אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן עא · ב
ע"ד הסופר שהי' חותם בגיטין בתורת עד וכעת נודע שזה איזה שנים שהי' מוכר סת"ם פסולין בחזקת כשרים ומדמה כת"ר לדין דטבח שיצא טריפה מת"י ודאי הדבר נכון כן. ומה שתמה דהא אין מלקות בלאו דלפני עור, פשוט דבחימוד ממון אף שאין בו מלקות ג"כ נפסל כמ"ש הסמ"ע בסי' ל"ד וכ"כ התומים וגם בלאו שא"ב מלקות פסול מדרבנן כמ"ש הנתיבות שם. אלא דמצד פסול דרבנן הא בעי הכרזה, והכא שלא נודע פסולו בעת שחתם לעד לא הי' נפסל משום זה. אולם באמת הא איכא כאן חימוד ממון, והכא גרע דכיון דמוכר סת"ם פסולין שאינם שוין כלום ולוקח דמים בעד כשרים הר"ז חמס ממש דהדמים שמקבל ברמאות הם גזל גמור אלא בנוגע להגיטין שחתם עליהם כפי הנהוג שלבד עדי החתימה יש גם עדי מסירה הרי הגיטין כשרים ע"י ע"מ, אולם דפסולים מדרבנן משום מזויף מתוכו, ובזה אם ניסת לא תצא כמ"ש הנתיבות בסי' ל"ו. וגם אם לא היו ע"מ אחרים אלא שהיו עוד אחרים באותו מעמד שראו נתינת הגט ג"כ יש לדון בזה אם אמרי' בכה"ג נמצא א' מהם קא"פ לשי' הפוסקים דבעי' הגדה בב"ד וגם לשי' הרי"ף בכה"ג דלא נודע פסולם אז. וראוי לדעת אם הוגבה עדות על הסופר שהכשיל במכירת סת"ם פסולים ואם הגב"ע הי' בפניו ואין אני בא לדון כעת על הענין בכללו, שהענין חמור, רק על כל גט שחתם עליו העד, יהי' נחוץ לדון ביחוד ולהתישב בדבר. ועי' לעיל סי' כ"ה.