אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן ע
ע"ד מה שתמה במכתבו למש"כ הר"ש בתרומות פ"ז דשגג במיתה במעילה דחייב קרבן מעילה, ומבואר דאומר מותר מעל אף שידע שהוא הקדש דא"כ מאי מקשה בקדושין דנ"ד וכי מאחר שאינו מתחלל קרבן במאי מתחייב, וכ' התוס' שם דבהוצאה ליכא קרבן מעילה, וקשה דהא כיון דבאומר מותר שיודע שהוא הקדש ומתכוין לגזול משכח"ל מעילה לר"מ דהוי מזיד לענין גזילה ושוגג לגבי קרבן גם לגבי הוצאה יפה תמה. ובאמת כעין זה הקשה המקנה שם דהא משכח"ל באומר מותר עפי"ד המהרי"ק דא"א שזינתה באומר מותר אסורה דמעלה מעל וה"נ לענין מעילה בדין שיהי' כמזיד ולענין קרבן הוי שוגג יעו"ש שתירץ ומחלק דלענין מעילה הוי כשוגג אולם קו' מעכת"ר לפי ביאור דהתו"ס וכמש"כ באחיעזר בסי' מ"ז א"כ מה בכך דהוי שוגג לגבי עברה, כיון דלענין גזלה הוי מזיד והי' שינוי שימעול עי"ז לר"מ ונראה למש"כ התוס' בב"מ דקט"ו בד"ה וחייב בסוף הדבור וי"ל בטעמא דאביי דא"ל לאהדורי כיון שהי' שוגג שאם הי' יודע שהוא אסור לא הי' חובלו והו"ל זכי' בטעות וחוזרת יעו"ש וי"ל דבאומר מותר לא חשיב שינוי במזיד שימעול לר"מ כיון דאלו הי' יודע שהוא אסור לא הי' מוציא מרשות והוצאתו הי' בטעות ולר"מ בכה"ג לא מעל ואפילו אם יודע שהוא אסור ושגג בלאו דיש בזה מעילה דבשוגג במיתה והזיד בלאו גם לרבי לא משכ"ל למש"כ התוס' בפסחים דל"ג בהזיד במעילה במיתה רק באכילה ולא בשאר הנאות ובפרט למאי דקי"ל כרבנן דמעילה באזהרה מ"מ כיון דהוי שב מידיעתו דאלו שידע שיש בזה חומר הי' פורש מזה הוי שוגג לענין קרבן והוי ג"כ גזילה בטעות ולר"מ בכה"ג לא הוי גזילה שימעול כדין מזיד אם כי יש לחלק מדהתו"ס בב"מ דקט"ו דהוי זכי' בטעות מגזילה מ"מ לענין מעילה שפיר י"ל דבמזיד מתחלל באופן שהוא מזיד גמור וליכא שום טעות משא"כ באומר מותר ואלו ידע שהוא אסור הי' פורש מזה ולא הי' ניחא לי' שיתחלל ע"י וכיון שיש בזה צד טעות יש עליו דין שוגג ואינו מתחלל לר"מ.
ומה שעמד מעכ"ת בפשט השמועה במעילה די"ט במשנה מקדש לקודש דמעל לר"י עד שיזרוק את הדם דהא לפני המעילה לא יצא לחולין ובעת שחיטת הקרבן לא קנה הקרבן כלל ונשחט בפסול, וכבר העיר בזה הקרן אורה שכ' דמיתלי תלי' ואחר זריקת הדם מעל למפרע ויצא לחולין מקודם והדבר צ"ב דמ"מ באותה שעה לא יצא לחולין אם לא נימא דעיקר מעילה הוא בעת הוצאת הרשות ורק במשנה מקדש לקודש הוא תנאי שיהנה ג"כ וכיון שנהנה מעל משינוי רשות וצ"ע. וכת"ר הביא בשם בעל לקוטי הלכות דיצא לחולין מקודם מצד שינוי רשות ורק הקרבן מחויב בעת שנהנה, ולדבריו יתיישב ג"כ משה"ק בדהר"מ והוא מהתוספתא דדוקא בזבח מעל משא"כ במנחות ומ"מ משמע דקרבו המנחות והא כיון דלא מעל לא נפקי לחולין ולד' לקוטי הלכות א"ש דיצא לחולין אע"פ שלא מעל וראיתי בעונג יו"ט שכ' ג"כ בפחות משו"פ אע"פ דלא מעל מ"מ יצא לחולין וה"ר מהא דמקשה והלא מעל המסיק ולא משני בפחות משו"פ, וע"כ דיצא לחולין אבל מפשטות דהג"מ שם וכן מד' הרמב"ם נראה דע"י שמעל ונתחייב בקרבן מעילה יצא לחולין ולהכי בשוגג מעל ובמזיד לא מעל לפי שאין קרבן במזיד, ויעוי' בס' מנחת ברוך בסי' כ"ח שהאריך בזה שאין חילוק בין הנאה ושינוי רשות דכל שלא מעל לא יצא לחולין וגם בפחות משו"פ שלא מעל לא יצא לחולין. ומש"כ ודקדק בד' התוספתא שהביא במנחות דבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ולא הביא בזבחים י"ל ע"פ קושייתו דבזבחים כיון דמעל ונפק לחולין בא מן החולין משא"כ במנחות, ובעיקר ד' התוספתא יעוין בקרן אורה במעילה י"ט שם, ובמנחת חנוך סי' רצ"ט, מש"כ בד' התוספתא ויש לי אריכות דברים בזה, אבל אין הפנאי גורם לזה. ה' אדר תרצ"ה.
ומה שפלפל ח"א הרב שי' בדיוק לשון הרמב"ם בפ"ו מה' יבום ה"כ שכ' דצרת איילונית מותרת בהדי חייבי לאוין ועשה ולא ערב ותני נמי צרת ערוה איילונית דמותרת משום דאיילונית כמו שאינה. והאריך בזה בטו"ט עפ"ד הירושלמי אליבא דרבי דילפי' מולקחה, והא באיילונת שלא במקום מצוה אין חסרון לרבי רק דפטור ערוה אינו גורם לפטור כיון דבלא"ה פטורה משום איילונית, אלא דאכתי קשה כיון דאיילונות נפטרת משום אשר תלד ותיפטר את הצרה ג"כ, דהלא באיילונית אין לקוחין וכל שאי אתה יכול לקיים שתיהן אי אתה יכול ליקח אחת מהן, ע"ז הוצרך הרמב"ם בהל' כ' למנות צרת איילונות בהדי חייבי לאוין ועשה דמותרות דפטור שלהן אינו פטור של אין בה לקוחין דהא תפסי קידושין כמו חייבי לאוין ועשה שיש בה לקוחין וקידושין תופסין בה כמש"כ בהל' י'. ומצד ערות אשת אח אינה פוטרת כיון דיש בה לקוחין בעלמא, ותולה הדבר בב' תירוצי התוס' בד"ח לרבי בחייבי עשה, דחייבי עשה איתרבי לחליצה ויש בזה זיקה הוי בכלל ולקחה, ועוד דולקחה משמע תפיסת קידושין, ולפי תירוץ הראשון הא איילונית לא בעי חליצה, ולפי תירוץ השני הא יש בה תפיסת קידושין, והאריך בזה.
לפי דברי מעכ"ת יקשה בשי' הרמב"ם בצרת סוטה דפטורה מן החליצה משום דטומאה כתיב בה כעריות הא הרמב"ם יליף מולקחה, ואם דילפי' מאחר ולא יבם כמש"כ הרמב"ן והרשב"א דא"צ חליצה מ"מ מהכ"ת דהצרה תפטור דהא תפסי בה קידושין והא איילונות נתמעט ג"כ מאשר תלד דנפטרת מחליצה (באחיעזר הרגשתי מזה לגבי סוטה). עכ"פ הא חזינן דאע"פ דתפסי בה קידושין מ"מ צר"ס אסורה ועכצ"ל דס"ל כתי' הראשון שבתוס' דכל דלא בעי חליצה צרתה אסורה. וגם עיקר הסברא כיון דאיילונות נתמעטה מאשר תלד שא"צ חליצה והוי אשת אח למה לא תפטור צרתה שכ' ע"פ הרשב"א יקשה להולמה.
ומכבר ראיתי בס' יד המלך רפ"ב מה' אסו"ב שדקדק ג"כ בד' הרמב"ם בפ"ו מהל' יבום ה"כ והכ"א וחידש חדוש גדול דאיילונית אינה אסורה משום אשת אח דאין לה היתר כמו באשת אחיו מאמו ורק לאו הבא מכלל עשה, ומיושב בזה מה דקשה דלא חשיב במתני' צרת איילונית משום דאינה בכרת וגם מה דלא חשב צרת סוטה וצרת מחזיר גרושתו יעו"ש, והדברים מתמיהים שנעלם ממנו דהג"מ בריש יבמות דלרב ורב אסי ליתנינהו וכן מפו' ביבמות דס"א דלר"מ קטנה לא תתיבם שמא תמצא איילונית והוי פוגע בערוה מבואר דאיילונית חייב משום אשת אח.