אור ברסלב
אחיעזר חלק ג סימן עב › ד

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן עב · ד

ג

ע"ד שאלתו אם מותר לשרוף מתים, ואם אסור, אם מותר לקבור אפרן בבית הקברות של ישראל. הנה ע"ד השאלה אם מותר לשרוף מתים יעו' בשו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' קנ"ה שהאריך בזה לאסור משום דכל הנקברין לא ישרפו כמבואר בשלהי תמורה, דמקשה ונקברין אפרן אסור, והא תניא דם הנדה ובשר המת שנפרכו טהורין, מאי לאו טהורין ומותרין, ועי' פרש"י שם ועי' בירושלמי כתובות פי"א הל' ב' ר' יודן בעי אמר שרפוני כו' וכפי' ק"ע שם משום דעל שרפוני אין שומעין לו (ודהתו"ס בחולין דקכ"ה בד"ה יכול, שכתבו שאין דרך לשורפו צע"ק דהא גם איסורא איכא) והעיקר האריך בזה דמצות קבורה שהתעסקו בזה אבות העולם ומי שקובר את מתו מאמין בתחית המתים והשורף הרי הוא ככופר בתחה"מ יעוי"ש.

ולדעתי הדבר פשוט שאסור לשרוף את המת דמבטל עי"ז מצות קבורה, דקבור תקברנו. דחייב מן התורה כמש"כ הרמב"ם בפט"ו מהל' סנהדרין ובפי"ב מהל' אבל הל' א' פסק דאם צוה שלא יקבר אין שומעין לו ועי' בלח"מ שם שכ' דהא דמספ"ל בסנהדרין דמ"ז קבורה, אי משום בזיונא או משום כפרה, משום דסובר דאין חיוב קבורה מ"ע מן התורה וכאיכא דאמרי, אבל ללישנא קמא דריו"ח איכא חיוב קבורה מן התורה וגם עובר בלאו דלא תלין, ולפיכך כ' הרמב"ם דאם אמר שלא יקבר אין שומעין לו שהקבורה מצוה שנאמר קבור תקברנו, יעוי"ש, וד' הלח"מ נראים, דהא לא קיי"ל כר"ש דדרשינן טעמא דקרא ועכצ"ל דהאיבעיא הוא רק למדס"ל דאינו אלא מדרבנן, ולמאי דקיי"ל דהוי דאורייתא, הא מחויב בקבורה ועל ידי שריפה הוא מבטל מצות קבורה, דבודאי אינו מקיים בשריפה מצות קבורה והא קבורת המת אין זה מדין איסוה"נ שצריך ביעור, דהא גם איבע"ל בסנהדרין שם ולחד צד אי אמר לא בעינא שומעין לו והא אכתי צריך קבורה כשאר איסוה"נ וצ"ל דמצד דין איסוה"נ סגי בגניזה בכל אופן שלא יבוא לידי תקלה, אבל לא על ידי קבורה בקרקע ממש, עכ"פ כיון דלא דרשינן טעמא דקרא ומ"ע דקבור תקברנו הוא מדין קבורה, הא ע"י שריפה מבטל בידים מצות קבורה ובודאי דאסור לשרוף את המת מדין תורה למאי דקיי"ל דאיכא מצות קבורה מן התורה ועובר גם בלאו דלא תלין בשאר מתים.

וע"ד קבורת האפר כ' בשו"ת בית יצחק שם, דאם מניח את האפר בכלי הרי הוא עובר בעשה דקבור תקברנו ובלאו דלא תלין, כי לא קיים מצות קבורה כל זמן שאינו קובר בקרקע כמש"כ הרמב"ן בתה"א. ובאמת הנני מסופק בזה, אם יש חיוב קבורה על אפר המת, כיון שאין זה המת ובפרט למש"כ המל"מ בסוף הל' אבל, דעל כזית מן המת ליכא חיוב קבורה, וכיון דלא נשאר מן המת רק אפרו אפילו למ"ד דאפרו מטמא, מ"מ כיון שאין זה גוף המת מנ"ל שמחויב בקבורתו מן התורה ושיעבור על זה בלא תלין, ומ"מ אם אירע שנשרף המת בודאי דראוי לקבור את האפר בקרקע וגם מצד שהוא אסור בהנאה משום תקלה. אבל אין לקבור בביה"ק של ישראל את השורפים לכתחלה משום שראוי לגדור גדר ולמחות ביד אלה המתנהגים בשריפת מתים למונעם מזה ולבלי לקוברם בבית הקברות של ישראל, שלא יתפשט הדבר אצל אחב"י שזהו באמת עקירה במצות קבורה וביסודות המקובלים אצלנו ובמדינתנו עוד לא פשתה הנגע הזה והעירוני שכבר יצאה לאור בשנת תרס"ח מחברת חיי עולם' מהרב דאלטונא קובץ תשובות מגדולי הדור בכל תפוצות ישראל, האוסרים לקבור את האפר בביה"ק של ישראל.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה