אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן פ

סימן עט

ועד"ת מה שהעיר יקירי, על דברי הנמוק"י בריש מכות בעדים זוממים שאינם נמכרים בעבד עברי, דמשלמים אם יש להם עבור עדות הגניבה, וכתב שלוקין, וכ"כ הרמב"ם והטור בחו"מ סי' ל"ח דלוקין, והא כיון דמשלמים עבור הגניבה משום כאשר זמם, הא בפירוש רבתה תורה עדים זוממין לתשלומים ולא למלקות, וגם אם אין לעדים לשלם, מ"מ הא חיוב תשלומין לא פקע מאתם וממילא דלא יתחייבו במלקות, ומזה הביא סיוע לשי' התוס' רי"ד בב"מ דצ"א, דכל היכי דאיכא ממונא ומלקות דממונא משלם מילקי לא לקי, מ"מ חיוב מלקות לא פקע, וכשאין לו לשלם מחויב במלקות ולהכי בעדים זוממים שאין להם לשלם עבור הגניבה לוקין עכ"ד.

הנה ע"ד הר"מ בעצמו שכתב בפ"כ מהל' עדות שאין נמכרין בע"ע באופן שהעידו על אחד שנמכר לע"ע, ל"ק דאין כאן תשלומי ממון, ואע"ג דגם בזה יש חיוב ממון שהפסידוהו מעשי ידיו, מ"מ י"ל דמיירי שלא שלם האדון להע"ע, ואין נפ"מ בחיוב ממון, וכ"כ המנחת חינוך במ' עבד עברי, שהרמב"ם ששינה מהמבואר בגמרא דהעידו שנמכר בע"ע ולא שגנב כמבואר בגמ' נראה דשכל את לשונו בזה שאין זה חיוב ממון שהעדים חייבים מלקות כמו ב"ג וב"ח, וכן בכופר שאין כאן חיוב ממון שכבר נאסר השור בהיותו תם וברח, [וד' הקצוה"ח בסי' ל"ח סק"ד שתמה ע"ד הרמב"ם דפ"כ מהל' עדות העידו על שורו שהרג את הנפש והוזמו הן לוקין ואין משלמים את הכופר, ומשמע דאין העדים צריכים לשלם במה שרצו להפסיד שורו להורגו ולאוסרו בהנאה דאם היו משלמין בעד השור לא היו לוקין:

בפשוטו נראה שאין כאן תשלומין עבור השור המועד שכבר נאסר בתמותו] ולהכי שינה מל' הברייתא דבעדים שהעידו שגנב ונמכר בגניבתו, הרי יש כאן תשלומין, ואין כאן מלקות, וכן בד' הנמוק"י יש לפרש דמש"כ בסוה"ד דלוקין קאי באופן שהעידו שנמכר בע"ע יעו"ש, אולם בד' הטור שכ' בפירוש שהעידו שגנב והוזמו דלוקין, יפה תמה שהרי יש כאן תשלומין דגניבה, ובמקום דאיכא תשלומין דכאשר זמם איך ילקו משום לא תענה.

ומה שנסתייע מזה לד' התוס' רי"ד בב"מ דצ"א דכל שאין לו ממון מחויב במלקות, הנה ד' התוס' רי"ד תמוהים לכאורה מסוגיית הגמרא דכתובות דל"ב ל"ג, דמשני עולא בבוגרת ומפותה ולא משני כשאין לו לשלם להכי לקי, וכן מדהג"מ דל"ג במאי קיימת לאו דלא יוסיף בפחות משוה פרוטה, ולא תענה בבן גרושה וב"ח, ולא משני בפשוטו שאין לו לשלם דלקי משום לא יוסיף ומשום לא תענה, וכן מלשון המשנה בב"ק דפ"ז, דעבד ואשה פגיעתן רעה דהם שחבלו באחרים פטורים, משמע דפטורים לגמרי דאי ילקו א"כ גם לכשישתחרר העבד ותתגרש האשה מפטרי מלשלם ונצטרך לומר דמיירי שלא נלקו, שוב ראיתי בס' תורת מרדכי שהביא לד' התורי"ד והרגיש בכל זה, ותי' בדוחק סוגיא דכתובות דהומ"ל הכי, ואין זה מספיק.

והנה מדין חובל ממשנתנו דפגיעתן רעה, וכן מהמבואר בכתובות דחובל פחות משו"פ לוקה, אבל שו"פ משמע דלא משכח"ל מלקות, הי' נראה דבחובל גם התוס' רי"ד מודה למש"כ במקום אחר להוכיח דחובל בחבירו הוי לאו הניתן לתשלומין ולא לקי עליו כמו שאינו לוקה על לאו הנל"ע, וגם לר"מ דס"ל דלוקה ומשלם מודה דבחובל בחבירו ליכא מלקות דלא אישתמיט תנא למימר הכי, ועכצ"ל משום דהוי לאו הניתן לתשלומין, ועי' בלשון הרמב"ם בפ"ה מהל' חובל הל' ג' הכאה שאין בה שו"פ לוקה שהרי אין כאן תשלומין כדי שיהי' לאו זה ניתן לתשלומין, וברמב"ם פי"ח מהל' סנהדרין הל' ד"א כל לאו שניתן לתשלומין, כגון לא תגזול ולא תגנוב אין לוקין עליו, ועי' בשעה"מ בפ"א מהל' חמץ ומצה מה שהביא בשם יבין שמועה בדין לאו שניתן לתשלומין, וע"כ כיון דהוי כלאו הנל"ע, בודאי דגם התוס' רי"ד מודה דאין. בזה דין מלקות, אף היכי דלית לי' לשלומי, ועבד ואשה שחבלו באחרים פטורים לגמרי ממלקות ומממון, ועי' באחיעזר חאה"ע סי' כ"א [ובזה נסתר מש"כ בס' תורת מרדכי שם לחדש עפ"י שיטת התוסרי"ד דחובל פסול לעדות דיש בו מלקות דבחובל דהוי לאו הניתן לתשלומין מודה].

ונראה דגם בעדים זוממים דמבואר בכתובות שם א"כ ביטלת והי' אם בן הכות הרשע והא משכח"ל שאין לו לשלם אלא דבעדים זוממים גם התוס' רי"ד מודה דהיכא דאין להם לשלם לא ילקו כמו בחובל, דאע"ג דלא דמי לחובל דהוי לאו הניתן לתשלומין, וכמש"כ התוס' בכתובות דל"ב, בד"ה שלא בתוך הדבור דקרא דועשיתם כאשר זמם אינו עוקר הלאו דלא תענה, דע"י שאנו עושים לו כאשר זמם אינו נעקר עדותו אלא ע"י שהוזם, מ"מ נראה לרבנן דס"ל דמשלם ואינו לוקה על הלאו דלא תענה, דהעונש דמלקות הוא על עדות שקר שהרשיע את הצדיק וכן התשלומין כאשר זמם, ובפירוש רבתה תורה שישלם ולענין זה ניתן לתשלומין אינו לוקה כמו בחובל, ויעוי' בירושלמי תרומות פ"ז הל' א' ובכתובות דמשוי להדדי, משא"כ במלקות מלאו אחר היכי דלא גלי קרא שהורכב במקרה עם תשלומין, בזה ס"ל להתוס' רי"ד דמשום כדי רשעתו גרידא יש בו חיוב מלקות, ורק שנפטר ע"י ממון אם יש לו.

ומאי דמקשה בדל"א, מהבא על הממזרת ולא משני באין לו דלפי המסקנא דעולא תחת תחת גמר וגזיה"כ הוא מחובל ועי' בתוד"ה אלא עולא שם א"כ כמו בחובל אין מלקות דלא יוסיף כמ"כ באונס ליכא מלקות דחייבי לאווין רק ממון, כיון דיליף מגזי"ש, משא"כ בכל מקום היכי דאיכא ממונא ומלקות לעולא דרק משום כדי רשעתו א"א לחייבו רק משום רשעה אחת וס"ל להתוס' רי"ד דבאיזה רשעה שהוא מתחייב אם בממון לכשיש לו או במלקות לכשאין לו, ובחובל בעדים זוממין ואונס מודה התוס' רי"ד דרק ממונא משלם ומילקי לא לקי אף כשאין לו כמבואר בכתובות שם.

ולפ"ז כיון דבעדים זוממין מודה התוסרי"ד דממונא משלם מילקי לא לקי אף לכשאין לו, וכתבתי לעיל דמלשון הגמ' בכתובות דל"ג עדים זוממים נמי, א"כ ביטלת והי' אם בן הכות הרשע, הד"ק ע"ד הטור והנמוק"י שכתבו דעדי גניבה שהוזמו שאינם נמכרים בגניבתו משום הזמה דלוקים, ואמאי הא איכא ממונא דהזמה עבור הגניבה אלא דבתוס' רי"ד בב"מ שם מפורש דגם בעדים זוממין כשאין לו לוקה. אולם בפשיטות י"ל דגם לד' הטור מיירי באופן דליכא ממון, כגון שהודה שמגיע עבור ההלואה שלוה מפלוני, והעדים מעידים שגנב מפלוני, וא"כ אין נפ"מ בתשלומין דבין כך ובין כך הוא מחויב בתשלומין:

ורק מה שהעידו שגנב נמכר עי"ז בגניבתו, והם אינם נמכרים בהזמה ולוקין

גם נסתפקתי בהעידו על חוב ממון של שו"פ והוזמו דבשני עדים מגיע מכל אחד חצי פרוטה, אפשר דדמי לחובל פחות משו"פ וניהו די"ל דכיון דמשלשין בממון החיוב על כל אחד בשלימות, (וצ"ע במשלשין בממון לכשאין לאחד אי מחויב השני לשלם), מ"מ י"ל דתשלומין דפחות משו"פ אין זה תשלומין כלל, ול"ח ב' רשעיות, ומה"ט נראה דהא דחובל פחות משו"פ לוקה אף דבגזילה פחות משו"פ אסור ואין לוקין [לשי' האומרים שאין זה מצד ח"ש ורק משום דמחילה הוי כהשבה ובחובל נמי נימא דמחילה כתשלומין ולא דמי למפותה בכתובות דל"ב כמו שחילק הקצוה"ח בסי' תכ"ד דהתם לא נתחייב כלל, ודמי לקרע כסותי' יעו"ש] וצ"ל דשאני גזילה דמחילה הוי השבה משא"כ בחבלה אין זה ב' רשעיות כלל. דפחות משו"פ אין זה רשעה המסורה לבי"ד.

ובעיקר ד' התוס' רי"ד בב"מ דצ"א ילה"ע דסברתו תלוי בספיקות הגמ' בכתובות דל"ב אי ממונא לחומרא או לקולא, דאי ממונא לחומרא ונידון בחמורה, אם א"א לקיים החמורה אינו נפטר מחיוב הקל שבו, ויש עליו חיוב מלקות, משא"כ אי ממונא לקולא ואין עליו החומר של חיוב מלקות מהכ"ת יהי' נידון בחמורה לכשאין לו. ולמש"כ התוס' שם דחס רחמנא אממונא דנחבל, י"ל דשייך סברא זו גם באין לו לשלם, דע"י שילקה יהי' נפטר וע"כ אמרינן דיש עליו חיוב ממון לכשיהי' לו כדי שלא יגיע היזק לבעל דין, ועפ"ז י"ל הא דכתובות ל"ג, דא"כ ביטלת לאו דלא תענה לפי הך צד ממונא לקולא, וגם באין לו, אין עליו חומר חיוב מלקות כיון שהקילה לו התורה ושינוי' דרבא בגמרא דצ"א לפי פי' התוס' רי"ד צ"ל דס"ל דממונא לחומרא, ולא נפטר מחיוב הקל שבו כשא"א לעשות החמור.

א

הנה שדר לי ידידי רומעכ"ת מכתב שארנו הגאון מו"ה זלמן סנדר כהנא שפירא הי"ו, וראיתי כי דבריו חריפים ומתוקים בישוב הקו' המפורסמת, דלר"א למה אין תוקעין שופר ואין נוטלין לולב בשבת דל"ש גזירה שמא יעבירנו דנעברי', כדמקשה בפסחים דס"ט, עפ"ד הרשב"א בשבת בפרק ראד"מ דגם לר"א שייך הגזירה כשיש גם דרך אחר שלא דרך רה"ר:

אך שהיא ארוכה יותר, דגם בזה שרי לר"א כדי למהר, ומשום דיהא שם דחי' בפסח גופא בהקרבתו, וא"כ זהו רק בפסח, אבל בשופר ולולב דליכא שם דחי' שבת בהו גופייהו, שפיר שייך הגזירה גם לר"א בכה"ג דיש שני דרכים, דהתם הא לא שרי כדי למהר ויש לי להוסיף על דבריו דלכאורה עדיין צ"ע לתי' הרשב"א השני, דכל היכא דיכול להביא דרך גגין וקרפיפות אינו דוחה לר"א במכשירי מילה כדי למהר:

ויקשה מאי פריך ונעברי', דילמא יש לו תקנה להביא דרך גגין וקרפיפות או פחות פחות ד"א. ונראה דבאמת נראה סברת הרשב"א הא דאינו דוחה לר"א מכשירי מילה, משום דאינה אלא דחוי', וכל היכא דאפשר לקיים שניהם אין ע' דול"ת [ובתי' הראשון ס"ל להרשב"א דמילה דהותרה ומצותה בכך, גם מכשירין לר"א כמילה אריכתא דמיא, ואין הבדל בין מכשירים בין מצות מילה ושרי כדי למהר], ולפ"ז נראה לפ"מ דמקשה הש"ס בפסחים דף ס"ט ונעברי', דהא לר"א מכשירי פסח דוחין את השבת, ואע"ג דאין מחויב לפי שעה שהוא טמא וגברא לא חזי', מ"מ כיון דמצות פסח ומכשיריו כהותרה לגבי שבת, וכמו בחול מחויב לטהר א"ע כדי שיהי' חזי לפסח, כמו כן גם בשבת דהותרה לחול דמי, ולפי ההו"א בודאי שרי ג"כ כדי למהר, וע"כ שפיר מקשה הש"ס ונעברי', אבל לפ"מ דמשני דבעינן שיהי' גברא חזי, וכל היכי דלא חזי אינו דוחה משום שאינו אלא דחוי', והא לפי שעה שאינו ראוי לזה לא נדחית. ומה"ט י"ל לפי המסקנא, דכל היכא דאפשר להביא ע"י גגין וקרפיפות אינו דוחה לר"א, ומיושב לפ"ז לר"א דגזרו בשופר ובלולב, לפי המסקנא שמא יעבירנו, אף שיהי' לו עצה להעביר ד"א פחות פחות מד"א.

ולכאורה י"ל עוד לפ"מ שתירצו דלהכי גזרינן שמא יעבירנו משום דאין אנו בקיאין בקביעי דירחא והוי יו"ט מספק, ולהכי לרבי אליעזר ג"כ גזרינן שמא יעבירנו, משום דהמצוה הוי ספק והאיסור ודאי, ובפסח בא"י, כמו דהפסח דוחה כן מכשירין דוחים ושפיר מקשה ונעברי'. שו"ר באשכול ה' פורים ובנחל אשכול. ויעוי' בטעם המלך בהל' ר"ה, מה שפלפל בזה מדין טעה בדבר מצוה, ומשה"ק ותירץ קדמהו האשכול שם יעו"ש.

ב

ומש"כ ידידנו הגאון מוהרז"ם שפירא בדהתו"ס בגטין דכ"ח, דס"ל כפירש"י בכריתות דכ"ו, דבמליקה ליכא חולין בעזרה, והוי רק איסור דרבנן באמת מדהגמ' נזיר דכ"ט מבואר דהוי חולין בעזרה. וכבר נתקשו בזה, יעוי' בשער המלך בפ"א מהל' שחיטה, ובמקו"ח בחדושיו לכריתות. ובמק"א כתבתי לתרץ, דבאמת במליקה ילפינן בזבחים דס"ט דמטהרת מטומאת בית הבליעה לפי שמתרת את האיסור, יעוי' בראשונים שם אף במליקת פסולים, וכן עריפה מטהרת מידי נבלה בע"ע, משום דכפרה כתיב בה כקדשים, וכן ביומא דס"ד, דחייתו לצוק זהו שחיטתו דמטהר מידי טומאה, אף דבודאי אברי שה"מ אסור באכילה דלא פליגי רק בהנאה, ומ"מ חשוב זה שחיטה מאי דמהני לטהר מידי טומאת נבילה, ומה"ט גם בחטאת העוף הבא על הספק, כיון דמתרת את האיסור ומזין את דמה מהני לטהר מידי טומאת בית הבליעה, כיון דהוי קרבן, וכיון דמטהרת מידי טומאה שפיר חשיב מליקה כשחיטה לגבי חולין בעזרה, משא"כ בכריתות דכ"ו, בנודע שלא ילדה, ונמצא שלא נתחייבה כלום, והוי נבילה ודאית ומטמאה בביה"ב ג"כ ל"ה חובע"ז, ומיושב בזה דהר"מ בפ"א מהל' מחו"כ, שכ' שנאסרת בהנאה, משום דהוי חולין בעזרה, והפ"מ הובא בשעה"מ שם תמה, דהא הוי נחירה. ולמש"כ א"ש דחטאת העוף הבאה על הספק שפיר הוי שחיטה, ומליקתו זו היא שחיטתו. אולם בתוספתא דזבחים פ"ז מבואר דחטאת העוף הבאה על הספק מטמא בביה"ב מספק. אך הרמב"ם לא הביא דין זה, ונראה דתלוי בפלוגתת הירוש' בסוטה פ"ז, אי עריפת עגלה מטמא. וי"ל דהתוספתא ס"ל כמ"ד דמטמא, ולמאי דקיי"ל דעריפת עגלה מטהר ה"ה בחטאת העוף הבאה על הספק. ויש להוסיף עוד דבזה פליגי בסוף תמורה בחטאת העוף הבאה על הספק דישרף, ור"י אומר דישליכנו לאמה, דר"י ס"ל דל"ה פסולו בקדש כלל, להך צד דאינה נאכלת ומטמא בביה"ב ג"כ, וכדיליף לה בתו"כ שאינה נשרפת ולרבנן דישרפו, וכ"פ הרמב"ם דחטאת העוף הבאה על הספק בשריפה דהוי פסולו בקדש ואינו מטמא בבית הבליעה, והתוספ' דזבחים אתי כר' יהודה דישליכנו לאמה ולא הוי פסולו בקדש, ולמאי דקיי"ל כרבנן דהוי בשריפה אינו מטמא בביה"ב, וע"כ השמיט הרמב"ם ד' התוספתא וא"ש. -- נדפס בשמי בס' שערי תודה ועי' באחיעזר חיו"ד סי' ז' שהארכתי בזה.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה