אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן פ · ב
ומש"כ ידידנו הגאון מוהרז"ם שפירא בדהתו"ס בגטין דכ"ח, דס"ל כפירש"י בכריתות דכ"ו, דבמליקה ליכא חולין בעזרה, והוי רק איסור דרבנן באמת מדהגמ' נזיר דכ"ט מבואר דהוי חולין בעזרה. וכבר נתקשו בזה, יעוי' בשער המלך בפ"א מהל' שחיטה, ובמקו"ח בחדושיו לכריתות. ובמק"א כתבתי לתרץ, דבאמת במליקה ילפינן בזבחים דס"ט דמטהרת מטומאת בית הבליעה לפי שמתרת את האיסור, יעוי' בראשונים שם אף במליקת פסולים, וכן עריפה מטהרת מידי נבלה בע"ע, משום דכפרה כתיב בה כקדשים, וכן ביומא דס"ד, דחייתו לצוק זהו שחיטתו דמטהר מידי טומאה, אף דבודאי אברי שה"מ אסור באכילה דלא פליגי רק בהנאה, ומ"מ חשוב זה שחיטה מאי דמהני לטהר מידי טומאת נבילה, ומה"ט גם בחטאת העוף הבא על הספק, כיון דמתרת את האיסור ומזין את דמה מהני לטהר מידי טומאת בית הבליעה, כיון דהוי קרבן, וכיון דמטהרת מידי טומאה שפיר חשיב מליקה כשחיטה לגבי חולין בעזרה, משא"כ בכריתות דכ"ו, בנודע שלא ילדה, ונמצא שלא נתחייבה כלום, והוי נבילה ודאית ומטמאה בביה"ב ג"כ ל"ה חובע"ז, ומיושב בזה דהר"מ בפ"א מהל' מחו"כ, שכ' שנאסרת בהנאה, משום דהוי חולין בעזרה, והפ"מ הובא בשעה"מ שם תמה, דהא הוי נחירה. ולמש"כ א"ש דחטאת העוף הבאה על הספק שפיר הוי שחיטה, ומליקתו זו היא שחיטתו. אולם בתוספתא דזבחים פ"ז מבואר דחטאת העוף הבאה על הספק מטמא בביה"ב מספק. אך הרמב"ם לא הביא דין זה, ונראה דתלוי בפלוגתת הירוש' בסוטה פ"ז, אי עריפת עגלה מטמא. וי"ל דהתוספתא ס"ל כמ"ד דמטמא, ולמאי דקיי"ל דעריפת עגלה מטהר ה"ה בחטאת העוף הבאה על הספק. ויש להוסיף עוד דבזה פליגי בסוף תמורה בחטאת העוף הבאה על הספק דישרף, ור"י אומר דישליכנו לאמה, דר"י ס"ל דל"ה פסולו בקדש כלל, להך צד דאינה נאכלת ומטמא בביה"ב ג"כ, וכדיליף לה בתו"כ שאינה נשרפת ולרבנן דישרפו, וכ"פ הרמב"ם דחטאת העוף הבאה על הספק בשריפה דהוי פסולו בקדש ואינו מטמא בבית הבליעה, והתוספ' דזבחים אתי כר' יהודה דישליכנו לאמה ולא הוי פסולו בקדש, ולמאי דקיי"ל כרבנן דהוי בשריפה אינו מטמא בביה"ב, וע"כ השמיט הרמב"ם ד' התוספתא וא"ש. -- נדפס בשמי בס' שערי תודה ועי' באחיעזר חיו"ד סי' ז' שהארכתי בזה.