אור ברסלב

אחיעזר חלק ג· רבי חיים עוזר גרודזינסקי

סימן כט

סימן כח

ע"ד אשר נשאלנו אודות היבמה שאומרת שחלצה מיבמה בעיר אדעסא, וגם היבם מודה כפי מכתביו, וגם יש עד אחד המעיד שחלצה, אם יש לסמוך בזה על עד אחד. ובאשר רבו טרדותי כעת אבוא לברר הדין בקצרה.

והנה כבר נחלקו בזה אם יבמה לשוק הוי דבר שבערוה. והנוב"י במהדו"ק אה"ע סי' נ"ד כ' דלא הוי דבר שבערוה הואיל ואין הולד ממזר, אולם באחיעזר כתבתי דמפשטות הסוגיא ביבמות צ"ג באיבעי' דע"א ביבמה אי מהימן משום דהוי מילתא דעבידא לגלוי' או לא מהימן משום זימנין דרחמא לי' וליכא חזקה דדייקא, מוכח דהוי דבר שבערוה דאל"ה ע"א מהימן בלא טעמא דעבידא לגלוי' ודייקא. ואין לומר משום דהוי נגד חזקה וס"ל להבעיא כהך צד דאין ע"א נאמן נגד חזקה, דא"כ מאי פשיט רב ששת מהא דאמרו לה מת בעלך ואח"כ מת בנך ונשאת ואח"כ אמרו לה חילוף היו הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר היכי דמי וכו' אלא לאו חד וטעמא דאתו בי תרי אכחשוה הא לאו הכי מהימן ע"כ, והא התם היתה לה חזקת היתר לשוק דהא הי' לה בן והחזקה מסייעה להעד. והנה ביבמות ק"ה גבי מעשה בא' שחלץ בינו לבינה מק' בגמ' בינו לבינה מי ידענא ומשני ועדים רואים אותו מבחוץ, והק' ע"ז הרשב"א והריטב"א מאי פריך מי ידענא דילמא החולץ והחולצת שניהם מודים שחלצו ונאמנים ע"ז משום דבידם לחלוץ כמו בבעל שאמר גרשתי. (ובמל"מ פ"ג מה' יבום מסתפק במוציא ש"ר שלא יוכל לשלחה אי מהימן לומר דיש לו בנים לפוטרה מחליצה כיון דאין בידו לגרשה, ובמגי' שם כ' דאע"ג דלרצונה רשאי לגרשה משום טב למיתב טן דו אמרינן שלא תתרצה יעוי"ש, ולכאורה יש סתירה לזה מד' הרשב"א והריטב"א הנ"ל דמהני בידו בחליצה אע"ג דבעינן דעתה. ואולי י"ל דדוקא ביש לו בנים אינו נאמן משום בידו לגרשה דאולי לא תתרצה להתגרש, משא"כ כששניהם מודים בגרושין הרי ששניהם רוצים בזה שפיר אמרינן דהוי בידו ומהימני, וכן בחליצה), ותי' הריטב"א שאינם נאמנים ע"ז כדמסיק שם בב"ב קל"ה אמר רבא חוש לה, והיינו מדרבנן משום דאם איתא דגירשה קלא אית לה, ועוד הביא הריטב"א בשם י"מ דה"ק מי ידענא שהרי אין דשב"ע פחות משנים ומאי דפרכי' מנא ידענא לאו דוקא אלא ה"ק מנא ידעי דמהני שאפי' יהיו שניהם מודים ויהיו נאמנים אצלנו אינו כלום כיון שהי' בינו לבינה ובלא עדים והר"ז כאומר גרשתי את אשתי או קדשתי' בלא עדים שאינו כלום. והגרעק"א מפ' ד' הריטב"א דמספק"ל אי חליצה הוי דבשב"ע דלפי תי' הראשון ס"ל דחליצה ל"ה דשב"ע. ובאמת יש לפרש בפשוטו דגם לתי' הראשון הוי דשב"ע ומ"מ מדאורייתא הוי מהני משום בידו לגרשה כמו בבעל שאמר גרשתי אלא דמדרבנן חיישינן, אלא דבתי' השני חידש דחליצה דינה כמו בקדושין וגרושין דבעינן עדי קיום ולהכי לא מהני בינו לבינה אף דמהימנינן שהמעשה אמת. ומ"מ מהני בעדים רואים אותו מבחוץ אף דבקדושין וגרושין לא מהני כה"ג משום דהתם ע"י המעשה שלו עושה קנין הקדושין והיתר הגרושין משא"כ בחליצה דההיתר נעשה ממילא ע"פ דין התורה, ויעוי' בנה"מ סי' ל"ו מ"ש שם בגדרי עדות בקדושין וגרושין וחליצה, ולפ"ז י"ל לפי תי' השני של הריטב"א דדוקא היכא דלפי דבריהם נעשית החליצה בינו לבינה לא מהני אבל אם שניהם מודים שהיתה החליצה בפני עדים והוי בידם כמש"נ נאמנים ע"ז ולא אמרי' שחליצה חומרא שהחמירו באשת איש דחוש לה דאולי דוקא בא"א החמירו בזה ולא באיסור יבמה לשוק [ואע"ג דבב"ב שם אמרי' חוש לה לענין יבמה לשוק, שאני התם דבאין להתיר מכח שנתגרשה וע"כ מתחלה אנו דנין לגבי הגירושין שלא נתגרשה ומחמרינן משום איסור א"א וממילא אסורה גם לענין איסור יבמה לשוק, והא דקאמר שם בתר הכי אם הקילו בשבוי' נקל בא"א לאו משום דלענין זה מחמרי' באיסור יבמה לשוק כמו באיסור א"א, אלא דהוא חמור עכ"פ משבוי'], וטעמא דהחמירו בא"א משום דאם איתא דגירשה קלא אית לי' ג"כ לא שייך רק לגבי גירושין שידוע שהי' לה בעל, אבל ביבמה שאין ידוע כלל לעלמא שהיא זקוקה ליבם לא אמרינן אם איתא דחלצה קלא אית לה למילתא.

והנה הראי' מהך דיבמות ק"ה כבר הרגיש בזה בת' חמדת שלמה סי' ט"ו דהתם קאי לר"ע דס"ל דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק והולד ממזר וע"כ הוי דשב"ע אבל לדידן דקיי"ל כשמואל דצריכה גט מספק הוי רק ספק דבשב"ע כמש"כ הפוסקים. ובנידון דידן שעד אחד מעיד שחלצו בבי"ד פלוני דהוי מילתא דעבידא לגלויי כמבו' בבכורות ל"ו, ומהאי טעמא חידש בס' יהושע דע"א שאומר שנתגרשה בבי"ד פלוני מהימן, וכ"כ בתשו' שו"מ מהדו"ג סי' קצ"ד, שהסכים למ"ש הגאון ר' יצחק שמעלקיש ונמצא בשו"ת בית יצחק סי' י"ב. וע"ע בפ"ת סי' קמ"ב ס"ק ז' מה שהביא משו"ת מנחת עני ובודאי לשי' הרא"ה והריטב"א והנמק"י דע"א במיתה נאמן מן התורה משום מילתא דעבידא לאגלויי כמ"ש התשב"ץ בסי' פ"ב שכן הוא גם שי' הרמב"ם, א"כ הכא לגבי יבמה לשוק בודאי דנאמן, ואף להריב"ש בסי' קמ"ה שכ' דלא מהני מילתא דעבידא לאגלויי בדבר שבערוה, שמחלק שם בין מילתא דעבידא לגלויי במיתה מבקדוש החדש, מ"מ י"ל דבכה"ג היינו באומר חלצה בבי"ד פלוני גם הריב"ש מודה. וגם אם נימא דלשיטתם לא מהני מילתא דעל"ג בדשב"ע מ"מ ביבמה לשוק י"ל דהוי ס"ס ספק אם הוא דשב"ע כמש"ל וספק אם מהני מילתא דעל"ג בדשב"ע. והא דאיצטריך הגמ' ביבמות לעדיו רואים אותו מבחוץ ולא סגי בע"א, היינו משום דהוא לר"ע דיש ממזר מיבמה לשוק ודינו כא"א כמש"ל וגם מ"ש הנוב"י קמא סי' כ"ז לחלק דבאיתחזק איסורא לא מהני מילתא דעל"ג ולהכי לא מהני בגר שאומר נתגיירתי בבי"ד פלוני, מ"מ בנ"ד דכיון דשניהם מודים הוי בידו ובידו מהני לסלק החזקה ושוב מהני שפיר משום מילתא דעל"ג. ועוד נראה דכיון דהא דחוש לה אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרמ"ה ביש נוחלין שם ובדרבנן מהני ע"א במילתא דעל"ג גם בדשב"ע כמ"ש הנוב"י שם בסי' כ"ח.

ומה שפקפקו דאולי לא הוי בידו כיון דנפסק החיבור בין מדינה למדינה, באמת אם אין זה דשב"ע לא בעי' שיהי' בידו עכשיו, דהא גבי איסורין מהני גם אם הי' בידו מתחלה, אולם גם אם הוי דשב"ע נראה דדוקא בגוסס כ' התוס' בקידושין כ"ד דאפשר שאין זה בידו להחזיק את הגט, וכן אם לא יהי' בידו לגרשה במקום רחוק רק ע"י שליח להולכה והוא חולה מסוכן שאפשר שימות בינתים דמי לגוסס (עי' בשו"ת למהר"י ענזיל תלמידו של הקצה"ח), משא"כ היכא שיש אפשרות אף ע"י טורח גדול ועמל רב חשוב בידו וע"כ יש להאמין להיבם עם העד ומותרת להנשא.

ולכאורה יש בזה גם גדר הפה שאסר משום דלא אחזוק באחים. אמנם י"ל דכיון דלא הי' חזקה שאין לו אחים רק שאינו מוחזק שיש לו אחים ואסורה משום ספק וחזקת איסור, יעוי' במהרי"ט בשו"ת סי' פ"ב. אולם כיון דלא הוחזק באחים י"ל דל"ש סברא דקלא אית לה כמש"ל.

תוכן העניינים

אחיעזר חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה