אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן עח

סימן עז

ב"ה. ווילנא כ' שבט תרמ"ד

לאאמו"ר הרב ז"ל

א

מה שהעיר אאמו"ר הרב בד'. התוס' בגטין די"ב בד"ה וכ"ת שכ' דאי בעי זריק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לעבד יאסר בתרומה ובשפחה ובב"ח, ותמהת דהא יכופו האדון לשחררו ומה יפסיד, וכ' ליישב עפמשה"ק התוס' דידחה עשה דפ"ו ל"ת דל"י קדש, ותי' משום דהיא מצוה ולגבה ליכא העשה, וק' דנאמר לה חטא בשביל שיזכה העבד, וע"כ משום דהזכות הוא בחלק החירות והחטא הוא בחלק העבדות, דע"כ לאו משום שבת הוא דהא גם היא מצווה בשבת ולפ"ז בספק קרוב לו ספק קרוב להעבד ישא בת מינו, ואע"ג דכל הספקות אסורים זב"ז הכא ידחה העשה דפו"ר, עכ"ד הנעימים.

והנה מה שכתב אא"מ להכריח דכונת קושה"ת משום פו"ר ולא משום שבת, דאל"כ מאי תי', לכאורה אין זה הכרח, דאע"ג דהיא מצווה בשבת מ"מ אפשר לה להנשא לאחר, ובאמת משום פו"ר לא יקיים, דהא ח"ע וחב"ח אין לו יורשים וכדמסיק בגטין דף מ"ג ראוי ליטול ואין לו, ואין הולד מתיחס אחריו, וכ"כ התוס' בחגיגה להקשות דליתי עשה דשבת ולדחי, ועי' בס' אבני מלואים סי' א'. ומ"מ יתקיימו דבריך, דהא הכא בת מינו א"א לה להנשא לאחר, אבל לא יכלתי להבין, דאיך אפשר לו לישא בת מינו דלצד הספק שמא נפל הג"ש קרוב להעבד והוי משוחרר, ולהשפחה נפל הג"ש קרוב להאדון והוי שפחה ואסור בה, ול"ש דיבא עשה דפו"ר וידחה ל"ת דהא אינו מקיים כלל ע' דפו"ר דהולד מתיחס אחרי', ואף שבת אינו מקיים רק שבת כל דהוא, ואי"ל דמ"מ גם השבת כ"ד ידחה, דהא א"כ איך אומר לישא שפחה אינו יכול, דידחה ול"ש לאמר משום דהיא מצווה וחטא בשביל שיזכה חברך ל"א משום דהחטא הוא בחלק אחר, דהא בכה"ג החטא והזכות בחלק א' הוא. וע"כ דמשום שבת כל דהוא לא ידחה ל"ת, וגם דלדעתך דרק פו"ר דוחה הא לא יקיים בשפחה מצות פו"ר. ולצד הספק דהוא עבד והיא ב"ח ג"כ ל"ש דחי' דהא עבד אינו מצווה בפו"ר ואין הולד מתיחס אחריו והוי רק שבת כ"ד, ואי"ל דאמרינן להעבד חטא בשביל שתזכה היא, דהא משום שבת דידה פשיטא דל"ח ודוקא לריב"ב קאמר דכפו דח"ש וחב"ח או משום דמנהג הפקר נהגו בה ועי' בטו"א ריש חגיגה שהקשה דלריב"ב למה יכופו ח"ע וחב"ב וח"ש וחב"ח דע' דפו"ר ידחה בשניהם). ובאמת למ"ד בח"ש וחב"ח דלא תפסו בה קדושין לא יקיים פו"ר שאין הולד מתיחס אחריו.

ב

והנה בגוף דהתו"ס משה"ק עליו דהא צריך לכפות את האדון, בפשטות י"ל דכונתם דעכ"פ העבד יצטרך אז להג"ש ויצטרך לכפי' ואז יהי' זכות לו ושמא ימות האדון ועי' בס' תפארת ירושלים הנספח למשניות בגטין שם בישוב קו' הגרע"א מש"כ בביאור דהתו"ס הנ"ל, אולם אין הסברא מוכרחת.

ולפלפולא אפ"ל בישוב דבריהם, דלכאורה יש להעיר בדהג"מ אי בעי עריק ואזיל לעלמא הא אי בעי מפקירו ואי מעוכב ג"ש אינו אוכל בתרומה א"כ לא מצי למיכל בתרומה, ואף דנימא דס"ל כרשב"ג דמעוכב ג"ש אוכל בתרומה (בכריתות כ"ד) ומאי דאיבע"ל בגטין (דמ"ב:) היינו בח"ש וחב"ח (ומהרש"ל תמה שם דאיך יאכל החצי ב"ח הא זר הוא. ועי' בא"מ בתשובה שכ' דהוי כעבדים שקנו עבדים אף שאינו שייך להרב כמ"ש התוס' יבמות (דס"ו) וה"נ חלק הב"ח הוא קנוי לחלק העבדות) מ"מ למאי דמסיק לר"מ חוב הוא לו דנאסר בשפחה דנגד התרומה אי בעי מקני לישראל וגם הא תינח עבד כהן עבד ישראל מאי אי"ל והא אי בעי מפקירו ולדהתו"ס בגטין בדף מ' בד"ה אותו דמעוכב ג"ש מותר בשפחה א"ש, אבל לדעת רש"י שם אסור בשפחה ובב"ח, א"כ איך חשיב לי' חוב לר"מ הא אי בעי מפקירו ובזה לא יכפוהו הבי"ד ג"כ דהא יש לו תקנה לישא בת מינו מעוכבת ג"ש (ובזה סרה קוה"ת שהקשו שם לדברי רש"י דא"כ אמאי אריו"ח עבד שברח מבית האסורים יצא לחרות ולא עוד אלא שכופין את רבו וכותב לו ג"ש הא פשיטא כיון דאסור בשפחה ובב"ח ודינו כדין ח"ע וחב"ח. ולד' א"ש דהא אפשר לו לישא בת מינו ובזה ל"ש דאתי צד עבדות כו' דשניהם מעוכבים ג"ש ויש לו תקנה, וקמ"ל ריו"ח דבברח מביה"א כופין, ועי' בירוש' בפ"ד מגיטין היוצא משום יאוש בני' מה הן, ובשירי קרבן שם תמה, דאי בנשא בת ישראל הולד כשר ואי בנשא שפחה הולד כמותה, ולמש"כ י"ל דנשא מעוכבת ג"ש) וע"כ צ"ל דהא ר"מ לטעמי' בנזיר (דס"ב) כשמואל דהמפקיר את עבדו א"צ ג"ש משום שאין רשות רבו עליו, וא"כ אי יפקירנו לא יגרע משחרור זה, וצ"ל דמאי דעריק אע"ג דר"מ ס"ל שם דברח אסור אינו משום דמתיאש ממנו אלא מטעם קנסא, וכמו דמסיק שם הגמ' בנזיר דאל"כ מאי ק' אילו עבד כהן שברח אוכל בתרומה.

ג

ולפ"ז יש להקשות בדהתו"ס שכ' דאי בעי זריק לו ג"ש ספק קרוב לו ספק קרוב להעבד דכיון דהוה ספק משוחרר אין להרב לעבוד בו ואין רשות רבו עליו, ממילא הא סבירא לי' לר"מ דכל היכא דאין רשות רבו עליו א"צ ג"ש ולא יגרע זכותו כלל וישא בת חורין.

וצ"ל דד' התוס' כד' הרשב"א שכ' בגטין ד"מ דהאדון אמר נתתי שטר שחרור והעבד אומר לא נתת דאוקי הודאה בהדי הודאה ומוקמינן בחזקת מרא קמא, ותפיסה לא מהני מה שהעבד תפוס בעצמו דכ"ז שאינו משוחרר בודאי אינו ברשות עצמו, וכן מורים ד' הר"מ בפ"ח מה' עבדים באיבעי' דמכרו חוץ למלאכתו דל"ש תפיסה וא"כ יכול הרב לעבוד בו. ואי נימא דמוקמינן בחזקת מ"ק, מהני גם לענין איסור ויהי' מותר בשפחה. וכ"נ לכאורה מד' הרשב"א שם דהוי עבד ומשמע דמותר בשפחה, דאא"ל מטעם דהעבד אומר ברי לי דעדין האיסור מוטל גם על השפחה, אך יש לחלק דכיון דנעשה מעשה ג"ש וספק קרוב לו ספק קרוב להעבד, איתרע חזקת מ"ק וכמ"ש התוס' בכתובות דכ"ג. ואולי י"ל דחזקה דאיתרע אאמד"ר להחמיר וכדמוכח ביבמות ד"ל דמן התורה אזלינן בתר חזקה ולענין ממון אזלינן בתר חמ"ק. מ"מ י"ל דבחזקה שאיתרע מהני תפיסת העבד דלא הוי תפיסה אחרי שנולד הספק דתפיסת העבד וחלות הספק באות כאחד ולא שייך לומר דרשות רבו עליו דשמואל ס"ל כר"מ דכל שאין רשות רבו עליו אינו קרוי עבד וכיון שאינו יכול לעבוד בו מספק אין רשות רבו עליו, וא"כ גם בספק קרוב לו ספק קרוב להעבד אינו קרוי עבד ולר"מ א"צ ג"ש וישא בת חורין. וכה"ג יקשה במתניתין דיבמות דצ"ח הגדילו התערובות משחררים זא"ז והא סתם משנה ר"מ והא לר"מ דס"ל דכל דאין רשות רבו עליו אינו קרוי עבד למ"ל ג"ש כלל, והתם גם חזקת מ"ק ליתא ואין כל אחד יכול לתפוס מחברו.

והנראה דע"כ ל"ק שמואל דאין רשות רבו עליו אינו קרוי עבד, דוקא במפקיר או ביאוש, והוי סילוק רשות האדון לגמרי, משא"כ בס' אם יבא אלי' ויאמר איגלאי מלתא למפרע וכדק' בגטין דמ"ב וספק קנין ממון הואי ומוכרח שם דאינו מתיאש מספיקא דאפשר שיבורר דא"כ עדיין הוי מעוכב ג"ש דלהכי הוי ספק קנין כספו.

ד

והנה הגאון רע"א בגה"ש בגטין דל"ח גבי אמתי' דר"א בר זוטרא שדר לה גיטא דחירותא ה"ד אי דלא מצי פרקי לה כי שדר לה גט דחירותא מאי הוה, הקשה על זה הא כיון דלא מצי פרקי לה ול"ה יכולים להוציאה מידי העכו"ם איך יכול לשחרר הא א"א להקדיש ולהפקיר אף קרקע שא"י להוציא בדיינים והניח בצ"ע. אמנם בגוף היסוד של הגרע"א דמצד שאינו ברשותו לענין ממון בדין שלא יהי' בכחו לשחררו, יש לדון בזה, דהא חזינן לדידן דקנין אדון בעבדו מתחלק לב' קנינים, הא' קנין ממון דנסתלק בהפקר ויאוש, הב' קנין איסור מה שמותר לישא שפחה ואסור בבת חורין, אכילתו בתרומה ובפסח ודומיהן. ונראה דקנין האיסור אין זה שם איסור החל על העבד בפ"ע אלא גם זה קנוי לרבו דקי"ל דלא כאמימר ומפקיר עבדו ומת היורש מפקיעו מיד איסורו והיורש יורש קנין האיסור. ולפ"ז במפקיר עבדו ומתיאש מהני הג"ש על קנין האסור, כמו שהגט באשה מהני להפקיע האיסור וכמו דילפינן לה מאשה, משום שקנין איסור הוא קנין בפ"ע שהוא ברשותו. וה"נ בכבושה ביד הכותי יש להרב כח לשחרר חלק האיסור וממילא נפקע גם ממונו, ועי' בתוס' בגטין דל"ט:

בד"ה מה אשה דשטר כתוב בהדיא בקרא ובזה יש להסביר בתירוץ קוהתו"ס בגטין ר"פ הזורק בד"ה דין ודברים דמהני אין לי עסק בך בשטר שחרור דזהו גופו הלשון של שט"ש דאין זה בגדר הקנאה ומתוך שנפקע האיסור שבו נפקע גם ממונו אף שהממון אינו ברשותו

וכ"ז למדס"ל דהמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך ג"ש, אלמא דעיקר ג"ש הוא לחלק האיסור, אבל לר"מ דס"ל דהמפקיר עבדו יצא לחירות ואין צריך ג"ש, דכל שרשות רבו עליו קרוי עבד וכל שאין רשות רבו עליו אינו קנוי עבד, ועיקר העבדות תלוי בקנין ממון שלו, ושם מעוכב ג"ש לא יתכן לדידי', ושוב אין לדמות כלל ג"ש לגט אשה דהא גם הפקר ויאוש מועיל להפקיע מידי איסורו שלא מצינו באשה וכל' הירוש' בפ' השולח מה אשה אינה יוצאה משום יאוש ועיקר השחרור הוא רק לסלק שעבוד הממון דבזה סגי להפקיעו מידי איסורו ונמצא דהשחרור הוא רק בגדר הקנאה.

ועפ"ז הדק"ל בתערובות שהגדילו, הא הטעם דבעי ג"ש משום ספק קנין ממון שעליו ואף שא"י להוציאו בדיינים, מ"מ קנין ספק הוי ואם יבא אלי' כו' ולר"מ למה יועיל ג"ש כיון דעיקר השחרור הוא כהפקר וכל שאינו ברשותו א"י לשחררו, ומגוף המשנה אפ"ל דלא כר"מ דלדידי' ל"מ כלל שטר שחרור דרשות רבו עליו קרוי מטעם ספק קנין ולמוכרו כמ"כ להפקירו ולשחררו א"א.

ה

אלא דמ"מ נראה דלר"מ בהגדילו התערובות איכא תקנה ע"י יאוש אם כאו"א יאמר שמתיאש מפני שא"י לעבוד אותו, ואולי נאמר דלדידי' הכונה דמשחררין זא"ז היינו ע"י יאוש דנתיאשתי מפלוני עבדי א"צ ג"ש וזהו גופו של שחרור דאינו מוזכר במשנה דמשחררין בשטר שחרור דוקא, ואף דאינו ברשותו מ"מ הלא עיקרו של יאוש דאינו ברשותו הוא וזהו החלוק בין יאוש והפקר, דיאוש הוא דוקא באבדה או ביד הגזלן, אבל בידו וברשותו לא מהני יאוש וכמ"ש הרמב"ן במלחמות ביאוש של"מ, והפקר דוקא ברשותו הוא, וכמו שהאריך בזה הנתיבות. ונאמר עוד, דאולי כיון דלא מהני תפיסה בתערובות דליכא חמ"ק, ממילא מתיאש, משא"כ בספק קרוב להאדון ספק קרוב להעבד מהני תפיסת האדון במע"י משום חמ"ק, וס"ל דאף תפיסה לאחר שנולד הספק מהני וממילא אינו מתיאש האדון, ואעפי"כ א"י למוכרו ולהפקירו משום זכות התפיסה כיון שא"י להוציאו בדיינים וכמ"כ א"י לשחררו.

ועפי"ז אפ"ל מה שתמה הגרי"פ בגטין דמ"ב דאיבע"ל אי מעוכב ג"ש אוכל בתרומה או לא, ומייתי מאי דתני רב משרשיא כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה הרי אלו אוכלין בתרומה וחולקין חלק א' על הגורן הגדילו התערובות משחררין זא"ז. והתמי' עצומה, שלא הביאו שכ"ה משנה מפורשת ביבמות צ"ט. ולד' יתכן לומר דמתני' אפ"ל דסת"מ כר"מ ולדידי' מהני יאוש, וגוף ס' הגמרא במעוכב ג"ש (היינו בח"ע וחב"ח) דמחוסר מעשה השחרור אלא שכופין ע"ז מספק"ל אי חשיב משוחרר אי לא, וא"כ אין ראי' ממתני' דהתם הוי רק מחוסר זמן דבשעה שהם קטנים אין יאושם יאוש, ובשעה שהם גדולים מתיאשים זה מזה וזהו שחרורם, וע"כ אוכלים בתרומה דמיד שיגדלו הרי הם משוחררים. משא"כ במעוכב ג"ש, אבל רב משרשיא מייתי שפיר ראי' דלהלכה הלא קי"ל דמפקיר א"ע צריך ג"ש ומכש"כ ביאוש והוי מעוכב ג"ש. ועוד דמתניתן מדקתני שיחררו זא"ז ול"ק משחררין, אי בעי אין, אי בעי לא, היינו משום דא"נ דהשחרור הוא היאוש ל"ש כפי' ע"ז, דיאוש מעצמו הוא בא, ול"ש כפי' על דבר שתלוי במחשבה, משא"כ בד' רב משרשיא דקתני ומשחררין זא"ז, היינו דכופין והאיבעיא שפיר נפשטה מיני' דבע"כ ע"י שט"ש קאמר דאל"כ אין כופין, ורבא דקאמר ביבמות (דף ק') אלא אימא משחררין זא"ז ולא בעי לאוקמי' מתני' כוותי' דמ"ד דיאוש בלבד סגי ושחררו ע"י יאוש קאמר דמלבד שהוא שלא אליבא דהלכתא דקי"ל דהמפקיר עבדו צריך ג"ש, הנה לרבא אאפ"ל מתני' כוותי' דמ"ד דיאוש לחוד מהני, דהא ס"ל דיאוש של"מ הוי יאוש, ולדידי' אף בקטנים מהני יאוש כמש"כ התוס' בב"מ (דף כ"ב) וקשה במתני' מ"ט בעודם קטנים אין נושאין נשים בין כשרות ובין פסולות, כיון דיאוש גרידא מהני ויאוש קטן הוה יאוש כיון דאילו יגדלו כו'. אלא דיש מקום עיון אם מהני זה לענין איסור שיהי' משוחרר למפרע וצ"ע [ובלא זה אפ"ל קו' הגרי"פ דדוקא למשנה אחרונה דכופין בח"ע וחב"ח קא מיב"ל במעוכב ג"ש אי אוכל בתרומה כיון דלכפי' קאי, משא"כ למשנה ראשונה פשיטא דאוכלין בתרומה, ולפי"ז מתני' דיבמות דקתני שחררו מתוקם כמשנה ראשונה כדק' בריש חגיגה כאן כמשנה ראשונה, משא"כ בד' רב משרשיא דקתני ומשחררין, וגם דבריו אליבא דידן ושפיר קא פשיט מיני'].

ו

אולם מש"כ לפלפל דלר"מ דס"ל דתלוי בקנין ממון בספק לא מהני ג"ש משום דאינו ברשותו לשחררו דספק קנין כספו הוי, אין הדברים מוכרחים. דאע"ג דס"ל דתלוי בקנין ממון מ"מ שטר דכתוב בהדיא כמש"כ התו' בגיטין דל"ט מהני גם לר"מ כמו בגט, ורק דלר"מ גם יאוש והפקר מהני כמו בשארי קנינים.

ולדעת הגרעק"א דלא מהני בשחרור באינו ברשותו כמו בשאר קנינים צ"ל דהא דמהני בהגדילו התערובות לשחרר אע"פ שאין ברשותו ואין בידו לכופו הוא משום דמ"מ הא מהני לגבי הגזלן גופא כמש"כ הב"ש בסי' כ"ח ועוד עדיפא מיני' דהא מאי דהוי אינו ברשותו הוא לפי שהוא ספק עבד ספק כהן, וא"כ לא יהי' ספיקו שמא הוא בן חורין חמור מודאי דכמו דבודאי עבד בכחו לשחרר כ"כ בספק עבד מהני השחרור.

שו"ר ברשב"א קדושין כ"ג שהק' ג"כ דהא אי בעי מפקיר לר"מ דס"ל א"צ ג"ש, ותי' דר"מ ס"ל דצריך ג"ש וסוגיא דנזיר ס"ב דקאמר דכו"ע אית להו דשמואל הומ"ל להיפך עיי"ש. ומדבריו משמע דס"ל כתי' הראשון בתוס' דאף אם לא יגרע מ"מ כיון דיכול לשחררו בע"כ ל"ה קבלת השליח חוב, וע"ז תי' דר"מ ס"ל דצריך ג"ש וס"ל מסתמא כשי' התוס' בגיטין דמעוכב ג"ש מותר בשפחה, ולשי' רש"י אם ס"ל דצריך ג"ש הלא יאסר ג"כ בשפחה, ובע"כ ס"ל כתי' הב' שבתוס' דדוקא היכא דיכול לגרוע זכותו אז חשיב שטר שחרור זה זכות וברש"י שכ' אי בעי זריק לי' ג"ש בד"א ברה"ר אף דאין ד"א קונות ברה"ר כונתו בצדי רה"ר], וממילא מוכיח ג"כ דלדידי' ע"כ סוגי' דנזיר מתפרש יפה כמ"ש שם דר"מ ס"ל דהמפקיר עבדו א"צ ג"ש דאם צריך ג"ש הרי יכול להפקירו ולאסרו בשפחה ובב"ח ואי"ל דאז יהי' מעוכב ג"ש ויכפוהו לשחרר, ז"א דהרי יכול לישא שפחה מעוכבת ג"ש כמותו כמשכ"ל באות ב'.

עוד נראה דאם נימא דחמ"ק מועיל לענין ממון ויכול הרב לעבוד בו, א"כ משכח"ל תקנה גם בספק קרוב להאדון ספק קרוב להעבד שיתן האדון שטר שחרור לשפחתו על תנאי אם הג"ש הי' קרוב להאדון הרי את שפחה ואם קרוב לעבד הרי את ב"ח, או יפקירנה על תנאי (דגם בהפקר מהני תנאי אף דא"א לקיים ע"י שליח כמו בנדרים ושבועות וכמ"ש הרמב"ן בב"ב דדוקא במעשה בעינן משפטי התנאים משא"כ בדיבור אתי דבור ומבטל דבור ול"ב משפטי התנאים כלל. והא דנדרים די"א סברוה הא מני ר"י, הא בנדרים ל"ב כלל משפטי התנאים, יש לחלק בין תנאי כפול לשאר משפטי התנאים ואכ"מ) והאדון לא יפסיד שיוכל להשתעבד גם מטעם ספק דאוקי בחמ"ק, והעבד יוכל לישאנה, ואין כופין אותו לשחרר.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה