אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן נח

סימן נז

תרמ"ז

לרב אחד

בענין שין דבוקה ובנקלף האות בתפלין

א

זה ימים מספר הגיעני מכתבו, ומה שהעיר בד' הגרעק"א והישועות יעקב שאין לעשות שין דבוקה מד' המהרש"א במנחות דל"ה בד"ה טולה עליהם דמבואר בד' המהרש"א שכ' דאי לא דהשין של ראש הוי הלמ"מ פסול משום שאין הבית רואה שהשין מפסיק בין בית לאויר ואם נעשה השין מקמטי הבית א"כ הוי שפיר רואה את האויר.

כבר העיר מד' המהרש"א בס' בית אל להגאון מוה"ר ארי' ליבוש נאטאנזאן ובאמת גוף ד' המהרש"א תמוהים, דאטו אם גם שין דבוקה כשר מ"מ הא גם שין מקמטי העור כשר, וא"כ אם היינו פוסלים מצד שאין הבית רואה את האויר, הוי אמרינן דדוקא אם השין הוא מקמטי העור כשר והא אין הלכה מפורשת דשין דבוקה כשר אלא דדיינינן מצד דדבק חבור, אבל מ"מ פסול משום שאין הבית רואה את האויר.

הנה בגוף הדבר תמהתי על הסופרים שהמנהג בידיהם לעשות שין דבוקה נגד הכרעת האחרונים, וכבר דנתי בדבר זה אשתקד בתשובה להגאון מאור הגולה מו"ה יצחק אלחנן זצלה"ה לרגל איזה ערעור שהי' מחו"ל על סופר אחד מעירנו.

ומדברי הגאון ר' עקיבא איגר אין חשש רק א"נ דדבק ל"ה חבור, א"כ לדידן שאנו סומכים על סה"ת דדבק הוי חבור, וע"כ נוהגים להקל רק בשין דבוקה, אך בישועות יעקב כ' דאף אי דבק הוי חבור מ"מ לא מהני שין דבוקה, דכל היכא דבעינן שיהי' השין על הבית ממש לא מהני דבק חבור, ורק היכא דהפסול מצד ב' זכרונות ל"ה פסול דע"י דבק לא חשוב ב' זכרונות מ"מ גם שלם ממש לא הוי יעוי"ש בס' ל"ב בתשו' נכדו הגז"ל.

ב

ובתשו' חסד לאברהם חאו"ח סי' ה' הביא ראי' מסוגיא דגיטין ד' כ' דאם תוחב אותיות של כסף ע"ג לוח הוי כתב וכמש"כ המג"א באו"ח סי' ש"מ והיינו מדאמרינן התם בשטר שיחרור של עבד "אבל לא בכתב שעל גבי כיפה ואנדוכתרי" ופירש"י שם ואם רקמו עליהם אותיות הגט אינו גט לפי שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד ושני ראשיו תחובין ע"כ, אלמא דאי לאו דאינו קבוע הוי כתב, ומה"ט היכא שהוא נדבק ותחוב מכל עבריו הוי כתב. ומ"מ מסיק שם להלכה דאף לשי' הסוברים דהדבק חשוב חבור מ"מ פסול בזה דבעינן שיהי' השין עשוי מעצמות הבית ואף שנתחברה השין לבית לא חשיב כאילו נעשית מעצם הבית.

ובתשו' אמרי אש פי' דברי המג"א שהביא ראי' מד' הגמ' גיטין שם דכתב שתוחבין ע"ג בגד הוי כתב, ותמוה לכאורה דהא מבואר שם בגמ' עבד שיצא בכתב שע"ג טבלא ופנקס יצא לחירות אבל לא בכתב שע"ג כיפה ואנדוכתרי', ומבואר דלא הוי כתב (יעוי' במחה"ש שם). וביאר בכונתו דהביא ראי' ממאי דפריך הגמ' ורמינהו עבד שיצא בכתב שע"ג טבלא ופנקס יצא לחירות אבל לא בכתב שע"ג כיפה ואנדוכתרי, דלמה הביא הסיפא דברייתא, אלא דלכאורה ל"ק מגיטין אשיחרור דאפשר דלא ס"ל להך ברייתא גזי"ש דלה לה דאינה מוסכמת כ"כ וכמבואר בט"ז יו"ד סי' רס"ז אלא מסיפא דכתב שע"ג כיפה ואנדוכתרי דלא יצא לחירות, וע"כ משום דלא הוה כתב המועיל בגט ול"ה כתב לגבי שיחרור ומקשה משיחרור אשיחרור דבעינן כתיבה המועלת בגט, א"כ מבואר דגם חקיקה מהני, וע"כ רמי אהדדי, מבואר מזה דכתיבה הוי, אלא דבגט ושיחרור ל"ה כתיבה, כמו דלא מהני חק תוכות בהו, אבל בשבת שכ' הר"ן דגם בחק תוכות חייב, א"כ גם בכתב שע"ג כיפה חייב, ורק משום דבגט בעינן וכתב והכא שאינו כתוב וקבוע אלא מוטל על הבגד לא חשיב כתיבה להכשיר, אבל בשבת חייב בכה"ג, כן פירש בכונת המג"א.

ולפ"ז גם בשין אי נימא דחק תוכות מהני, וכמו שמבואר כן מד' האור זרוע בסי' תקס"ג י"ל דגם בכה"ג הוי כתב. אולם גוף הדבר דבשין יהא כשר חק תוכות אינו פשוט כ"כ, ועי' בתשו' ישויע"ק שם. ושו"ר בס' בית יצחק חאו"ח שפלפל ג"כ בזה והעלה ג"כ להלכה דאין לעשות שין דבוקה.

ג

בדבר השאלה בתפלין ש"ר שנקלף ברחבו של רגל מך' דיביאך ונקרע תוך הרגל ונשאר של מעלה כרגל ר', ותינוק דל"ח ודל"ט יקרא של מעלה ושל מטה כף, וע"י דבוק הקלף יהי' האות ך' בשלמות בלי הפסק. זהו תוכן השאלה. והראני מעכתר"ה קונטרסו של הרה"ג מו"ה מרדכי פיינשטיין האבק"ק נאוואלכסנדראווסקי שהאריך בזה להתיר ע"י דבוק הקלף, ועתה רוצה לשמוע חות דעתי בזה.

והנה עיינתי בזה וראיתי מה שהאריך כבוד הרב הגאון הנ"ל בענין דבק חבור, ואין אני תוקע א"ע להלכה זו, שכבר האריכו בזה רבותינו האחרונים ז"ל הלא הם הגאון רעק"א בתשובה י"א ובס' בית-מאיר לאהע"ז סי' ק"ל, ובתשו' בית אפרים חאו"ח סי' א' וב' ובתשו' מהר"ם מינץ ובס' ישועות יעקב חאו"ח סי' ל"ב, ובס' עמודי אור סי' א'. ולמעשה פוק חזי מאי עמא דבר שכבר יוצאין בב' עורות, ואין מפקפקים בזה לפסול, וא"כ אם הי' הנדון שייך לדין דבק חבור בודאי צדקו דבריו דדבק חיבור.

ד

אולם לדעתי הוא ענין אחר. דהא מפורש בשו"ע יו"ד סי' ר"פ ובכל הקרעים יזהר שלא תחסר אות אחת או תשתנה צורתה או תחלק, וברמ"א כ' ואם נחלק שום אות ע"י קריעה פסולה, ולא מהני מה שמדבקו מאחוריו, ובודאי נראה דגרע מאינו מוקף גויל דהא אם נקרע הקלף סמוך להאות ולא נשאר מוקף גויל אחר הכתיבה כשר, כמש"כ הב"י בסי' ל"ב. וכדמוכח בהש"ס פ' הקומץ מההיא דאיפסקא וי"ו דויהרג, ועי' בתשו' נוב"י מהדו"ק סי' ע"ה, דאם ניקב הקלף אחר הכתיבה סמוך להאות ולא נשאר מוקף גויל אם לא נפסק כל הגויל שבין אות לאות כשר לשני התירוצים שבב"י. אבל אם נפסק הגויל שבגוף האות אף אחר הכתיבה ודאי פסול, כמבואר מלשון הרמ"א הנ"ל, ובפרט למש"כ הט"ז שם דאם כתב על הטלאי והקלף כשר בע"כ מיירי המהרי"ק והרמ"א שנעשה הקרע אחר הכתיבה [ודוח"ל דמיירי שהי' הקרע קודם הכתיבה וכתב כן האות ואח"כ דבק הטלאי דז"א במשמע] וע"כ דבכה"ג דהוי קרע בגוף האות גרע, ואף שהמהרי"ק למד כן מקו"ח ממה שאינו מוקף גויל כמבואר בב"י סי' ר"פ, מ"מ הא מבואר דגרע ולא מהני דבוק. ומבואר דכל שגוף האות נחלק ע"י סדק הנעשה מקלף לאו אות הוא כלל. וכמש"כ המהרי"ק דודאי היכא שנקרע גוף האות והדבק מחזיקו נמצא שאינו כתב כ"א ע"י דבק, וגם מגוף הדין מוכרח שאינו כתב כלל ונתבטלה האות. דאין לומר משום דל"ה כתיבה תמה משום שכל האותיות צריכים להיות גולם א' כמבואר בטושו"ע סי' ל"ו דא"כ מאי טעמא לא יועיל דבק הא אף קודם הדבק הי' כתב רק שהי' פסול משום שאינו כתיבה תמה. וא"כ כיון שנעשה כתיבה תמה ע"י דבק מאי איכפת לן הא אף אם נעשה כתיבה תמה ע"י חק תוכות מהני דהא מותר להפריד הנגיעות אף שקודם הפירוד הי' פסול משום שאמ"ג כמבואר בתוס' גיטין ד"כ, וא"כ אמאי אינו מועיל דבק להכשירו, אלא ודאי דכל שנקרע האות באמצע לאו אות הוא כלל, משום שהו"ל נשתנה צורת האות דהקרע מפסיקו. והרמב"ם שכ' בפ"ט ובכל הקרעים יזהר שלא תחבר אות אחת או תשתנה צורתה, ומשמע לכאורה דאם לא תשתנה צורתה אף שנפסל גוף האות מהני תפירה, והרא"ש סתם וכתב דאם נחלק האות אין לו תקון ולא הביאו ד' הרמב"ם נראה דגם בד' הרמב"ם פירשו כן דבכל ענין שנקרע תוך האות תשתנה צורתה, ורק שלמעט בא שאם נשאר שיעור אות מה שלמעלה ותינוק קרא אותו לאות וא"צ לצירוף שלמטה, א"כ הרי לא נפסל האות כלל. וכן יש לפרש ג"כ ד' הלבו"ש המובא בש"ך שם, דהא מדברי הרא"ש ומהרי"ק שסתמו דכל היכא שנחלק ע"י סדק אין לו תיקון מבואר דבכל אופן כיון שנחלק האות לשנים אף שלא נשתנה צורת האות ע"י צירוף פסול ועי' בתשב"ץ ח"ג סי' ר"ז כתב ואם נפסק אות אחת ואחר הדיבוק מחזיר לדבקה דיבוק יפה בעור עצמו שאינו ניכר יראה שהוא מותר אעפ"י שנקרע שם העור דהו"ל כתיבה תמה שפיר, אבל דברי התשב"ץ סותרים את דעת המהרי"ק והרא"ש וכוותייהו קי"ל כמבואר בד' הרמ"א, וע"ע בתשו' מ"ב סי' כ"ג כ"ד, ובב"ש סי' קכ"ה ס"ק ל"ו וע"ע בפרמ"ג או"ח במ"ז סק"ח ובא"א ס"ק כ"ב.

ובאמת מצד הסברא אינו מובן, דהא כיון שנחלק האות ואין בכל חלק שיעור האות ונתבטל החלק מצורתו למה יהני ע"י צירוף ודבוק דהא דבוק אינו כתב כשנ"ת.

ומ"מ הרי מבואר בדברי הפוסקים האחרונים להקל היכא שלא נשתנה צורת האות, ולדידהו צ"ל דכל שלא הורחק הקרע והקורא קורא מה שלמעלה ומטה לאות אחת אין זה נתבטל האות כלל, ורק על מקום ההפסק הא אינו מוקף גויל וע"ז מהני דבק, וצע"ק.

ויש לצרף לסניף בלא נשתנה צורת האות ד' התשב"ץ כמש"כ לעיל דס"ל דמהני דבק גם בנקרע האות דלא כהשו"ע יעוי"ש. ואף דבנשתנה צורת האות בודאי קיי"ל כמהרי"ק וכהכרעת השו"ע, אבל בלא נשתנה יש לצרף דעתו לסניף. ועי' באחיעזר אה"ע סי' ל'.

ובתפלין היכא שהי' קרע ולא נשתנה צורת האות, נראה כמו דמהני בס"ת דבוק וע"כ דלא נתבטל צורת האות אלא דהדבק מהני שיהי' מוקף גויל א"כ גם בכה"ג גם בתפלין לא חיישינן שלכ"ס, רק בניכר הפרידה להדיא, דעת האחרונים הגאון ר"ש קלוגר ועוד להחמיר כד' הט"ז וכד' הפרמ"ג סוס"י ל"ב. עכ"פ לדעת המחמירים בניכר הפרידה כמ"ש הפרמ"ג משום דבניכר הפרידה נתבטל האות מצורתו ע"כ הוי שלכ"ס, וא"כ לא מהני ג"כ דבק דהא דבק לא הוי כתיבה כמשנ"ת. ועי' כיוב"ז בחי' רעק"א או"ח סי' ל"ב ובמג"א ס"ק ל"ז דעתו נוטה להקל גם בניכר הפרידה יעו"ש.

וראיתי בס' משיבת נפש סי' ח' שהאריך להקל בזה אבל המעיין בדבריו יראה שרוצה לחדש דשלא כסדרן היינו שהקדים פסוק לפסוק או תיבה לתיבה, וגם בס"ת כה"ג פסול, וא"כ אין בין ס"ת לתפלין ומזוזות חילוק כלל, וזהו נגד ד' הראשונים.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה