אור ברסלב

אחיעזר (יוד)· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

השמטות

סימן נ

דף יח ע"ד שורה כח אחר ויצטרפי נשמט:

ועי' באס"ז בב"מ שם שתמה בזה ועי' בחי' הריטב"א.

שם שורה מס אחר דנ"ג נשמט:

ועי' בחי' הרשב"א גיטין ד"ג מש"כ מתחלה בשם התוס' דגם מטמא תרומה אינו אסור מדאורייתא וקרא אסמכתא אי נמי כיון דליכא לאו אלא עשה לא החמירו וכ' דאין דברים אלו מתחוורין בעיני אלא מפום דהו אפשר לאוקמי במסמא חולין אבל שלא לטמא תרומה דאורייתא הוא עי"ש.

דף יט ע"ד שורה נה אחר תיבות הוי נשמט:

מצה ועי' להלן אות י"א

דף כד ע"ב שורה ז. אחר כר"א נשמט:

ומאי דאמרינן דאם יש בה טעם דגן אדם יוצא בה יד"ח בפסח דהא דלא נתבטל מצד היתר בהיתר ועל חמץ הי' חייב משום היתר מצטרף לאיסור י"ל דשאני מצה דבעינן טעם מצה וכמ"ש המקו"ח בסי' תמ"ב דשאני מצה משארי איסורין וכמבואר בברכות דל"א דמקשה ממצה שנתבשל ומשני התם משום דבעינן פעם מצה וליכא דלהכי אף שיש כזית בכא"פ מ"מ כיון דלית בי' טעם מצה אינו יוצא ולהכי בעינן טעם דגן ובלא טעם דגן אינו יוצא

דף ל ע"ב שורה לח אחר וצ"ע נשמט

ועי' להלן סי' נ'

דף לא ע"ד שורה ח. אחר דבר תורה נשמע:

וע' רמב"ם פ"ב מהל' תרומות הל' י"ב הפקיר קמה וזכה בה ועבר והפריש ממנה תרומה ה"ז תרומה אבל אם הפקיר שבלים וזכה בה ועבר והפריש ממנה אין תרומתו תרומה ובראב"ד שם בהפקיר קמה לא שיהא חייב אלא שאם הפריש הוי תרומה כדאמרינן במפקיר את כרמו והקדים בבקר ובצאן שהוא פטור מן המעשר ומפרש בירוש' מה בין קמה לשבלין קמה עד שלא הפקירה עבר והפריש מהם תרומה אינה תרומה וכשהפקירם לא הפקיע מהם כלום כו' [ויעוי' בירושלמי מעשרות שם בהגהות הגר"א להיפך דבהפקיר קמה וחזר וזכה בה והפריש ממנה תרומה אינה תרומה לפי שלא הגיע לכלל חיוב וע"כ נפטר ע"י הפקר ואם הפקיר בשבלין וחזר חכה תרומתו תרומה משום דכבר יש בו זיקת תרומה ולא נפטר ע"י ההפקר וזהו דלא כשי' הרמב"ם והראב"ד] מבואר דאע"פ דאין כאן טבל גם לאחר מירוח (דגם בעשאה גורן אינו מחויב אלא מדרבנן) מהני הפרשתו בדיעבד, ונראה דאי מפריש מזה על חיוב בדיעבד בודאי מהני דהא אם תרם מדבר שלא נגמר מלאכתן על דבר שנגמר מלאכתן תרומתן תרומה אלא דהתם אין לכתחלה להפריש אפילו מדבר שלא נגמר מלאכתן על דבר שלא נגמר מלאכתן משים דילפינן מקרא כדגן מן הגורן מן הגמור על הגמור דאין לומר דהוי מפטור על החיוב דהא בדיעבד תרומתו תרומה ואם עשאן גורן הוא מחויב מדרבנן ולכתחילה הוי מדרבנן על דרבנן ובדיעבד יתוקן גם המעורב בשל תורה ולהכי חשוב יל"מ, אולם בעיקר ד' הרמב"ם כ' האלגאזי בס' קהלת יעקב אות ה' דהדבר תימה דדבר שאינו טבל והפקר פוטר בדיעבד יהי' תרומתו תרומה אלא דפירוש ד' הרמב"ם דהפקיר קמה וזכה בה בעודה מחובר תרומתו תרומה כיון דבשעת חובתה לא נפטרה והא דהפקיר את כרמו ולמחר עמד ובצרו דפטור מן המעשר י"ל דלא זכה בהם בעודם מחובר וכמבואר בירוש' דמעשרות ר' יונה מפיך לישנא דבזכה בשדה וגידוליה חייב יעוי"ש, והדברים נכונים ואמיתים בשי' הרמב"ם אולם הראב"ד שהשוה להמפקיר את כרמו והקדים בבקר ובצרו שהוא פטור מן המעשר נראה בדעתו דאע"פ שאינו חייב מ"מ בדיעבד תרומתו תרומה וכ"כ הכפתור ופרח סופ"ג בשם הראב"ד דבשארי מינים חוץ מדגן ותירוש ויצהר שאי"ח מן התורה מ"מ אם קרא עליהם שם יש עליהם קדושת תרומה מה"ת ומדמעת כשל תורה ועי' באמרי בינה הל' תרו"מ סי' ב' וצ"ע

דף לג ע"א שורה יז אחר יזרוק הדם נשמט:

וכן מש"כ התוס' ד"פ בד"ה נזרק דהא דלא מרצה היינו מדרבנן והיכי מחייבי ליה רבנן בפ"ש כיון דמדאורייתא פטור הוי חולין בעזרה היינו דלר' נתן דאכילה לא מעכבת ובעינן רק שיהי' גברא חזי וכיון דזרק ומה"ת הורצה מדאורייתא פטור מפ"ש והוי חולין בעזרה ומאי דמבואר בפסחים דע"ח ריו"ח אמר אפי"ת רבנן היא הב"ע בציבור דאפילו בטומאה נמי עבדי אי בציבור אמאי אין הבשר נאכל בטומאה גזירה שמא יסמאו הבעלים לאחר זריקה ויאמרו אשתקד לא נטמאנו ואכלנו השתא נמי ניכול כו' והרי לרבנן דאכילת פסחים מעכבת מ"מ בציבור לכשנטמאו הבעלים בין שחיטה לזריקה יזרוק הדם בטהרה אע"פ דמצד גזירה דרבנן אין הבשר נאכל הרי דאזלינן בתר דאורייתא ולזה העירני כת"ר נראה דשאני היכא דהפסול מצד הבעלים דכיון דמדאורייתא מיחזי חזי חשוב גברי חזי (ועי' להלן סי' מ"ז אות ו' שהוכחתי כן מדהג"מ פסחים דמ"ח) משא"כ היכא דהפסול בבשר שנשרף או שנטמא מדרבנן כיון דאכילת פסחים מעכבא והבשר אינו ראוי לאכילה מצד איסור גופו כיון שאי"ר מדרבנן לא הוי בר אכילה לגבי אכילת פסחים ועי' בקהלת יעקב להאלגאזי אות ב' שכ"ב דף לו ע"כ שורה לח, אחר תיבת מתרומה, נשמט ומ"א העירני לעיין בתשו' הרשב"א המובא בב"י הל' נדרים סי' רכ"א בני אדם שהי' להם שני מקומות בבי"ה משותפין ביניהם והקדיש אחד מהם לחבירו הר"ז אסור לישב עליו שהרי אסרו כקדשי בה"ב ואע"פ דאין מעילה במחובר מ"מ איסורא איכא כו' ונראה דהקדש לגבי חבירו הוי כקונם דהא הקדש סתם לא שייך לגבי איש פרטי ומבואר דגם בקונמות אין מעילה במחובר אלא די"ל דזהו שלא ע"י התפסה וס"ל דגם בכה"ג איכא מעילה בתלוש דלא כהמל"מ וצ"ע בד הרשב"א כיון דהקדיש לחבירו והוי כקונם פרטי תיפ"ל דעובר המודר משום בל יחל.

דף נ ע"ד שורה מ, אחר חיבת תוכ"ד, נשמט:

דאע"פ דדין דלא יקדיש הוא על שינוי מקדושה לקדושה והכא הא חל הקדושה בתוכ"ד מ"מ י"ל דרק עצם הקדושה חל מיד שאינו יכול לחזור להוציאו לחולין אבל לגבי יחוד הקדושה לאיזה קרבן יכול לחזור תוכ"ד ואין בו לאו דלא יקדישנו

דף נד ע"ג שורה ד. אחר תיבת אח"כ, נשמט

(ובכ"מ פ"ג מפסוהמו"ק באמת מפורש שאינם נפסלים בהעלאה דקודם זריקה ולא ירדו אבל מ"מ אינם נקטרים רק אחר זריקה). דף עא פ"ג שורה י' אחר תיבות ועיין נשמט (ולמש"כ דבחלה אין פטור דלא הי' לו שפת הכושר י"ל דאין ראי' מהא דירושלמי ארבעת רבעים בפשע וחימצן דאינו לוקה משום טבל דמבואר דאיסור טבל איכא משום דבחלה גם במפרש בטומאה שלא הי' לו שעת הכושר חל ההפרש העושה כרי והשתחוה לו ואח"כ מירחו דיש בו טבל משום דלפני מירוח חל הפרשה חשוב הי' לו שעת הכושר כמש"ל אבל במחובר דלא הי' לו שעה"כ גם איסור טבל ליכא)

דף סח ע"ג שורה נח אחר תיבות וצ"ע נשמט

ומצאתי מקצת הדברים בשו"ת עונג יו"ט

דף עד שורה כו אחר תיבת שעה נשמט

(ובלא זה י"ל דאע"פ דחל למפרע מ"ט כיון דמפריש מחובר לכשיתלוש חשיב לא הי' לו שעה"כ במחובר)

שם ע"ד שורה לז, אחר תיבת לכו"ע, נשמט:

ואפשר דהפקר שאני דבידו לזכות משא"כ באיסורי הנאה ועי' בב"ק דקפ"ז

דף פז ע"ב שורה כד. אחר תיבת בחול, נשמט:

(ומאי דאינה נפשית חמורה נראה בשי' הרמב"ם דבחצי' דנעשית תמורה פשטה קדושה בכולה אף לר' יהודה דס"ל דאבר שהנשמה תלויה בו לא מהני בתמורה ולא אמרינן דפשטה קדושה בכולה מ"מ בחצי' מודה דפשטה ממילא הוי כולו קרבן וכמו בחצי קרבן שהוא קדוש כולו עושה תמורה כן נעשית תמורה באופן שיהי' קדוש כולו על ידי מה דפשטה קדושה משא"כ בחצי קדש וחצי חול שאינה נעשית תמורה לפי שא"א שיתפשט קדושת תמורה על חצי קודש דאין קדושה חל על קדושה נשאר רק חציו בקדושת תמורה בכה"ג לא נעשית תפורה).

דף צד ע"א שורה ב, אחר תיבת דס"ט נשמט:

משום דהאי יאוש לא הוי רק כלפי דידיה והוי כמתנה או כמ"ש החוס' בב"ק שם כיון שכל אדם אסור להחזיק בה מפני שהיא צריכה לגזלן לספור מן הנגזל לא חשוב כהפקר לפטור מן המעשר דטעמא דהפקר משום דכתיב ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך יצא לקט שו"פ שיש לו חלק ונחלה עמך וה"ט דהפקר והכא אין לו חלק בה שאסור לזכות בה וה"נ בקנין דרבן אע"ג דמתיאש מ"מ כיון דזכה מצד קנין דרבן אין לאחר חלק בה ולא נפטר ע"י יאוש מן המעשר

דף צז ע"א שורה טו, אחר תיבת יוסי, נשמט:

ומש"כ לתרץ קושיית בשלהי חגינה דהרי נטמא הלחם מהשלחן וכן השמן במנורה משום דס"ס ברה"ר טהור אלא דכלים שאפשר להטבילן הרי מיא בנהרא זיל סבול כדאמר בע"ז דל"ז משא"כ לחה"פ ושמן, ומה שאמר הזהרו שלא תגעו בשלחן משום דאין עושין ספק לכתחילה עכ"ד לדבריו אכתי קשה, דמה"ס הו"ל להזהיר שלא יגעו משום הלחם והשמן לכתחלה, ועוד למש"כ התוס' בערובין דל"ו, במקוה שלא נמדד דפלוגתא דר"מ ור"י לגבי אדם הטובל דבספיקא דרבנן לא אמרין לר"מ זיל טבול יעו"ש, וא"כ סומאת ע"ה דהוי טומאה דרבנן ל"א זיל טבול, ועי' בסדרי טהרה סי, קצ"ט בשי' הרמב"ם בזה, וא"כ הד"ק דהא הוי ספק טומאה ברה"ר.

וע"כ צ"ל כמש"כ התוס' בנדה ד"ה דהר ספק קרוב' לודאי, עוד אפ"ל עפמש"כ הרמב"ן בחי' לחולין והריטב"א בשמו דף ב' כמשה"ק התו"ס דהא עזרה ר"ה היא וספק טומאה ברה"ר טהור, דשאני תרומה וקדשים דבעי משמרת תרומותי וכל דהוי ספק נגע אי לא נגע אין זה שימור ופסול משום משמרת תרומותי ולהכי אף ברה"ר פסול משום היסח הדעת מבואר בדהחו"ס בחגיגה, דכ"א דאף בכלים שייך פסול היסה"ד כמו שהביאו כו' על המגריפה כו' יעוי"ש ולהכי בכלי המקדש אף בס"ט ברה"ר צריכים טבילה מה"סמ

סוף הספר

תוכן העניינים

אחיעזר (יוד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה