אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן עב · ג
ע"ד שאלתו אדות אשה חולנית מחלת הריאה שנתעברה ולדברי הרופאים ההכרח לעשות נתוח לחתוך את העבור שבמעיה ואם לא תעשה את הנתוח סכנת מות לה בלידתה, אם לשמוע להרופא. ומסתפק לד' הרמב"ם בפ"א מהל' רוצח דלפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במעיה בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה ואפ"ל דדוקא במקשה לילד שהוא רודף כעת משא"כ מתחלה שאין זה רודף לפי שעה.
באמת אינו נראה שום חלוק בדבר אם רודף הוא מיד או לאחר זמן, אלא שאם הוא מדין רודף י"ל דהיכי שהוא ספק אם תסתכן עי"ז הוי ספק רודף דלא ניתן להצילו בנפשו וע"כ באמירת הרופא שאפשר שתסתכן הוי ספק רודף וגם בעיקר נאמנות הרופא כבר כ' החת"ס שזהו רק מדין ספק פקו"נ, מ"מ נראה בודאי דעיקר בזה כפשטות דהג"מ דלאו משום רודף הוא, דמשמיא קא רדפי לה וכפרש"י דעובר לא הוי נפש וגם לשי' הרמב"ם שכ' הנוב"י במהדו"ת חחו"מ סי' נ"ט להגר"י פיק דלהכי איצטריך צירוף דרודף משום דאין סברא להרוג את הטריפה בשביל השלם ה"נ העובר לולא הטעם דרודף יעיו"ש. נראה דכל זה במקשה לילד, דבישבה על המשבר אמרינן בעירכין דכיון דעקר ולד כגופא אחרינא ולהכי לא אמרינן גבי' עובר ירך אמו ושייך ס' הנוב"י, דאין להרוג את הטריפה בשביל השלם וכן עובר בשביל האם וע"כ צירף הרמב"ם סברת רודף, אבל כל זמן שלא ישבה על המשבר פסק הרמב"ם דעובר ירך אמו והוי כמו אבר מאבריה והלא בודאי מחויבים לחתוך אבר אחד בשביל הצלת נפשות של כל הגוף ואם שהעובר אח"כ יצא לאויר העולם, מ"מ כיון דעובר ירך אמו א"כ באותה שעה הוי כאחד מאבריה, עכ"פ בודאי הדין דין אמת שאין חילוק בדבר, דעיקר הטעם משום דלא הוי נפש, ובדהר"מ כבר האריכו בזה האחרונים ואכ"מ אלא שאין לסמוך רק על רופאים מומחים ובקיאים בדבר ושלא יהי' גם החתוך סכנה.
מ"ח תרפ"ז