אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן נב · ה
ומה שאמרו בחולין י"ג "זו בידנו היא לעכב מנין", אף דבאמת בכל המצות בעינן כונת המעשה ולא יצא י"ח במתעסק, צ"ל כמשכ"ל משום דהו"א בקדשים הא סתמן לשמן ולא בעינן מן התורה כלל שיחשב לשמן, ולא משום דהוי לשמן דהא אפילו בעקירה בטעות שנתכוין לקרבן אחר כשר וקרא דלא יחשב היינו כשנתכוין לשם זבח אחר, וא"צ כונה אפי' למ"ד דמצ"כ כמש"כ הרמב"ן. ועי' בטו"א ר"ה כ"ח שמחלק ג"כ לר"ל דס"ל מצ"כ מ"מ באכילת קדשים אינו מעכב הכונה, ולהכי ה"א דאין מצוה לכוון לשם זביחה מן התורה, כמו שאין מצוה שיכוון לשמה, ולהכי איצטריך קרא דבעינן שיכוון לשם זביחה ובקדשים בעינן שינה הכתוב לעכב וביותר י"ל דאע"פ דידעינן למנוה ודמי לכל המצות שמתעסק אינו יוצא י"ח ה"נ בזבח לא עלה לבעלים לשם חובה, אבל לעכב דנפסל הזבח מנ"ל, ולהכי איצטריך קרא לעכב, ובזה יש ליישב מה שפרש"י שם מתעסק היינו מתעסק בסכין להגביהו או לזורקו ושחט בקדשים שלא נתכוין לשום שחיטה, ותמהו בזה דהא בכה"ג ל"ש לכתחילה שלא יהי' מתעסק, הא מתעסק הוא בלא כונה ול"ש להזהיר בזה לכתחילה ולמש"כ י"ל דלמצוה היינו דבכה"ג לא עלה לבעלים לשם חובה [ומה שפירש"י שם אבל נתכוין לשום שחיטה בעלמא כשר אלא שלא עלה לבעלים לש"ח ותמה בראש יוסף דהא הוי סתמא וכשר, נראה בכונתו לשום שחיטה בעלמא היינו לשחיטת חולין דס"ל דלשם חולין כשר ואינו מרצה.