אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מח · ז
משה"ק מעכ"ת. ע"ד התוס' בריש חולין שהם באמת ברייתא ערוכה דמפרכסת מטמאה טו"א מאי שנא מבן פקועה דמבואר בדע"ה דאינו מטמא לפי שהוא חי אע"ג דהוי אוכל כמ"ש התוס' בחולין דקכ"ת, נראה דצ"ל דשאני ב"פ בן ט' חי כמ"ש הרמב"ם בפ"ב אה"ט ה"ז במצא בה בן ט' חי שאין החי מתטמא דד' סימנים אכשר בי' רחמנא רק דניתר מגזה"כ דכל בבהמה תאכלו ובכה"ג ל"ש בי' טומאה כמו בכל בע"ח, משא"כ במפרכסת שנחתכו הסימנים, אע"ג דגם היתר אכילה לישראל הוא רק מצד דין היתר שחיטה ואבר ובשר הפורש אסור לב"נ מ"מ הרי נעשה בו מעשה דחתיכת סימנים המוציאו מידי חיות ולכן אע"ג דלגבי שאר דינים הרי הוא כחי מ"מ לגבי טו"א חשיב אוכל ועוד דבמפרכסת הרי תפסק לפרכס מאלי' בלא שום מעשה, משא"כ בב"פ שהוא חי שצריך מעשה להמיתו כדי להוציאו מידי חיותו. ועי' במנח"ח מ' ק"ס מש"כ לפרש לשי' הרמב"ם דס"ל גבי דגים דאינם מקבלים טומאה עד שימותו ומ"מ פסק להאיבעי' דנולד בהם טרפה דטרפה הו"ל כמת, וכ' שם דממקומו מוכרע דאמאי סוברים ב"ה אם אינו יכול לחיות הוא כחי בדגים הא השוחט ומפרכסת הו"ל כמת ומטמא אף שעדיין חי אלא שם מחתכי סימני חיות והכא לא מחתכי סימנים יעוי"ש. וצ"ע בבן ח' חי אם מטמא בעודו חי דלמש"פ הרמב"ם דדגים אינם מקבלים טומאה עד שימותו מאי שנא בן ח' חי מדגים, דגם בן ח' חי לא מחתכי סימנים ולא דמי למפרכסת (ועי' ב"ב ד"כ בתינוק בן ח' וברמב"ם, ועי' שבת קל"ו), אם לא דנחלק דשאני דגים דזהו חיותן מתחילה ולא נשתנה משא"כ בבן ח' שנשחט ע"ג אמו, ומל' הרמב"ם נראה דדוקא בן ט' חי אינו מתטמא וכמשכ"ל לחלק משום דד' סימנים אכשר בי' רחמנא אבל בן ח' נראה דמטמא.