אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן פא · כד
וראיתי בס' בית הלוי ח"א סי' י"ג שנתעורר ג"כ על קו' הגמ' ביבמות שם דאריו"ח בעושה ע"ד אביו דהא כיבוי אאמד"ר דהוי משצא"ג ובדרבנן הא לכ"ע אין בי"ד מצ"ל. ותי' דמשאצל"ג שאני דעיקר מלאכה דאורייתא היא, אולם מד' התוס' בשבת קכ"א ומהרשב"א והר"ן מוכח דגם משאצל"ג לא שאני משאר איסורי דרבנן לענין מצ"ל, וכמ"ש בעצמו במסקנת דבריו. עוד הקשה שם לשי' הרשב"א דבדרבנן גם ספי' בידים מותר מהא דנדה דל"ב דקאמר מעשה בפומבדיתא והטבילוה קודם לאמה ופריך בגמ' והא תרומת חו"ל אינה אסורה אלא למי שטומאה יוצאה עליו מגופו וה"מ באכילה אבל בנגיעה לא ומשני לא נצרכה אלא לסוכה שמן של תרומה דסיכה הוי כשתי', והרי תרומת חו"ל הוי דרבנן וגם הא דסיכה כשתי' כ' התוס' שם דל"ה אלא מדרבנן ואפ"ה הוצרכו להטבילה ומוכח דלא ספינן לקטן אפי' איסורא דרבנן, וכבר קדמוהו בחידושי הר"ן לנדה שם שרצה ג"כ להוכיח מד' הגמ' דלא כהרשב"א וכ' ולי אפשר דכיון דסיכה כשתי' הסכין אותה הרי הן כמטמאין תרומה בידים ומשום איסור הסכין הטבילוה ולא משום איסור התינוק עכ"ל. ובאמת קשה דאם משום איסור טומאה מה שייך זה לסיכה כשתי', גם הא תרומת חו"ל דהוי דרבנן מותר לטמאותה, וכן הקשה שם בס' ערוך לנר, וצ"ל בכונת הר"ן דע"י אכילה אסור לטמא גם תרומת חו"ל דרבנן, וע"כ כ' דכיון דסיכה כשתי' הוי איסור משום הסך דמטמא התרומה ע"י אכילה, וכ"כ בס' בית אפרים חיו"ד סי' ס"ב בכונת הר"ן.
והנה בסוף הסי' כ' שם בבית הלוי לישב ד' בעה"מ שכ' בספ"ג דר"ה דבמצוה דרבנן לא אמרי' מצוות לאו ליהנות ניתנו וק' ע"ז דבנדרים דל"ו דאמרי' דלא ילמדנו מקרא במקום שנוטלין שכר על המקרא ולד' ריו"ח איירי בפיסוק טעמים דל"ה אלא מדרבנן דמש"ה הוא דמותר ליטול שכר ע"ז, וכיון דל"ה אלא מדרבנן יאסר ללמד מקרא גם במקום שאין נוטלין שכר ע"ז משום הנאת הלמוד גופי' כיון דל"ה אלא דרבנן ובמצוה דרבנן הא לא אמרי' מללה"נ. וכ' לישב ע"פ שי' הרשב"א דבאיסור דרבנן מותר לספות בידים לקטן וסתם לומדי מקרא הוו קטנים וכיון דהאיסור הוי משום הנאת לימוד פיסוק טעמים דהוי רק מדרבנן מש"ה ל"ה רק איסורא דרבנן ומותר לספות בידים ולהכי מוקים לה במקום שנוטלין שכר על המקרא והוי ריוח ממון דהוא איסורא דאורייתא ולא ספינן לי' בידים, ואינו מובן דאטו משום דהמצוה היא מדרבנן גם האיסור אאמד"ר והלא האיסור הוא ההנאה ומכיון דבמצוה דרבנן ל"א מללה"נ הוי הנאה ואסור מדאורייתא דמאי נפ"מ אם נהנה מדבר שהוא דאורייתא או דרבנן כיון דעכ"פ מיהו נהנה: