אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי
סימן מב · ז
ויש להוכיח עוד דאי מכירי כהונה חשיב קנין ממש אי לא במחלוקת דטוה"נ ממון שנויה וכמו שנתבאר דאל"כ קשה כיון דמכירי כהונה חשיב קנין ממש, או כפירש"י, או דנימא דאקנוי' אקני לי' מקום בחצרו, ולפ"ז אם הזיק הבעלים המת"כ או שאכלן מתחייב דהו"ל כמו שבא ליד כהן ומאי מקשה הש"ס בחולין דק"ל:
מהא דתני בבריתא דאשר ירימו, דבעה"ב שאכל שבלים פטור, הא הורמו חייב, מאי מקשה דילמא יש לו מכירי כהונה, דמשתרם הוי של הכהן ולהכי חייב (והא גופא קמ"ל ועי' תוס' שם) אולם אי נימא דלמ"ד טוה"נ אינה ממון אין מכירי כהונה עדיפא ממתנה מועטת, וכמו במתנה מועטת דיכול לחזור אעפ"י שאסור ופשיטא דהזיק או שאכלן פטור, אתי שפיר. והנה הקושיא בחולין סובב לרב חסדא, ובסנהדרין דקי"ב:
אמר ר"ח ל"ש אלא תרומה ביד כהן, אבל תרומה ביד ישראל תנתן לכהן שבעיר אחרת. ולכאורה קשה אי טוה"נ ממון אף בתרומה ביד ישראל יאסר מצד טוה"נ שיש להישראל, והו"ל שללה מצד טוה"נ שבה, וא"ל דמדנאסר שוב אין לו טוה"נ וכמו דק' בנדרים דפ"ה דשוי עפרא בעלמא, הא בחמץ אמרינן דעובר בב"י (בפסחים מ"ו):
משום הטוה"נ בע"כ דמשגיחין אם הוי שלו, זולת האיסור, וכיון דבלא איסור חמץ י"ל טוה"נ שוב עובר בב"י מה"ט וה"נ חשיב שללה זולת האיסור, אלא דהדבר תלוי במחלוקת הראשונים אי ע"י טוה"נ חשיב הדבר כאילו כולו שלו. ושי' התוס' בב"מ ד"ו דאינו רק טוה"נ ואינו יכול לתובעו רק טוה"נ שיש לו בו.
אבל הריטב"א בקדושין דנ"ח כתב דחשוב כולו שלו, ומה"ט חייב הגנב כפל כנגד כל הגנבה. ולשיטתם קשה דחשיב כולו שלו, וגם לשי' התוס' קשה דעכ"פ יאסור כשיעור טוה"נ אם לא דנימא דשיעור טוה"נ בטל מן התורה ברוב ואע"ג דממונא לא בטל, מ"מ בזה אנו דנין מכח האיסור דעיה"נ, וצ"ע בזה דהאיסור בא ממה שהוא ממונו גם י"ל לשי' התוס' דאינו כלו שלו רק שיש לו טוה"נ אי אפשר מטעם זה להפסיד את הכהנים דהא בעיה"נ פקדונות המופקדים אף שקבל עליו אחריות אינם נאסרים כמבואר בסנהדרין. אבל אי נימא דטוה"נ ממון והוי כלו שלו כמש"כ הריטב"א יקשה. ובע"כ צ"ל דר"ח ס"ל טוה"נ אינה ממון. שו"ר שכ"כ במנחת חנוך בהל' עיה"נ וגם הרמב"ם שפ' כר"ח פ' דטוה"נ אינה ממון, ולהכי מקשה בחולין מברייתא דישראל שהי' אוכל בשבלים קודם שהורמו, ואף דאפשר לאוקמי הברייתא כמ"ד טוה"נ ממון דהוא מחלוקת התנאים ניח"ל לאוקמי כמדס"ל דמתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין דהכי קיי"ל.
אבל בפשוטו נראה ליישב קושית המנח"ח דגם למ"ד טוה"נ ממון ואפילו אם הוא חשוב כלו שלו כשי' הריטב"א אין להפסיד ממון כהן בשביל טוה"נ של ישראל וכמו דמבואר בסנהדרין דקי"ב אמר ר' חסדא פקדונות של אחרים מותרים אף דקבל עליו אחריות, ומסתימת הגמ' מבואר דלכו"ע אף לר"ש דס"ל דדהגל"ם כממון דמי אינו נאסר משום דרשות בעלים עליו, ואחרי שהבעלים הוא מעיר אחרת אי אפשר שתיאסר עי"ז שיש להנפקד אחריות, וה"נ י"ל בטוה"נ כיון דהתרומה ברשות השבט אינו נאסר עליהם בשביל טוה"נ של הבעלים.
ומה שאמרו בסנהדרין לר"ש קדשים שחייב באחריותן ימותו, שאני קדשים שחייב באחריותן דהוא באמת גם הבעלים של הקרבן וכמבואר בב"ק דע"ו מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן דבקדשי מזבח חשיב הבעלים של קרבן וכמבואר בתמורה דל"ב בתוס' שם, אלא דניהו דחשוב בעל הקרבן הבעלים אבל הוא ממון הקדש, ולר"ש דס"ל גול"מ כממון דמי חשוב גם גול"מ כממונו ולהכי בקדשי מזבח שחייב באחריותן לר"ש כממונו הוי וימותו משא"כ בסתם פקדונות אע"פ דקיבל עליו אחריות לא הוי בעליו, ולהכי אע"פ שיש לו טוה"נ אין לאסור על הכהנים שבעיר אחרת (ועי' באחיעזר חיו"ד סי' מ"ו).