אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן עח · ד
והנה הגאון רע"א בגה"ש בגטין דל"ח גבי אמתי' דר"א בר זוטרא שדר לה גיטא דחירותא ה"ד אי דלא מצי פרקי לה כי שדר לה גט דחירותא מאי הוה, הקשה על זה הא כיון דלא מצי פרקי לה ול"ה יכולים להוציאה מידי העכו"ם איך יכול לשחרר הא א"א להקדיש ולהפקיר אף קרקע שא"י להוציא בדיינים והניח בצ"ע. אמנם בגוף היסוד של הגרע"א דמצד שאינו ברשותו לענין ממון בדין שלא יהי' בכחו לשחררו, יש לדון בזה, דהא חזינן לדידן דקנין אדון בעבדו מתחלק לב' קנינים, הא' קנין ממון דנסתלק בהפקר ויאוש, הב' קנין איסור מה שמותר לישא שפחה ואסור בבת חורין, אכילתו בתרומה ובפסח ודומיהן. ונראה דקנין האיסור אין זה שם איסור החל על העבד בפ"ע אלא גם זה קנוי לרבו דקי"ל דלא כאמימר ומפקיר עבדו ומת היורש מפקיעו מיד איסורו והיורש יורש קנין האיסור. ולפ"ז במפקיר עבדו ומתיאש מהני הג"ש על קנין האסור, כמו שהגט באשה מהני להפקיע האיסור וכמו דילפינן לה מאשה, משום שקנין איסור הוא קנין בפ"ע שהוא ברשותו. וה"נ בכבושה ביד הכותי יש להרב כח לשחרר חלק האיסור וממילא נפקע גם ממונו, ועי' בתוס' בגטין דל"ט:
בד"ה מה אשה דשטר כתוב בהדיא בקרא ובזה יש להסביר בתירוץ קוהתו"ס בגטין ר"פ הזורק בד"ה דין ודברים דמהני אין לי עסק בך בשטר שחרור דזהו גופו הלשון של שט"ש דאין זה בגדר הקנאה ומתוך שנפקע האיסור שבו נפקע גם ממונו אף שהממון אינו ברשותו
וכ"ז למדס"ל דהמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך ג"ש, אלמא דעיקר ג"ש הוא לחלק האיסור, אבל לר"מ דס"ל דהמפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך ג"ש, דכל שרשות רבו עליו קרוי עבד וכל שאין רשות רבו עליו אינו קנוי עבד, ועיקר העבדות תלוי בקנין ממון שלו, ושם מעוכב ג"ש לא יתכן לדידי', ושוב אין לדמות כלל ג"ש לגט אשה דהא גם הפקר ויאוש מועיל להפקיע מידי איסורו שלא מצינו באשה וכל' הירוש' בפ' השולח מה אשה אינה יוצאה משום יאוש ועיקר השחרור הוא רק לסלק שעבוד הממון דבזה סגי להפקיעו מידי איסורו ונמצא דהשחרור הוא רק בגדר הקנאה.
ועפ"ז הדק"ל בתערובות שהגדילו, הא הטעם דבעי ג"ש משום ספק קנין ממון שעליו ואף שא"י להוציאו בדיינים, מ"מ קנין ספק הוי ואם יבא אלי' כו' ולר"מ למה יועיל ג"ש כיון דעיקר השחרור הוא כהפקר וכל שאינו ברשותו א"י לשחררו, ומגוף המשנה אפ"ל דלא כר"מ דלדידי' ל"מ כלל שטר שחרור דרשות רבו עליו קרוי מטעם ספק קנין ולמוכרו כמ"כ להפקירו ולשחררו א"א.