אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מג · ד
אלא דלכאורה יש לדקדק מהא דאמרי' בפסחים דצ"ב בטומאת בית הפרס שלא העמידו דבריהם במקום כרת, ומ"מ בעי נפוח ובלא נפוח לא התירו אעפ"י דטומאת בית הפרס אינו אלא מדרבנן, וצ"ל דשאני מהא דפסחים ד' ע"ח דאינו אלא גזירה מדרבנן שמא יאמרו אשתקד וכו' וכן בדהתוס' פסחים ד"פ משא"כ בספק טומאה אעפ"י שאינו אלא מדרבנן, הא מ"מ יש בו ספק טומאה דאורייתא. אולם התוס' בפסחים שם ובעירובין דכ"ו כתבו דלהכי בעי נפות משום דאיכא נמי כרת לעושה פסח בטומאה, ולהכי החמירו. ולפי"ז כל זה על אכילת בשר בטומאה, אולם בטבו"י שאין בזה משום אכילה, דהא ראוי לאכילה רק שאנו מספקינן משום חומר ספק טומאה מעצמו של מת, בזה בודאי לא העמידו דבריהם במקום כרת ואינו נדחה לפסח שני.
וכל זה בסתם ספק אבל בספק דאיקבע שהי' טומאה וטהרה ונגע בא' מהם, או בב' נזירים שנזרקה טומאה ביניהם, דבכה"ג הוי ספק מן התורה, כחתיכה מב' חתיכות, דמביא אשם תלוי דהוי אקבע אסורא, בכה"ג דמן התורה לחומרא נדחה לפסח שני מספק. ואין לומר דמ"מ הא הנוגע בחזקת טהרה (כמו בספק טמא ברה"ר דטהור דשרץ וצפרדע דאעפ"י דהוי אקבע טהור כמש"כ הש"ש ש"א פ"ט משום חזקת טהרה) דהא הכא לא שייך חזקת טהרה דהא הוי ס"ט ברה"י דספיקו טמא בעלמא מצד דין טומאה כמו רביעית דם והוא טמא, רק דאנו מספקינן אם הוא טמא מצד עצמות המת ולא שייך בזה חזקת טהרה שאין לו דין טומאת עצמות המת כיון דסוף סוף הוא טמא וע"כ דספק טומאה דאיקבע במת נדחה לפסח שני, והירוש' מיירי בסתם טומאה, בלא איקבע, דבכה"ג משלחים אותו לדרך רחוקה.
והרמב"ם שסתם ביחיד שנטמא בספק טומאה ברה"י הרי"ז ידחה לפסח שני, דבכל ימי טומאה נדחה בודאי לפסח שני וגם בטבו"י היינו בספק דאיקבע דיש בו ספק תורה נדחה לפסח שני מצד איקבע.