלוקת הפר"ח והתבו"ש בסי' כ"ז דלמאי דקיי"ל דלא כר"ל בשחט את הקנה ואח"כ ניקבה הריאה מ"מ בב' סימנים כו"ע מודים דכמאן דמנחי בדיקולא דמי ובזה הי' מקום לחדש דבעוף להחילוק המובא בתוס' חולין דפ"ד דלא אמרינן מפרכסת הרי היא כחיה ומתה מיד דזוטר חיותי' ונסתלק גם אבר מן החי לאחר חתיכת רוב סימנים מיד אין כאן מוסיף נבילה על טריפה ויתישב במליקה דאין כאן מוסיף (וגם אם חותך רוב בשר עמו הוי מתה קודם אלא דלפרש"י בחולין ד"כ חותך הסימן ואח"כ רוב בשר] אולם נראה דאין זה מוסיף דהא איסור אבמה"ח לא נתחדש ע"י הנבילה דהא מעיקרא אסור מצד אבמה"ח וגם אם בהמה בחייה לאו לאברים עומדת מ"מ אי הי' תולש מן החי הי' אסור גם מתחלה רק דע"י שחיטה יסתלק מעלי' האיסור בשעה שמפרכסת ג"כ ובנתנבלה שאין כאן שחיטה כל זמן שיש לה חיות הוי אבמה"ח ואיסור דאבר מן החי במקומה עומדת ואין כאן הוספת איסור חדש כלל (שוב העירוני לעיין בתשו' כתב סופר חיו"ד שהעיר במקצת מזה]