אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן עט · ב
יקרת מכתבו בצירוף הגלוי', מהגאון ר' מאיר שמחה נ"י הגיעני, ע"ד שאלתו אם מותר ליחיד שהוא איש אמיד למכור ס"ת, הנה בודאי הצדק עם מעכ"ת שאין להורות היתר לכתחילה נגד הדין הפשוט המבואר ביו"ד סי' ר"ע, אולם למחות נגד המקיל בזה אין מן הצורך, שהרי לפי הנראה לא הכריעו הפוסקים בזה, וכמבואר באו"ח סי' קנ"ג ובמג"א שם על מה שסומכין העולם שמוכרין ס"ת אפילו נתנו לביהכ"נ, וגם הפרמ"ג שם הניח בצ"ע, ובארחות חיים שם הביא ד' האחרונים שמקילים בזה מצד עיקר הדין, ונראה דהוי ספיקא דדינא, וספק דרבנן להקל.
ומה שנסתייע הגאון רמ"ש מד' הירושלמי נדרים ר"פ השותפין, דאפילו אם קדשה בס"ת של יחיד אינה מקודשת ומד' השירי קרבן שם, ובאמת ד' הש"ק שכתב דלהכי אינה מקודשת משום דאינו רשאי למכור לכתחילה ודמי לאיסוה"נ מדרבנן תמוהים, דהא מכרן וקידש בדמיהן מקודשת, אעפ"י שאסורין להמחליף בעצמו, והכי ס"ת מאיסורי הנאה הוא, וגם למש"כ התוס' ר"פ השוכר את הפועל בע"ז בדס"ב בד"ה בדמיהן שכתבו וזה לא דמי לקיחה דשדה עפרון שראוי לקנות בו חפץ. וי"ל דה"נ בס"ת דאסור במכירה ואי"ר לקנות חפץ, מ"מ ז"א דדוקא שאי"ר לקנות בו חפץ מצד איסוה"נ ואין אצלו שיווי, משא"כ בס"ת, ועוד דבודאי אף דאסור למוכרה, מ"מ המכירה קיימת ופשוט דס"ת שיש לה שיווי אף שאי"ר למכרה רק בתנאים ידועים ראוי' לקנות חפץ ובדין שתהא מקודשת אם קדשה בס"ת.
וגם בשי' הירושלמי נראה דבני העיר יכולים למכור ס"ת דאיתא במגילה שם הל' ב', מה אנן קיימין אם כר"מ אין מוכרין ביהכ"נ אלא ע"ת, אם כרבנן מוכרין אותו ממכר עולם, ר"ח בשם ר"י תפתר בס"ת והיינו בס"ת שפיר אין מוכרין בשל רבים ליחיד כר"מ, ולמאי דקיי"ל כרבנן דר"מ ממילא מותר אף מרבים ליחיד, ועל כל פנים בזט"ה במעמד אנשי העיר מותר למוכרו, וכמו זט"ה במעמד א"ה מותר כן יחיד מותר.
כ"ד מ' חשון תרצ"ב