אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן פא · כז
הגרע"א בת' סי' ה' מביא ד' התוס' בסוכה ד"י דכ' להוכיח דל"א מוקצה מחמת יום שעבר מהא דעירובין דל"ו בלגין של טבול יום דאמר הר"ז תרומת מעשר לכשתחשך דאם תחילת היום קונה עירוב ולא בעי' סעודה הראוי' מבעו"י הוי עירוב ול"א מיגו דאיתקצאי בה"ש משום דהוי מוקצה מחמת יום שעבר, והוכיח הגרע"א דהתוס' ע"כ לא ס"ל כשי' הרשב"א דלדידן דקא"נ אין בי"ד מצ"ל ספינן לי' בידים איסור דרבנן דהא הרשב"א הקשה לנפשי' אמאי אין מערבין בטבל דרבנן הא ראוי לקטנים כמו דמערבין ביוהכ"פ ותי' דהא דחזי לקטנים לא מהני אלא גבי יוהכ"פ דאיסורא דיומא גרים משא"כ בטבל דרבנן, ואי ס"ל לתוס' כהרשב"א אין ראי' מההיא דלגין די"ל דלעולם אמרי' מוקצה מחמת יום שעבר אלא דאיסור מוקצה יומא קגרים ומערבין בו משום דחזי לקטנים. והקשה לפ"ז על הר"ן דבר"פ יוהכ"פ ס"ל כהרשב"א ובסוכה הביא ראית התוס' והניח בצע"ג.
אולם נראה דלכאורה דהתו"ס בסוכה צ"ב, דאע"פ דל"א מוקצה מחמת יום שעבר מ"מ באותה שעה ודאי דאסור משום ספק טבל דהא דאמרו תחלת היום קונה עירוב היינו בסוף ביהש"מ כמו שפירש"י בעירובין ד"ל ע"ב בד"ה ולפרוש דאף בתחלת היום הוי ביה"ש דלא גזרו עליו משום שבות, ובע"כ צ"ל דכיון דביה"ש הוי ספק טבל ואינו ראוי לאכילה באותה שעה וצ"ל דהטעם בזה משום דאמרינן ממנ"פ אי ביה"ש יום של אתמול א"כ אינו יכול לגרום איסור על יום זה ואם הוא תחלת היום א"כ לפי"ז לא הי' אסור גם ביה"ש ורק מה שנהגנו איסור בשביל חסרון ידיעה אינו נפסל העירוב פע"ז מטעם ממנ"פ. ומזה הכריחו התוס' דאין אומרים מוקצה מחמת יום שעבר דאלו היינו אומרים מוקצה מחמת יום שעבר לא מהני הממנ"פ. [שו"ר בעת ההדפסה בס' המאיר לעולם להגרמ"מ ז"ל שהסביר בארוכה באור דברי התוס'], ולפ"ז יש להעיר ג"כ דאף דתחלת היום קונה עירוב מ"מ הוי סוף ביה"ש דאסור משום טבל ואינו ראוי לאכילה וצ"ל דאין לפסול בשביל זה את העירוב מטעם דאי הוה יום הא אינו פועל מאומה לפסול את העירוב שקונה בתחלת היום ואי הוי לילה הרי הטבל מתוקן דאע"פ שאינו ראוי לאכילה מצד ספק מ"מ כיון שזהו רק מחסרון ידיעתנו מהני הממנ"פ להכשיר העירוב ולהכי הביאו התוס' ראי' דלא מהני מוקצה מחמת יום שעבר, דאלו הי' מהני מוקצה ואין כאן ממנ"פ בודאי לא הי' מועיל העירוב משום דאסור באכילה מצד מוקצה מחמת יום שעבר, ולפ"ז תתיישב קושית הגרעק"א דלהכי לא מהני מאי דחזי לקטנים לשי' הרשב"א כיון דבאותה שעה לא חזי לאכילה לקטנים בפועל משום ספק איסור טבל, דבזה אין אנו דנין על דין הכשר עירוב, דלקטנים לא בעי עירוב, רק שזהו תנאי שיהי' העירוב חזי לאחריני אם אינו ראוי לו. ולהכי כיון דבפועל לא חזי לקטנים משום ספק טבל חשיב לא חזי לאחריני וממילא נשאר איסור מוקצה על המערב, שזהו ודאית וע"כ שפיר הוכיחו התוס' דמוקצה מחמת היום שעבר לא מהני.