אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן פב · י
וע"ד מה שפלפלת בקושית הגרע"א בשבת דס"ט דמקשה לרשב"ל דאמר אי"ח עד שישגוג בלאו וכרת מהא דתנן אבות מלאכות ארבעים חסר אחת, והוינן בה מנינא למ"ל, וא"ר יוחנן שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל א' ואחת, בשלמא לריו"ח דאמר כיון ששגג בכרת אע"פ שהזיד בלאו משכח"ל כגון דידע לשבת בלאו, אלא לרשב"ל דאמר עד שישגוג בלאו וכרת דידע לה לשבת במאי דידע בתחומין ואליבא דרע"ק, עכ"ל הגמרא. וע"ז הקשה בדו"ח להגרעק"א וכן נכפלה קושיא זו בתוספותיו למשניות:
לפמש"כ התוס' בד"ה כגון אבל לרבי דנפקא לי' מגזי"ש דעליה מודה ר' יוחנן דבעי שישגוג בלאו וכרת דהא כתיב בה בההוא קרא ואשה אל אחותה לא תקח וגו' א"כ כיון דאף לר' יוחנן אליבא דרבי בעי שישגוג בלאו וכרת וא"כ קשה רבי דמפיק לי' מקרא דאלה הדברים ל"ט מלאכות דאתי לרבויא שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת, א"כ קשה דידע לה לשבת במאי אליבא דריו"ח לרבי דס"ל דבעינן שישגוג בלאו וכרת, א"כ למה חשיב הל"ט מלאכות שאם עשאן בהעלם אחד חייב עכאו"א והדר קשה דידע לשבת במאי אף לריו"ח, ע"כ תו' קושיתו.
ונראה ליישב קושי' הדו"ח ע"פ משה"ק בתו"י דילמא דטעה בשיעורים, דילמא מיירי דידע לה דאם הוציא ב' גרוגרות בשבת חייב חטאת, ותי' מהר"ם בדף ע"ג כיון דלא ידע כ"א על ב' גרוגרות ול"ש ידיעה כלל, כיון דלדידי' אם הוציא גרוגרות מד"א פטור לא מיקרי ידיעה כלל לגבי'. אך הישוע"י בסי' ש"א הקשה ע"ז דלמ"ד ח"ש אסור מה"ת עדיין אף בחד גרוגרת איכא איסור ומיקרי ידיעה, דח"ש הוא מב' גרוגרת חדא. אמנם ל"ק כיון דבסוגיין קיימא אליבא דר"ל דאמר ח"ש מותר מה"ת לא מיקרי ידיעה, אבל לר' יוחנן דס"ל דח"ש אסור מה"ת חשיב ידיעה, ולפ"ז מיושבת קו' הדו"ח דלרי"ח דס"ל דח"ש אסור מה"ת לדידי' לא קשה מרבי דא"כ לאוקמי כגון דידע חיוב ב' גרוגרות, וכמשה"ק המהרש"ל ומיקרי ידיעה דח"ש, ומשכח"ל שפיר אליבי' דידע. ועי' במשנה למלך בפ"ב מה' שגגות מבואר דטועה בשיעור חשיב שגגה.
אולם כל זה אם נימא דאיסור ח"ש מה"ת גם בשאר איסורים. אבל לדעת האומרים דח"ש אסור רק באיסורי אכילה ובשבת אין ח"ש אסור מה"ת יקשה. ואפשר לתרץ עפמשה"ק בס' ישראל בחדושיו לשבת דס"ט, עפ"י המבואר בירושלמי שבת פ' כלל גדול סוף הל' א' יתר עליהן הושטה והא דלא תנינן משום דפלוגתא דרע"ק ורבנן ובפלוגתא לא קתני, וא"כ משכח"ל שפיר דידע בהושטה. אך י"ל כיון דבלא"ה מוקים לה אליבא דרע"ק להמציא ידיעת ההושטה (ועי' במ"פ בירושלמי שם) ולרע"ק בלא"ה א"ש בתחומין כדמשני בגמרא.
אולם בירושלמי משני שם רבי יתר עליהן הושטה והא דלא תנינן לפי שאין עמהם תולדה, א"כ אליבי' נוכל לומר דידע לה בהושטה. ומוכרחים לומר דסוגיא קאי לפי שנויא קמא בירושלמי, וא"כ לרבי גופא לשיטתי' דקאמר הטעם לפי שאין עמו תולדה לדידי' ל"ק דקא מפיק מאלה הדברים שאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב על כל או"א דידע לה לשבת במאי די"ל דידע בהושטה וכנ"ל.
ומכבר הקשיתי בהא דידע לשבת במאי דהול"ל דידע בכותש, ומבואר לקמן דע"ד דלהכי לא קא חשיב כותש שכן עני אוכל פתו בלא כתישה ורבא מתרץ הא מני רבי הילל ודחה לי' אלא מחוורתא כדאביי ומכש"כ לפי מה שכ' המהר"מ שם עדרש"י דאף שכותש הוא מכלל דש מ"מ אם מלאכה היא בפ"ע ואי עביד כותש ודש מיחייב שתים, א"כ הול"ל דידע לה בכותש.